הגירת הרופאים מישראל הגיעה לממדים מדאיגים ביותר שמעלים חשש כבד לפגיעה אנושה בחוסן הלאומי. בין 2023 ל-2025 עזבו את הארץ 1,369 רופאים לתקופה של שנה לפחות. מדובר בזינוק של 94% לעומת התקופה המקבילה לפני עשור: בין 2013 ל-2015 עזבו את הארץ 705 רופאים בלבד. כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב, שמבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). צפו בהסבר המלא של פרופ' איתי אטר שביצע את המחקר:
פרופ' איתי אטר מסביר על המחקר שביצע על הגירת רופאים מישראל
(צילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב)
לפי המחקר, ב-2023 עזבו 419 רופאים, ב-2024 שהייתה שנת השיא עזבו 530 רופאים ו- וב-2025 עזבו 420 רופאים, על פי אומדן ראשוני שטרם התקבע סופית.
כדי להבין את סדר הגודל, אפשר לתרגם את המספר היבש לשפה של בתי חולים. קרוב ל-1,400 רופאים הם יותר מכלל הסגל הרפואי של מרכז רפואי גדול: בשערי צדק מועסקים כ-1,000 רופאים, בסורוקה כ-900, ובאסף הרופא (שמיר) כ-630. במילים אחרות, בתוך שלוש שנים איבדה ישראל מסה של רופאים הגדולה מכל הצוות הרפואי של בית חולים שלם - וחלק ניכר מהם דווקא הוותיקים והמנוסים, אלה שהכי קשה להחליף.
את המחקר ערכו פרופ' איתי אטר מבית הספר לניהול ע"ש קולר, העומד גם בראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, פרופ' נתאי ברגמן, ראש בית הספר לכלכלה ע"ש ברגלס, ודורון זמיר, דוקטורנט בבית הספר לניהול ע"ש קולר - כולם מאוניברסיטת תל אביב. העבודה נערכה במסגרת מיזם "הנגשת מידע לחוקרים" של הלמ"ס, המכונה גם "חדר המחקר", המאפשר גישה לנתוני פרט תוך שמירה על פרטיות האזרחים. החוקרים הצליבו כמה מאגרים רשמיים - מרשם האוכלוסין, מרשם ההשכלה וקובץ רישיונות העיסוק - כדי לזהות את הרופאים העוזבים, את הוותק שלהם ואת תחום ההתמחות.
הבכירים אורזים מזוודות
השינוי אינו מסתכם רק במספרים הכלליים. הוא בא לידי ביטוי לא פחות בגיל ובניסיון של העוזבים. מהנתונים עלה כי בין 2023 ל-2025 היוו הרופאים הוותיקים, בני 45 ומעלה, כ-20% מכלל העוזבים - אחד מכל חמישה. בעשור הקודם עמד שיעורם על 14% בלבד, אחד מכל שבעה.
הגיל והוותק של העוזבים משחק תפקיד חשוב. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
ההבדל גדול מכפי שהוא משתקף במבט ראשון. מכיוון שגם המספר הכולל של העוזבים כמעט הוכפל, העלייה בשיעור הוותיקים מיתרגמת לקפיצה חדה אף יותר במספרים המוחלטים: אם בעשור הקודם עזבו כמאה רופאים ותיקים, בשלוש השנים האחרונות עזבו כ-270 - גידול של פי כמעט שלושה. המשמעות היא שרבים מהעוזבים כיום אינם מתמחים צעירים בתחילת דרכם, אלא רופאים שכבר סיימו את ההתמחות ונמצאים בשיא הקריירה.
החוקרים הדגישו כי שהייה בחו"ל אינה מעידה בהכרח על עזיבה לצמיתות - רבים יוצאים להשתלמות, להתמחות-על ("פלושיפ") או למחקר, וחלקם חוזרים. אלא שדווקא הפרופיל המבוגר מגביר את החשש: בגילים אלה פחות סביר שמדובר ביציאה זמנית לצורכי הכשרה, ויציאה שהחלה כהשתלמות עלולה להפוך בהדרגה להחלטה להשתקע בחו"ל.
"זה לא רק המספרים שמאוד גבוהים, אלא עצם העובדה ש-20% הם מעל גיל 45", אומר פרופ' אטר בשיחה עם ynet. "אלה לא רופאים שנוסעים לפלושיפ או להכשרה, אלה אנשים שנמצאים בשיא היכולת המקצועית שלהם, בטח מנהלי מחלקות ורופאים בכירים. העזיבה שלהם מביאה לכך שהשירות הרפואי שכולנו מקבלים יהיה פחות טוב, אבל היא גם פוגעת ביכולת להכשיר רופאים חדשים. אלה אנשים שכנראה לא יחזרו, הם יקבלו משכורות עתק בהרבה מקומות. קשה לי עם האמירה שאין מה להתרגש. אנחנו מתרגשים, ובצדק".
הדברים מתחברים לנתון מדאיג נוסף, שפרסם משרד האוצר בשבוע שעבר: כרבע (24%) מהרופאים המומחים המועסקים בבתי החולים הציבוריים נמצאים כבר לקראת גיל פרישה. כלומר, בזמן שהוותיקים עוזבים, חלק ניכר מאלה שנותרים צפוי ממילא לפרוש בשנים הקרובות. "זה לא נראה טוב", אומר אטר על השילוב הזה.
הפגיעה - בכל התחומים
פילוח לפי תחומי מומחיות העלה כי הפגיעה ניכרת בכל ענפי הרפואה, ומטרידה במיוחד במקצועות הליבה של המערכת הציבורית. השיעורים החדים ביותר נרשמו דווקא בקרב רופאים פעילים שטרם מלאו להם 60 - לב כוח האדם הרפואי, אלה שאינם צפויים לפרוש בקרוב.
פרופ' איתי אטרצילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביבברפואה הפנימית עזבו 215 רופאים (3.9% מכלל הפנימאים, ו-5.4% מאלה שמתחת לגיל 60). בכירורגיה עזבו 188 רופאים (6% מכלל הכירורגים, ו-8.8% מהכירורגים שמתחת לגיל 60). רופאי אף-אוזן-גרון, עור ועיניים רשמו את השיעור החריג ביותר: 116 עוזבים, שהם 6.2% מכלל הרופאים בתחומים אלה, ו-9.4% מאלה שמתחת לגיל 60 - השיעור הגבוה ביותר בכל ההתמחויות.
כמעט אחד מכל עשרה רופאי עיניים, עור ואף-אוזן גרון מתחת לגיל 60 עזב את ישראל בשנים האחרונות
(צילום: shutterstock)
הפגיעה ניכרה גם בשאר התחומים: 94 רופאי ילדים עזבו בשנים 2023-2025, שמהווים 4.3% מסך רופאי הילדים (ו-6.4% מהרופאים הללו שמתחת ל-60). במקצועות התומכים - הרדמה ושיכוך כאב, רדיולוגיה ורפואה גרעינית, פתולוגיה ורפואה משפטית - עזבו 98 רופאים (3.9% מכלל רופאים אלה), ברפואת המשפחה והקהילה 81 רופאים (2%), בגינקולוגיה ומיילדות 72 (4%), בפסיכיאטריה 51 (3.2%), ובטיפול נמרץ וברפואה דחופה 39 רופאים, שמהווים 4.7% מכלל הרופאים במקצוע זה.
גם בפריסה הגיאוגרפית לא נמצא מחוז שנחסך מהמגמה. מחוז תל אביב ספג את הפגיעה הקשה ביותר - 429 רופאים היגרו ממנו בשלוש השנים, 5.4% מכלל רופאי המחוז ו-7.4% מאלה שמתחת לגיל 60 - ואחריו מחוזות המרכז, חיפה, ירושלים והדרום. אפילו מיהודה ושומרון, המחוז שנפגע פחות מכולם, עזבו 11 רופאים.
נתוני החזרה חידדו עד כמה המערכת מתקשה להתחדש. בקיזוז הרופאים ששבו לישראל, איבדה המדינה 509 רופאים נטו ב-2023 וב-2024 בלבד - הפסד ממוצע של כ-255 רופאים בשנה. זהו זינוק של כמעט פי חמישה לעומת השנים 2019-2010, שבהן עמד ההפסד השנתי הממוצע על 54 רופאים. במילים אחרות, לא רק שיותר רופאים עוזבים - פחות מהם חוזרים, ושני הכיוונים יחד מרוקנים את המאגר מהר יותר מאי-פעם.
לא רק שיותר רופאים עוזבים - פחות מהם חוזרים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
כדי למנוע הטיה, החוקרים הגדירו "מהגר עוזב" לפי אמות מידה מחמירות: רופא הרשום בקובץ רישיונות העיסוק, שעזב את הארץ ושהה מחוץ לישראל שלושה חודשים רצופים לפחות, ובמהלך השנה הראשונה מיום עזיבתו שהה בחו"ל יותר מ-270 יום. כדי לנטרל הגירה זמנית - למשל גל העולים מרוסיה ומאוקראינה, שרבים מהם עזבו במהרה - נכללו עולים חדשים רק אם חיו בישראל שלוש שנים לפחות טרם עזיבתם. הנתון ל-2025 מבוסס על אומדן, שכן המדד הרשמי מחייב המתנה של 12 חודשים; לפי נתוני העבר, כ-80% מהרופאים שעוזבים לשלושה חודשים רצופים אכן משלימים היעדרות מלאה של שנה.
כדור השלג ונקודת האל-חזור
הגירת מוחות אינה ייחודית לישראל. גם יוון, הונגריה, ונצואלה, ארגנטינה, דרום אפריקה ולבנון סבלו מהגירה משמעותית של אוכלוסיות חזקות. אלא שהחוקרים הדגישו כי לישראל נקודת תורפה משלה: הכלכלה כאן אינה נשענת על אוצרות טבע אלא על הון אנושי איכותי, המרוכז בהיי-טק, ברפואה ובתחומים עתירי ידע. בענפים אלה תלויה הפעילות במספר מצומצם של עובדים קריטיים, ועזיבתם עלולה להנחית מכה קשה על המשק ועל החברה כולה.
פרופ' איתי אטר: עזיבה של קרוב ל-1,400 רופאים מתורגמת ישירות להמתנה ארוכה, לטיפול רפואי פחות אפקטיבי, ולפגיעה קשה באיכות החיים שלנו. אם המגמה הזו תימשך, גובר החשש לנזק בלתי הפיך לחוסן של ישראל
ובכל זאת, הבהירו החוקרים, מספר המהגרים הנוכחי עדיין אינו מאיים על המשק. הסכנה האמיתית, לדבריהם, אינה במספר של היום אלא במגמה - אפקט של כדור שלג, שבו זעזוע פוליטי, כלכלי או ביטחוני נוסף מצית מנגנון היזון חוזר: כל עוזב מגדיל את התמריץ של עמיתיו ללכת בעקבותיו. מרגע שמספרי ההגירה יחצו סף מסוים, הזהירו, שינוי הכיוון יהיה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, ויגרור השלכות מקרו-כלכליות חמורות. לכן, כתבו, יש להתמודד עם המגמה כבר עכשיו - "לפני שיהיה מאוחר מדי".
המחקר מבוסס על נתונים יבשים, אך פרופ' אטר סבור שאי אפשר להפריד בין הזינוק במספרים למצב הפוליטי והביטחוני. "אנחנו רואים קפיצה שמתרחשת ב-2023, עוד לפני 7 באוקטובר", הוא אומר. "על סמך שיחות עם לא מעט אנשים שעזבו, ברור שחלק מהאירוע קשור למה שקרה במדינה בשנים האחרונות. אי אפשר לנתק את הקפיצה שראינו".
"המצב חמור, אבל קשה לנו לשים את האצבע ולהגיד 'מפה זה כבר בלתי ניתן לתיקון' - אנחנו עוד לא בנקודת האל-חזור, להערכתנו", הוא מוסיף. "אבל המגמה מאוד מאוד מפחידה, ואנחנו לא רוצים להגיע לנקודה שבה מסתכלים אחורה ושואלים מה קרה. לכן אנחנו מרימים דגלים וקוראים לעשות מה שניתן כדי לעצור את המגמה הזו".
גם לאחר הפרסומים הקודמים, מספר פרופ' אטר, איש מגורמי הממשלה לא פנה אל צוות המחקר. "מהממשלה לא שוחחו איתנו, אבל כן היינו בקשר עם אנשי מקצוע, למשל במשרד הבריאות, שם דווקא מודעים לבעיה ומנסים ככל יכולתם להתמודד איתה. הממשלה בסוף היא גם חלק מהבעיה".
בדרכן של לבנון וטורקיה?
פרופ' אטר מפנה גם למדינות שסבלו מבריחת מוחות ולא הצליחו להתאושש, ובהן לבנון, איראן, ונצואלה וטורקיה. "אנחנו לא רוצים שישראל תהיה עוד אחת מהרשימה הזו", הוא אומר, ומוסיף כי ישראל ניצבת בנקודת נחיתות מובנית: "אין לנו נפט ואוצרות טבע שעוזרים לשמר. ההון האנושי הוא קריטי לכלכלה הישראלית". לצד ההגירה, לדבריו, קיימים אתגרים דמוגרפיים - ובהם "העובדה שהאוכלוסייה החרדית לא לומדת". לסיכום הוא אומר: "גם אם לא היו מתרחשות ארבע השנים האחרונות, יש אתגרים להתמודד איתם. זו המציאות, ולכן אנחנו מתעקשים לספר את הסיפור ושהציבור יהיה מודע להשלכות".
העזיבה מגבירה את החשש לעתיד מערכת הבריאות. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
המחקר הנוכחי מצטרף לשורת פרסומים קודמים של אותו צוות - בנובמבר 2025, בפברואר 2026 ובחודש שעבר - שהראו כי מאזן ההגירה הכללי של ישראל יצא משיווי משקל. לפי אותם נתונים, ב-2023 וב-2024 עזבו את הארץ כ-100 אלף ישראלים, כ-50 אלף בכל שנה, ובהם שיעור גובר של רופאים, בעלי תואר שלישי, מהנדסים, אקדמאים ובעלי הכנסות גבוהות, לצד האטה במספר החוזרים. הצירוף של יותר עוזבים ופחות חוזרים, ציינו החוקרים, הוא שמחריף את בריחת ההון האנושי מישראל.
"מאז 2023, מדינת ישראל מאבדת את האנשים הכי טובים שלה", מתריע פרופ' אטר. "לכולנו יש בני משפחה שממתינים לניתוח או לטיפול רפואי אחר. עזיבה של קרוב ל-1,400 רופאים מתורגמת ישירות להמתנה ארוכה, לטיפול רפואי פחות אפקטיבי, ובסופו של דבר לפגיעה קשה באיכות החיים שלנו. אם חלילה המגמה הזו תימשך, גובר החשש לנזק בלתי הפיך לחוסן של ישראל".
יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' חגי לוין, אומר כי "הנתונים חמורים מאוד. עזיבת רופאים ורופאות במערכת הבריאות שעל סף אי ספיקה היא חיתוך בבשר החי וסכנה לבריאות הציבור בישראל. נדרש שינוי כיוון דרמטי במחויבות הפוליטית לבריאות, למדע ולציבור בישראל".
מחר (שני) תקיים ועדת העליה והקליטה דיון פגרה מיוחד בנושא הירידה הדרמטית במספר התושבים החוזרים לישראל. בישיבה ידונו בהרחבה ממצאי המחקר החדש. יו"ר הוועדה, ח"כ גלעד קריב, אמר כי "בשנות הכהונה של ממשלת ההפקרה והמחדל מתחולל בישראל גל ירידה דרמטי. הגל הזה פוגע בחוסנה של החברה הישראלית ומציב איום משמעותי על עתידה".
