רופא ערבי שעובד כבר כמה שנים במרכז רפואי בנגב שמע את הכינוי "סינוואר 2" לא ממטופל, אלא מאנשי הצוות. רופאה בכירה, לדבריו, כינתה קולגה ערבי שלו "מחבל". העדות שלו מצטרפת לעדויות של רופאים ערבים נוספים, שמתארים פחד וחוסר ביטחון אחרי שסרטון מהמרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) הצית ברשת מתקפה גזענית נגד רופא ערבי.
התיעוד מבית החולים של רופא ערבי במחלקה שעורר סערה ברשת
(צילום: דף הפייסבוק של שמעון גיל)
"אחת הרופאות הבכירות אמרה שקולגה שלי, ערבי אף הוא, הוא מחבל. אמרו עליי 'סינוואר 2'. הצוות בעצמו", סיפר ד"ר א', שביקש שלא לחשוף את פרטיו משום שהוא עדיין עובד במערכת. "זו הרגשה נוראית. אם מישהו אומר דבר כזה עליך, על רופא, זה מזעזע. זה גם פוגע מבחינה מקצועית. הקולגות פוחדים כשהם שומעים דבר כזה. זה אפילו יכול לפגוע בקריירה".
לדבריו, מדובר בשני מקרים חריגים מאוד, ודווקא מצד מטופלים מעולם לא חש ביחס שונה. "בתקופת המלחמה נתתי מכל הלב, לכל המגזרים, ולאנשי צבא. רציתי לתת את הטיפול הכי טוב, מכל הלב ובמקצועיות. מעולם לא עלה בדעתי לתת למטופל טיפול לא מקצועי בגלל מי שהוא. ולמרות שאנחנו נותנים טיפול מקצועי ומכל הלב, אנחנו רואים שמשהו לא תקין בהתנהלות מולנו כרופאים". הוא הוסיף כי בחברה הערבית יש מחסור ברופאים, במומחים ובתקנים, ושהוא עצמו, אף שהוא עובד בבית החולים כבר כמה שנים טובות, עדיין לא הצליח לקבל התמחות.
גלריה
ד"ר וליד סלאח, הרופא שסרטון עליו חולל סערה גזענית
(צילום: שימוש לפי סעיף 27א' בחוק זכויות יוצרים)
ד"ר סלאח לצד יו"ר ההסתדרות הרפואית פרופ' ציון חגי במהלך כנס התמיכה
(צילום: ירון ברנר)
העדויות האלה עולות אחרי סרטון שהופץ בשבת ברשתות החברתיות, ובו תועד עימות בין אדם שליווה מטופלת מאושפזת לבין ד"ר וליד סלאח, מתמחה במחלקה פנימית במרכז הרפואי שמיר. הסרטון גרר גל של תגובות גזעניות, ואתמול התכנסו בבית החולים עשרות אנשי צוות, יהודים וערבים, במפגן תמיכה ברופא. מנכ"לית המרכז הרפואי, פרופ' אסנת לבציון קורח, אמרה שלא הופתעה מהמספר הגדול של העובדים שהגיעו: "יום יום אנחנו מוכיחים שהדו-קיום כאן עובד, וזו משפחה אחת, שהוכיחה את עצמה גם ב-7 באוקטובר. כשהחבר'ה היהודים יצאו למילואים, הרופאים והרופאות, האחים והאחיות מהמגזר הערבי מילאו את מקומם, והתקשרו למשפחות שלהם לשאול מה קורה ולעזור".
"איזה מטורפים גזענים אפגוש"
"אני לא מרגיש עכשיו ביטחון לחזור לתפקוד המלא שלי בעבודה. זה אמנם התחיל בתקיפה מילולית, אבל זה יכול להגיע גם לתקיפה פיזית", אמר ד"ר מוחמד מחאמיד, מתמחה במחלקה פנימית ב' בשמיר, בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "אנחנו לא יכולים לצפות שום תגובה, במיוחד כשאנחנו עובדים במיון וחשופים באופן ישיר למטופלים ולמשפחות. אנחנו עדיין במתח ממה שקרה".
לדבריו, בשבוע האחרון שמע על מקרים נוספים של גזענות בבתי חולים אחרים. "שמעתי על בן משפחה שאמר לצוות סיעודי בבית חולים שהוא כבר הרג 400 איש בעזה או במקום אחר. כאילו 'תיזהרו'. ממש איום ברצח".
"זה יכול להגיע גם לתקיפה פיזית". ד"ר מוחמד מחאמיד, מתמחה במחלקה פנימית ב' במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא
(צילום: ירון ברנר)
רופאה שעובדת בכללית, שביקשה שלא להזדהות בשמה, תיארה שינוי עמוק בתחושת הביטחון שלה: "אני כבר חוששת להזדהות בפני מטופלים. אני לא יודעת איזה מטורפים גזענים אני יכולה לפגוש".
ד"ר חוסאם דייב, כירורג חזה בשמיר, סיפר כי בשנתיים האחרונות השיח הגזעני בציבור הידרדר. "מישהו הכניס את הרעיונות האלה לראש של אנשים. גם לפני שנתיים היו גילויי גזענות, אבל זה לא כמו עכשיו".
לעבור מהצהרות למעשים
פרופ' נעים אבו פריח, יו"ר אגודת הרופאים הערבים בנגב, אמר: "אנו עדים בתקופה האחרונה לעלייה ברורה ומדאיגה במקרים של גזענות, אפליה ואלימות כלפי רופאים ואנשי צוות רפואי ערבים במערכת הבריאות בישראל. העלייה הזו נובעת מהתבטאויות, עמדות ומדיניות גזענית ברורה של בכירים במערכת הפוליטית".
פרופ' נעים אבו פריחצילום: פרטילדבריו, הגזענות אינה מתבטאת רק באמירות פוגעניות או בהתנהגות אלימה של מטופלים ובני משפחותיהם. "אנו נתקלים גם במקרים שבהם מטופלים דורשים שלא לקבל טיפול מרופא או מאיש צוות רפואי ערבי בשל מוצאו בלבד. לצד זאת, מגיעות אלינו פניות על יחס מפלה, התבטאויות גזעניות וקשיים בהתנהלות היומיומית בתוך המערכת, ולעיתים אף עולים חששות לאפליה בקבלה לעבודה ולהתמחות ובאפשרויות הקידום המקצועי".
ד"ר נעים אבו פריח: אנו נתקלים גם במקרים שבהם מטופלים דורשים שלא לקבל טיפול מרופא או מאיש צוות רפואי ערבי בשל מוצאו בלבד
פרופ' אבו פריח הוסיף כי אחת הבעיות החמורות ביותר היא החשש להתלונן. "רבים חוששים שהעלאת הנושא, ובמיוחד הגשת תלונה רשמית או חשיפת שמם, עלולות לפגוע במעמדם במקום העבודה וביחס אליהם".
אירוע תמיכה ברופאים ערבים בבית החולים שמיר אסף הרופא
(צילום: ירון ברנר)
הוא דרש מההסתדרות הרפואית, ממשרד הבריאות, מהנהלות בתי החולים, מקופות החולים ומכל המעסיקים במערכת הבריאות לאמץ מדיניות של אפס סובלנות לגזענות: "אין להסתפק בגינויים ובהצהרות לאחר אירועים חריגים. יש צורך בפעולות ממשיות, באכיפה ובמתן גיבוי מלא לאנשי הצוות הנפגעים. נדרשת תוכנית פעולה מערכתית, קצרת וארוכת טווח, שתתמודד עם כל סוגי הגזענות והאפליה נגד אנשי צוות רפואי ערבים. הגיע הזמן לעבור מהצהרות למעשים. אסור שאיש צוות רפואי יחשוש להגיע לעבודה בשל מוצאו, ואסור שיחשוש להתלונן על גזענות מחשש לפגיעה בעתידו המקצועי".
מפגן התמיכה בבית החולים שמיר-אסף הרופא
(צילום: ירון ברנר)
ד"ר מוראד מפרע, מהפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית, אומר: "אנשים מספרים שהם חוששים להביע את דעתם, להתבטא ברשתות החברתיות ולעיתים אפילו לדבר בערבית במקום העבודה או במרחב הציבורי. חלקם מרגישים שהם נדרשים להוכיח את נאמנותם ואת מקצועיותם שוב ושוב, רק בגלל זהותם הלאומית".
"לא רוצה שערבי ייגע בי"
ד"ר מנסור אלגרגאוי (66), תושב שגב שלום ורופא משנת 1986, רצה לעזור לאחרים כשבחר במקצוע. בעוד שנה הוא צפוי לצאת לפנסיה, והוא לא חושש לדבר. את הגזענות שרופאים ערבים חווים היום הוא הכיר כבר בתחילת דרכו. "אני אוהב את המקצוע. אמנם כבר 20 שנה אני עובד רק במגזר הבדואי, אבל כשעשיתי סטאז' בסורוקה לא האמנתי שאתקל בגזענות", סיפר.
ד"ר מוראד מפרעצילום: הפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית"בסטאז' היה רופא, ואני הייתי הבדואי היחיד. בכל פעם שהיה צריך לראות מטופל, הוא קרא לכולם מלבדי. בחדר הניתוחים הוא הראה לסטאז'רים מה קורה, כאילו אני לא בחדר. החברים שלי לסטאז' שמו לב, אבל שתקו. עד היום אני זוכר את זה".
"באחד המקרים באתי למטופלת מדימונה, והיא צעקה 'לא רוצה שערבי ייגע בי'. אף אחד מהקולגות שלי לא נזף בה. הם היו בדממה. עכשיו הקולגות שלי מדברים. יש כאלה שמספרים לי מה הם עוברים, בעיקר מצד מטופלים. הרבה שותקים, כי הם לא רוצים להתמודד עם המערכת".
לדבריו, התקשורת חזקה היום יותר, והנושא נעשה חשוב יותר. "חשוב לדבר על זה, לנסות למגר את הגזענות. אף פעם לא נוכל באמת למגר אותה. זו מחלה. מעולם לא הרגשתי שנאה כלפי אף אדם שברא אלוהים. דווקא במערכת הבריאות נתקלתי בגזענות".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.11.26
