בשיתוף אסטרהזניקה
"מי שמאובחנת עם מחלה סרטנית גינקולוגית ניצבת בפני מסע מורכב ומטלטל", מספרת אלישבע ג'אן, אחות קרינה מנוסה במרכז חוסידמן לרפואת הסרטן בשיבא תל-השומר, שמלווה זה שנים רבות נשים המתמודדות עם האתגר הקשה של הטיפול וההחלמה.
כחלק מצוות הקרינה במרכז הרפואי שיבא, אלישבע פוגשת את הנשים בתקופה האינטנסיבית של הטיפולים ובונה איתן קשר עמוק המבוסס על אמון, תמיכה והבנה. "הן באות אליי יום-יום לטיפול, ואני רואה את הדרך שהן עוברות - מההלם הראשוני של האבחנה, דרך תופעות הלוואי הקשות, ועד לרגעי התקווה וההחלמה. אני מלווה אותן מקרוב, בכל תחנה בדרך", היא מתארת.
הסרטנים הגינקו-אונקולוגיים כוללים חמישה סוגים עיקריים: סרטן השחלות, צוואר הרחם, הרחם (אנדומטריום), הנרתיק והפות. אלה מחלות המשפיעות לעיתים קרובות גם על זהותן, מיניותן ופוריותן של נשים רבות. מדי שנה מאובחנות ברחבי העולם כ-1.47 מיליון נשים עם אחד מסוגי הסרטן הללו, וכ-680 אלף מהן נפטרות מהמחלה.
"השלב הראשון הוא הפחד מהאבחון, מהלא נודע", אומרת ג'אן. "לאחר מכן יש את הפחדים מהטיפול עצמו שהוא לעיתים ארוך, תובעני ואינטנסיבי. ואז מגיע שלב חדש של פחדים, שבו עולות שאלות לא פשוטות כמו: מה קורה עכשיו? איפה אני עומדת? המחלה טופלה, לפעמים גם נותחתי - אבל מה המשמעות של כל זה? ואיך ממשיכים מכאן?", מוסיפה ג'אן.
"אף אישה שחלתה בסרטן לא תהיה מה שהיא הייתה"
"המילה 'מחלימה' מכסה טווח רחב של מצבים", מסבירה ג'אן. "בשלב זה נשים מתמודדות עם תופעות לוואי של הטיפולים לצד חזרה לשגרה חדשה ושונה מזו שהייתה לפני המחלה. אף אחת לא חוזרת להיות בדיוק מה שהייתה -- המחלה ותופעות הלוואי ממשיכות ללוות אותה". לדבריה, החברה מצפה מהאישה לחזור מהר לעבודה, למשפחה ולזוגיות, אך לא תמיד היא מסוגלת לכך, ויש לכך השלכות עמוקות נפשיות, מיניות ומקצועיות. "אי אפשר לסיים טיפול ולחזור מיד לשגרה - מדובר באירוע מכונן, ויש צורך בתקופת הסתגלות כדי לעכל את המצב וללמוד להתמודד איתו".
ג'אן מסבירה שתהליך ההחלמה מביא איתו שינוי רגשי משמעותי. "במהלך תקופת הטיפולים הכל מתנהל לפי לוח זמנים קבוע - ימים של קרינה, מועדי בדיקות, סדר יום ברור וצפוי. המטופלת יודעת מה מצופה ממנה ומתי, ומארגנת את חייה סביב זה. ואז, בבת אחת, הטיפול מסתיים, הסדר הזה נעלם - ומגיע נטל רגשי כבד".
ההתמודדות הפיזית לא פחות מורכבת. "למשל בהקרנות לאגן בעקבות סרטן צוואר הרחם, המטופלת עלולה להישאר עם תופעות לוואי לטווח ארוך. הקרינה פוגעת בעצמות הגדולות באזור האגן, ולעיתים נשים צעירות מסיימות את הטיפול כשהן נזקקות למקל הליכה, למרות גילן הצעיר", אומרת ג'אן. "כיום ניכרת עלייה במודעות של הסביבה לתהליך ההחלמה מסרטן. גם בבתי החולים קיימת הבנה מעמיקה יותר לצרכים של מחלימות, ונפתחו מרפאות ייעודיות לכך", היא מסבירה.
במרכז חוסידמן לרפואת הסרטן בשיבא פועלת תוכנית למחלימים מכל סוגי הסרטן. היא מיועדת גם למחלימות מסרטן גינקולוגי, אשר סובלות מפגיעות פיזיות, רגשיות, קוגניטיביות או אחרות, שגורמות לפגיעה באיכות החיים ולירידה בתפקוד. במרפאת המחלימים משוחחים עם המטופלת על הקשיים וההשלכות של המחלה על חייה, מאפיינים את הסיבות האפשריות לכך ולאחר הערכה ראשונית, נותנים המלצות לטיפול ולמעקב כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד. מרפאה זו מוצעת למחלימות שמטופלות בשיבא וגם לאלו שמטופלות במרכזים רפואיים אחרים בארץ.
מה קורה כשחוזרים לעבודה?
אלישבע ז'אן, אחות קרינה בכירה בשיבא באדיבות המצולמת"יש נשים שזקוקות לזמן שלהן", מסבירה ג'אן, "חלק מצליחות להמשיך לעבוד במקביל לטיפול - אם מצבן מאפשר - אך אחרות חוות תופעות לוואי קשות ונאלצות לצאת לחופשת מחלה. כשמגיע הרגע לחזור, לא כולן חוזרות מיד".
"לעיתים, החזרה היא רק למשרה חלקית - הן פשוט לא מסוגלות לעבוד שעות רבות. זה שלב מאתגר: עד כה הן היו 'חולות' באופן רשמי, ועתה, כשהטיפול הסתיים, המעסיקים מצפים לחזרה מלאה. ואז המחלימה נדרשת להסביר שהיא עייפה, שקשה לה, שהיא עדיין לא שם וזו לא תמיד סיטואציה נעימה", היא מוסיפה.
בין חדר הטיפולים לחדר המיטות
"מרגע האבחון מדברים עם המטופלת גם על מיניות", מסבירה ג'אן. "אישה שמאובחנת עם סרטן - בשחלה, בנרתיק או בצוואר הרחם - מתמודדת עם מחלה שנוגעת באופן ישיר בנשיות, במיניות ובפוריות שלה.
"צריך להיערך גם בהיבט הזוגי. אם מערכת היחסים לא הייתה טובה לפני המחלה - היא עלולה להפוך לאתגר גדול יותר במהלך הדרך. נשים צעירות שטרם נישאו מתמודדות עם השאלה כיצד להציג את המחלה לבן הזוג בעתיד, ואיך להסביר שגם המיניות עלולה להיות מאתגרת". לדבריה, יש מצבים שבהם בתחילת הדרך קיים איסור לקיים יחסי מין מטעמי בטיחות, ובמקרים אחרים חלה ירידה משמעותית בחשק המיני. "במקרים רבים מופנות החולות למטפלת מינית, ולעיתים במרפאות המחלימים יש מטפלת כזו כחלק מהצוות".
סיוע גם לבני המשפחה של המחלימות
"למשפחות חשוב לדעת שגם הן זכאיות לטיפול ולתמיכה", אומרת ג'אן. "לעולם לא מטפלים רק במטופלת - אלא גם במי שמלווה אותה. לפעמים חייבים להבין שיש צורך לטפל גם במטפל, כי לעיתים כל העומס נופל עליו".
בפרספקטיבה של שנים ארוכות בהן היא מלווה מחלימות ממליצה ג'אן לשמור על אופטימיות ולהיות סבלניים. ״כשמטופלת מסיימת את הטיפול קשה לה לראות רחוק, היא לא מרגישה טוב, כואב לה, היא כעוסה, יש עליה המון עומס. עם זאת, אני ממליצה להן להיאזר בסבלנות ולתת לעצמן זמן להחלים. לאט לאט הן מגלות בתוכן כוחות שלא ידעו על קיומם. מתוך ההתמודדות הן יוצרות לעצמן חיים חדשים - אמנם שונים מאלו שהיו, אך לעיתים מלאים בעומק, משמעות והתחדשות. זהו מסע שמאפשר לגלות אפשרויות חדשות ולבנות עתיד עשיר בתוכן והשראה".
שירות לציבור, בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 07:00, 21.09.25
