בשיתוף אסטרהזניקה
עבור רבים, הבשורה על נשאות של מוטציה בגן BRCA אינה רק ממצא גנטי – אלא נקודת מפנה רגשית עמוקה. החשש מהמחלה, ההתלבטות לגבי בדיקות מונעות, הלבטים סביב ביצוע ניתוח לכריתת השד והשחלות – כל אלה יוצרים מטען נפשי כבד שמלווה את הנשאיות עוד לפני הופעת תסמין פיזי כלשהו.
"לצערנו, נשאות של מוטציות בגני BRCA מעלה באופן דרמטי את הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלה", מספרת קרן מיפנו, פסיכולוגית רפואית מהיחידה לפסיכו-אונקולוגיה בבית החולים איכילוב. במסגרת עבודתה, היא מתמקדת בהיבטים הנפשיים והרגשיים של התמודדות עם מחלת הסרטן, ומשלבת ידע פסיכולוגי עם הבנה מעמיקה של התהליכים האונקולוגיים. כחלק מעבודתה היא מלווה זה שנים רבות נשים וגברים המתמודדים עם הגילוי של נשאות מוטציות בגני BRCA.
״עד כ־75% מהנשאיות למוטציית בגני BRCA יחלו בסרטן השד עד גיל 80, ועד כ־50% מהן עלולות לפתח סרטן שחלות עד גיל 75. הבדיקה הגנטית לאיתור המוטציה זמינה כיום בעיקר לנשים ממוצא אשכנזי, אתיופי ועם רקע של תחלואה משפחתית. הבדיקה מאפשרת קבלת החלטות רפואיות חשובות, בין אם מניעתיות ובין אם טיפוליות. למי שאינו מכיר את התחום זה עשוי להישמע כמו בדיקה טכנית בלבד, אך בפועל, עצם הידיעה – ולעיתים אפילו רק האפשרות לנשאות – עלולה לעורר אצל נשים רבות סערה רגשית עמוקה. זה בדיוק השלב שבו פסיכולוגים בתחום הפסיכו-אונקולוגיה נכנסים לתמונה״.
2 צפייה בגלריה
"זו אינה התמודדות קלה, אבל היא מעניקה סיכוי ממשי לחיים ארוכים ובריאים יותר"
(צילום: shutterstock)
עם זאת, לצד הקשיים, הדילמות והחששות, חשוב לזכור שבדיקת נשאות לBRCA יכולה להציל חיים – היא מאפשרת לזהות סיכון עוד לפני הופעת המחלה, ובכך מעניקה לנשים אפשרות ממשית לפעול מבעוד מועד ולהפחית בצורה דרמטית את הסיכון לחלות בסרטן שד ושחלה. גילוי מוקדם מחזיר לנשים את תחושת השליטה על גופן ובריאותן, ומעניק הזדמנות לתכנון עתיד בטוח יותר להן ולבני משפחתן.
מה יקרה אם ימצאו משהו?
בדיקת הסקר הגנטית לאיתור מוטציות בגנים BRCA מולידה לא פעם קונפליקט פנימי עמוק. "האישה ניצבת מול דילמה – לדעת או לא לדעת? הידיעה עצמה עלולה לטלטל את כל עולמה. היא מערערת את תחושת הביטחון בגוף, בעתיד", מסבירה מיפנו.
"חשוב להדגיש, גם אם, מתקבלת תוצאה חיובית – זה לא אומר שאת חולה", היא מבהירה. ״דווקא הידיעה מאפשרת מעקב צמוד וביצוע פרוצדורות רפואיות למניעת התפתחות של חלק מסוגי הסרטנים". עם זאת, היא מסבירה, גם ההבנה הזו לא תמיד מספיקה כדי להרגיע נשים שמתלבטות אם לבצע את הבדיקה. "לחיות עם הידיעה על סיכון עתידי למחלה, זו לא חוויה פשוטה. יש נשים שחוות חרדה מתמשכת, דאגה לילדים ולבני משפחה, וגם תחושת אשמה על האפשרות להעביר את המוטציה לדור הבא".
הפחד מבדיקת BRCA מנקודת מבטן של נשים רווקות, בזוגיות ואימהות
אחת השאלות שמטרידות נשים רבות שנמצאות בתהליך בדיקת סקר לגילוי נשאות למוטציית BRCA היא מה המשמעות של הממצאים עבור הילדים ודור העתיד.
מיפנו מסבירה כי ההתמודדות עם הבדיקה משתנה מאישה לאישה, אך ניתן להבחין בשלוש קבוצות מרכזיות של שאלות וחששות, בהתאם למצב המשפחתי.
כך למשל, נשים רווקות שמתלבטות האם לעבור את הבדיקה, מעלות לעיתים שאלות כמו: אם אקבל תשובה חיובית – כיצד אספר על כך לבן זוגי איך זה ישפיע על האפשרות להקים משפחה? האם מישהו ירצה להיות איתי, כשהוא יודע שאני נשאית?
נשים בזוגיות ללא ילדים מתמודדות עם כך שתכנון המשפחה עלול להשתנות, לפעמים באופן משמעותי בשל הרצון לעבור ניתוחים מונעי סיכון כמו כריתת שחלות או שדיים כבר בגילאי 35–40.
נשים עם ילדים שואלות איך ומתי לשתף את בני המשפחה. ״הרבה פעמים ישנה תחושת אשמה, אפילו משפט פנימי שמנקר – 'אני עלולה להעביר להם את זה'״, מסבירה מיפנו.
להיות "בריאה" שמתנהלת כמו חולה
אחד הקונפליקטים המרכזיים הוא הפער שבין תחושת הגוף הבריא לבין החיים שמתנהלים כאילו הן חולות. "נשים רבות מתארות את עצמן כ'פצצה מתקתקת'," אומרת מיפנו. "למרות שהן בריאות, הן נדרשות למעקבים תכופים, חיות בתחושת חוסר ודאות מתמדת. לדבריה, המצב הזה עלול לעורר בלבול רגשי, תחושת תלישות מהגוף ומחיי היומיום, ולעיתים אף לגרום למתחים זוגיים או משפחתיים.
למרות האתגרים, מדגישה מיפנו כי רבות מהנשים שעברו את הניתוחים מספרות בדיעבד שהן שלמות עם ההחלטה: "זו אינה התמודדות קלה, אבל היא מאפשרת תחושת שליטה מחודשת – והכי חשוב, מעניקה סיכוי ממשי לחיים ארוכים ובריאים יותר".
האם אני לא אהיה יותר מושכת?
"עוד לפני שמגיעים לשיקולים רפואיים עצם הידיעה על האפשרות לאובדן של איברים נשיים יכולה להציף רגשות חזקים "נשים מתמודדות עם חששות הקשורים למיניות, לאטרקטיביות, לזהות האימהית ולתחושת שלמות פנימית".
גם ההיבט החברתי תורם לעומס הרגשי: "לא מעט נשים מדווחות על תחושת ניכור – הן חוששות שייראו בעיני הסביבה כ’חולות’ או ’חלשות’, גם כשהן בריאות לגמרי. התחושות האלה עלולות להעצים בדידות וחוסר הבנה מצד הקרובים אליהן." מיפנו מדגישה: "אל תשאירו את הרגשות האלו לבד. שיחה פתוחה עם אדם קרוב – בן זוג, חברה, או איש מקצוע – יכולה לעזור לפרק את הקושי, לאוורר את הכאב, ולבנות חזרה את תחושת הזהות והחוזק האישי."
האם לשתף ואם כן – את מי ומתי?
נשים רבות מתמודדות עם דילמות לא פשוטות: האם לשתף את האחיות? את ההורים? את הילדים?. "יש נשים שמתארות את המידע כ'סוד כבד' שעלול לשנות את האופן שבו המשפחה תסתכל עליהן", אומרת מיפנו. "יש מי שבוחרות לשמור את המידע לעצמן – מתוך רצון להגן על הסביבה, או על עצמן. אבל עצם החזקת הסוד לאורך זמן, ללא שיתוף, עלולה לגבות מחיר רגשי. אין צורך להתמודד עם זה לבד. קיימים שירותי ליווי מקצועיים שיכולים לעזור – גם לשמור על הבריאות, וגם לחזק את תחושת הזהות והשלמות הפנימית".
חשוב להדגיש, התמיכה הרגשית אינה נגמרת ברגע קבלת התוצאה. "לפעמים ההשלכות הרגשיות מגיעות רק חודשים או שנים אחר כך –מסכמת מיפנו. ״אין דרך אחת נכונה להגיב. זו חוויה שמעלה פחדים, שאלות, אשמה – ואי ודאות. אבל מה שחשוב יותר מכל – את לא צריכה, ולא אמורה, לעבור את זה לבד. יש יד מושטת, יש תמיכה, ואנחנו כאן בשבילך."
לרשימת מרפאות מעקב לנשאיות BRCA - לחצו כאן
מוגש כשירות לציבור. בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 07:00, 09.09.25
