בבית המדרש של הטוקבקים
לפני שלושה שבועות כתבתי על בדיקות גופניות מבישות שביצע החכם הבבלי, שמואל, בשפחתו, לפי המסופר בתלמוד. בתגובה כתב דוד: "כמה 'מרנין' את הלבבות, לקרוא תגובות של אנשים שתלושים מהדת, שאין להם שמץ של מושג במה דברים אמורים, אך בטוחים שאם פרופסור אמר אותם, אז הוצאת הדברים מהקשרם מותרת. עוד סיבה להכפיש את הדת. נראה לך פרופסורית 'יקרה' שגדול הדור יעשה בדיקות כאלה?"
התשובה היא: כן. שמואל עשה את מה שאמר שעשה (במסגרת הספקות העקרוניים ביחס להיסטוריה של התלמוד), אבל אתה הרחקת לכת כדי לערער את אמינותי; טענת שמי שמקבל את דבריי "תלוש מהדת" ו"אין לו שמץ של מושג במה דברים אמורים". טענת שהוצאתי דברים מהקשרם ושאני מכפישה את הדת. כיוון שהיום אעסוק ב"גזלייטינג רוחני", אני מודה לך על דבריך ועוד נשוב אליהם.
אחת הנפגעות מפרופ' מנחם אלקלעי, בריאיון לאחר חשיפת הפרשה
(צילום: שמוליק דודפור)
האם היה כאן גזלייטינג?
הפסיכותרפיסטית ד"ר סטפני מולטון סרקיס הגדירה גזלייטינג כך: "ניסיון של אדם (או ישות חברתית) לצבור כוח על ידי כך שהם גורמים לקורבן מעשיהם להטיל ספק באופן שבו הוא מבין את המציאות" (Psychology Today 2017). גזלייטינג (החלופה של האקדמיה ללשון העברית: גִּזְלוּת דעת) דורש רצון של אדם לצבור כוח על ידי החלשת הזולת. גזלייטינג, על פי הגדרה זו, דורש גם הצלחה. בסוף התהליך נמען הגזלייטינג יטיל ספק בכושר השיפוט שלו.
בחזרה לטענות שהעלה דוד נגדי ונגדכן, הקוראות ה"תלושות מהדת". דבריו הם דוגמה לניסיון גזלייטינג, שכן דוד מנסה לערער על תפיסת המציאות שלנו (יכולתנו להבין טקסטים). האם מדובר בגזלוּת? לפי הגדרתה של מולטון סרקיס, הכול תלוי בתוצאה. אני לא התערערתי, ואני מניחה שגם אתן לא, ולכן הפעם לא נלכדנו במלתעות הגזלייטינג, אלא שלא כל העיתים והאירועים שווים ולא לעולם חוסן.
מודעות חברתית היא השריון
אזהרת טריגר: תיאור גרפי של פגיעה מינית. השבוע התבשרנו על הרשעת הגינקולוג פרופ' מנחם אלקלעי בעשר עבירות של אינוס במרמה ומעשה סדום במרמה כלפי תשע מטופלות. כך תיארה אחת המתלוננות את מעשיו: "הוא התאמץ מאוד להוציא אותי מטומטמת שלא יודעת להבחין בין מגע מקרי בדגדגן לבין עיסוי מתמשך שלו. או, בטענה אחרת, שזה לא היה בכלל דגדגן".
ד"ר מיכאל קטאפנג פודוסקי, שעוסק בנקודות המפגש בין שפה לפוליטיקה, מאפיין שתי צורות של גזלייטינג ושתיהן נמצאות בתיאור שהוזכר: ניסיון לערער על משמעות האירוע (זה היה רק מגע מקרי) או ניסיון לערער על עולם המושגים של הנפגעת (זה לא היה הדגדגן). לפי פסק הדין, פרופ' אלקלעי "הצליח" להשתמש בשתי רמות הגזלייטינג. האם התרחש גזלייטינג? כלפי חלק מהקורבנות ולתקופה מסוימת, נראה שכן. כל עוד הקורבנות לא היו בטוחות שהייתה כאן פגיעה, התקיים (נוסף על הפגיעה המינית) גזלייטינג.
גזלייטינג מכשיר את הקרקע לפגיעות מיניות, ומי שיכולות לעצור את שתי התופעות הן אנחנו, הקהילה. הבנת מנגנוני ההטעיה והנגשתם ימנעו את המשך צבירת הכוח, ויקטינו את יכולת הפגיעה ואת המבוכה סביב פגיעות שהתרחשו.
ברוכות הבאות: גזלייטינג רוחני
נדמה לי שההגדרות והדוגמאות שהבאתי עד כה מלמדות שגזלייטינג רוחני הוא תופעה חיה וקיימת. כדי להבין את ייחודה נעיין באגדה הבאה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז עמוד ב):
הדן חברו לכף זכות דנים אותו לזכות; ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו (בגדיו) לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש.
לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועִמו משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני? אמרתי: שמא פרקמטיא (עסקה) בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני? אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע, במה חשדתני? אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות, במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות, במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמיים. אמר לו: העבודה (לשון שבועה), כך היה. (...) ואתה, כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות.
תמונת מוצא עצובה
האגדה מספרת על אינטראקציה בין שני אנשים – בעל הבית והפועל. תמונת המוצא קשה; אדם שחי בגליל נאלץ לנדוד לפרנסתו עד לדרום. שלוש שנים הוא גר אצל בעל הבית ובסופן, בערב יום כיפור, הוא רוצה לממש את תפקידו המשפחתי: "אלך ואזון את אשתי ובני".
1 צפייה בגלריה
פעמים רבות הערך הדתי "לדון לכף זכות" הוא כלי עבודה של גזלייטינג
(צילום: TANYARICO / Shutterstock)
האמון של הפועל בבעל הבית היה מוחלט, שכן במשך שלוש שנים הוא לא גבה את משכורתו. ואולי לא היה זה אמון אלא חוסר אונים. אולי הוא פחד לבקש את הכסף. הפועל מתכונן ללכת לביתו ובוודאי מדמיין את ההקלה הכספית שיביא בבואו, אלא שבעל הבית המנוול (אני לא דנה אותו לשום כף זכות) עונה בשלוש מילים: "אין לי מעות". הפועל, המום ומבוהל, מנסה להשיג חלופה לכסף: פירות, קרקע, בהמות או מטלטלים. אבל לבעל הבית אין כלום, והפועל חוזר לביתו במפח נפש.
מי אתה שתבחן פועל קשה יום?
עצוב לדמיין את פגישת הפועל עם משפחתו כשהוא שב אליה בידיים ריקות. יום כיפור חולף, גם חג הסוכות, ולאחר הרגל מגיע בעל הבית לבית הפועל. הוא מביא את שכרו של הפועל ועוד שלושה חמורים טעונים כל טוב. בפגישתם בוחן בעל הבית את הפועל: "במה חשדתני" בכל פעם שאמרתי לך שאין לי? הפועל עומד במבחן (כאילו יש לו ברירה) ומספק הסברים נדיבים, מתפתלים ולא חשדניים להתנהגות של בעל הבית: עשית עסקים בכסף, החכרת את האדמה, והשיא – הקדשת את נכסיך לאלוהים. רק האפשרות שבעל הבית גזלן ורשע לא נאמרת. בפרידתם מברך אותו בעל הבית: "כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות".
לדון לכף זכות, זה הגזלייטינג
מי אתה, בעל בית יהיר, שתבחן את נדיבות הפועל שלך, ומדוע שהוא לא יחשוד בך? שום הסבר, כולל הקדשת נכסיך לאלוהים, לא מצדיק מבחינה מוסרית או הלכתית את הלנת השכר.
אני רוצה לטעון שהערך הדתי "לדון לכף זכות", כמו ערכים נוספים ב"משפחה" הרוחנית הזו, הוא פעמים רבות כלי עבודה של גזלייטינג. המערכת מחנכת אותנו לא להאמין לחוש הצדק ולהיגיון שלנו, וכך היא הופכת אותנו לדמויות כנועות וצייתניות. בעל הבית והפועל הם ייצוגים של בעלי כוח (דתי-פוליטי) ושל הנתונים לגחמותיהם.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןומה עם אלוהים?
"בעל הבית" הוא דימוי מקובל לאלוהים, והעיתוי של האירוע, "ערב יום כיפור", מרמז על האפשרות שלפנינו שיחה בין אדם לאלוהים. הישות שחונכנו להאמין בה לא מספקת את השכר שהובטח לנו. תפילות ואדיקות דתית לא מביאות להישגים המובטחים בתורה. אפשר לקרוא את האגדה כחינוך להכנעה עצמית מול ההתנהגות הקפריזית של אלוהים, ואפשר לקרוא אותה כהתרסה דתית.
ולא, דוד, עליי זה לא עובד. אלוהים חנן אותי דעת, לא פחות ולא יותר מהדעת שבה הוא חנן את שמואל ואת "גדולי הדור". אני אישה מאמינה ואני לא מוכנה להפקיד את השכל שלי במלתחות שבכניסה לבית המדרש.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
