מערת המכפלה הייתה מקום פולחן דתי עוד בתקופת בית ראשון – כך חושף מחקר חדש, שנערך במחלקה לארכיאולוגיה ולימודי ארץ ישראל, באוניברסיטת אריאל. צוות ארכיאולוגים בראשות פרופ' דוד בן שלמה, ראש החוג, בחן כלי חרס מתקופת בית ראשון שהוצאו ממערת המכפלה לפני כ-40 שנה, והצליח לקבוע על פי הרכבם כי הם שימשו אנשים שהגיעו לעיר חברון ממקומות אחרים בארץ.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"מערת המכפלה מעולם לא נחקרה כמו שצריך", מסביר פרופ' בן שלמה בריאיון ל-ynet. אם עד כה תיארכו את המבנה לתקופת המלך הורדוס (ימי הבית השני), הרי שהמחקר החדשני מגלה כי "כבר בתקופת בית המקדש הראשון מילא המקום תפקיד דתי מיוחד, וביקרו בו עולי רגל ממקומות גיאוגרפיים שונים".
המחקר שארך שנתיים והתפרסם ביוני 2020 בכתב העת Israel Exploration Journal, נערך בשיתוף נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון ובעצמו דוקטורנט ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן - ובשיתוף פרופ' האנס מומסן, מומחה עולמי בזיהוי מקורות של כלי חרס לפי הרכבם הכימי, מאוניברסיטת בון שבגרמניה. הוא מתבסס על ממצאים שהתגלו במערה ופורסמו על ידי פרופ' זאב ייבין, הארכיאולוג שהיה אחראי על אזור יהודה ושומרון לאחר 1967 מטעם אגף העתיקות של מדינת ישראל.

כלי פולחן עתיקים - מנחת קבורה

ארנון נמנה עם קבוצת הצעירים שזחלו בחשאי בשנת 1981 אל מעמקי המערה הקדומה וחשפו לראשונה את אוצרותיה. "במחקר המדובר זוהו 4 כלי חרס שונים ועצמות אדם שהגיעו ממרחבי ארץ יהודה, והיוו עדויות המצביעות על נוכחות של מבקרים מאזורים שונים, שרק חיזקו את חשיבותו של המקום", הוא אומר.
"מעבר לעניין הדתי, מאז ומתמיד האתר היה מוקד משיכה חזק לכל מי שמכיר ויודע תנ"ך ומחובר למורשת שלו. האתר חשוב לא רק ליהודים, אלא גם לנוצרים ולמוסלמים שפוקדים את המקום".
אחד המדריכים של מדרשת חברון שנכנס לפני  כ - 40 שנה פנימה למערה אחד המדריכים של מדרשת חברון שנכנס לפני  כ - 40 שנה פנימה למערה
"המשכנו לזחול פנימה, ואז גילינו את כלי החרס שעליהם המחקר, וכך בעצם התגלתה מערת המכפלה"
(צילום: נעם ארנון)
פרופ' בן שלמה והחוקרים האחרים הצליחו לקבוע כי מערת המכפלה היוותה מקום עלייה לרגל כבר בימי בית המקדש הראשון, "באמצעות פיתוחים וטכנולוגיות שונות, שדרכם אפשר לחקור ולזהות את הרכב החומרים שמהם עשויים כלי החרס, סוג המינרלים וחומרי הגלם שמהם הגיעה הקרמיקה, סוג הקרקע, האזורים שבהם התגוררו המבקרים ועוד".
כך הגיעו למסקנה "שכלי החרס שנמצאו במערה הם בני כ-2,700 שנה, ויוצרו במאה ה-8 לפני הספירה", כדבריו. "מדובר בכלים מחרס ששורדים אלפי שנים ומלמדים הרבה מאוד על התרבות החומרית, ההיסטוריה של האנשים, ועל מי שיצר והביא אותם לאתר. לפעמים אפשר לגלות מה היה בכלים עצמם, וכך לפענח את כל האינפורמציה שניתן לגלות".
ארנון מוסיף כי "לראשונה נעשה ניתוח פטרוגרפי של הכלים בשתי מעבדות מקבילות - באוניברסיטת אריאל ובאוניברסיטת בון שבגרמניה - שהביא אותנו למקורם של הכלים. הסבירות הגבוהה היא שמדובר בכלים שמבטאים מנחת קבורה, או סוג של הבעת קדושה".

עולי רגל מחברון וירושלים

לדברי פרופ' בן שלמה, הצליחו החוקרים לקבוע כי "שניים מארבעת הכלים שנמצאו יוצרו בעיר חברון, ואילו החומר של שני הכלים הנוספים אופייני לכלי חרס ירושלמיים מאותה תקופה היסטורית. גילוי זה יכול לאשר שמערת המכפלה הייתה מקום עלייה לרגל בתקופת הבית הראשון".
שחזור הכלים שנמצאו במערה, עד לתיארוכם לימי הבית הראשוןשחזור הכלים שנמצאו במערה, עד לתיארוכם לימי הבית הראשון
שחזור הכלים שנמצאו במערה, עד לתיארוכם לימי הבית הראשון
( נעם ארנון ויצחק פיש )
"אנחנו עדיין ממשיכים לחקור כלים נוספים שנמצאו", מציין החוקר, ומוסיף כי בשלב זה לא ניתן לומר בבירור כי הכלים היו שייכים ליהודים. "העבודה מאוד סיזיפית, כשחתיכה מצטרפת לחתיכה עד שנוצר פאזל ענק. זה מרגש להיות חלק מזה. זה רחוק מאוד ממה שרואים בסרטי אינדיאנה ג'ונס".
"ברור שמישהו עבר שם בתקופה המדוברת והשאיר אחריו את הכלים", הוא אומר. "על זה אין ויכוח. אבל כיום אין גישה למקום בעיקר בגלל המוסלמים שאינם מאפשרים להיכנס מתחת לרצפת המבנה ולהגיע לממצאים נוספים. כל הממצאים הם מתוך הפתח מאולם יצחק, שממנו זחלו החבר'ה הצעירים במחילה למבנה מתקופת החשמונאים שנמצא למטה. מתחת לאותה מחילה נמצאת, כאמור, המערה המדוברת".

זיקה ברורה להר הבית

הפרשות שנקראו בשבועות האחרונים, החל מפרשת חיי שרה שמספרת על קניין מערת המכפלה – הן שקבעו את האתר כאחד החשובים לעם היהודי, מקום קבורתם של האבות ושלוש מאמהות האומה. למעלה ממיליון תיירים מגיעים אליה מדי שנה (בשנת 2019 פקדו כמיליון וחצי תיירים ומתפללים מהארץ ומהעולם את המקום), אך עקב המורכבות הדתית והפוליטית לא בוצעו מחקרים וחפירות ארכיאולוגיות באתר לאורך השנים.
פרופ' דוד בן שלמהפרופ' דוד בן שלמה
"זה מרגש להיות חלק מזה". פרופ' דוד בן שלמה
(באדיבות המרואיין )
עם זאת, ארכיאולוגים שחקרו את המקום הצביעו על הזיקה האדריכלית המובהקת שבין המבנה של מערת המכפלה, למתחם הר הבית. כך גילו כי המבנה ההרודיאני המפואר מתקופה בית שני, ניצב על יסודותיו של מבנה קדום, המיוחס למאה ה-2 לפני הספירה, ומכסה על פתח של מערה קדומה.
"בשניהם בולטים מאפיינים אדריכליים זהים, כמו למשל שימוש באבנים ענקיות וגדולות, סיתות שוליים, בליטות שיוצאות מהקיר ועוד", אומר פרופ' בן שלמה. "המבנה שמור כפי שהיה בעבר ומתנשא לגובה של 20 מטרים, להבדיל מהכותל שחלק מאבניו הוזזו בתקופות אחרות".
ארנון מדגיש כי "מדובר במבנה יהודי שלם מימי בית שני. עד כמה שאני יכול לדעת, זה אולי המבנה היחיד בעולם בן למעלה מאלפיים שנה, שהוא מבנה ציבורי, שלם ופעיל. כשמסכלים עליו, ממש רואים דגם של הר הבית כפי היה במקורו, לפני שנהרס".

היסטוריה של הרחקה

מחיבור לטיני שנכתב בחברון ככל הנראה בסוף המאה העשירית לספירה, עולה כי לאחר הכיבוש הערבי בשנת 638, חיה קהילה יהודית קטנה בחברון, שהקימה בית כנסת בסמוך למערת המכפלה. סימוכין לבית הכנסת הזה נמצאו גם בעדותו של רבי בנימין מטודלה, שביקר במערה במאה ה-12.
מבנה מערת המכפלה המיוחד להורדוס ואולי לחשמונאיםמבנה מערת המכפלה המיוחד להורדוס ואולי לחשמונאים
מבנה מערת המכפלה המיוחס להורדוס
(צילום: רון פלד)
בתקופה הממלוכית (בין המאות 16-13) נחסם המעבר למבנה המקורי, והותר ליהודים להגיע רק עד למדרגה השביעית, בסמוך לשער הדרום-מזרחי. כך, במשך שנים, לא ניתן היה לדעת מה מסתתר וחבוי מתחת לרצפת המבנה של הורדוס.
לאחר מלחמת ששת הימים - למעלה מ-700 שנים שבהן נאסרה הכניסה ליהודים למערת המכפלה - הותר להם לשוב ולהתפלל בה. באוקטובר 1968 הפקיעה ישראל מידי הקאדי של חברון את חזקתו על מערת המכפלה, למרות שהשלטון הישראלי שאף להשאיר את המקום כמסגד, והותר ליהודים להתפלל במקום שעתיים בבוקר ושעה אחת בלבד אחר הצהריים.
שנים אחדות לאחר מכן, בעקבות תסיסה ציבורית, ניתנה האפשרות ליהודים להתפלל בכל שעות היום, בדומה למוסלמים. בפברואר 1994 הופר האיזון בעיצומו של חג הפורים, כשברוך גולדשטיין נכנס אל המערה ורצח 29 מתפללים מוסלמים. בעקבות כך חולק המתחם בין המתפללים היהודים למוסלמים, כאשר האולם המרכזי, אולם יצחק ורבקה, פתוח בפני המתפללים המוסלמים בלבד רוב ימות השנה.
האתר קיבל גושפנקא לחשיבותו ביולי 2017, עם הכרזת אונסק"ו על העיר העתיקה של חברון ומערת המכפלה כאתר מורשת עולמי.

המערה המסתורית שהתגלתה במקרה

בשנת 1981 נתקל נעם ארנון בכתבה שפורסמה במגזין הארכיאולוגי "קדמוניות", ובה סיפרה מיכל ארבל על אירוע שקרה לה בשנת 1968 כשהייתה בת 12. "אביה, שהיה בכיר בשב"כ, היה חבר של משה דיין", מספר ארנון. "לדבריה, הם הביאו אותה למערת המכפלה, ובגלל שהייתה צנומה - הכניסו אותה פנימה דרך הארובה לתוך החלל התת-קרקעי של מערת המכפלה.
ג'ק סקלן מספר על מה שראה במעמקי מערת המכפלה
(אורות)

"היא סיפרה שזחלה בתוך מנהרה ארוכה ואפלה, שהסתיימה במערכת מדרגות שנחסמה באבנים. היא לא ממש הצליחה להתקדם. לדבריה, יצאה משם עם טראומה לא קטנה. היא גם לא ממש ידעה או הבינה את משמעות המקום".
הכתבה עשתה את שלה, ורבים ניסו לאתר את המקום שבו ממוקמות המדרגות, ובהם גם ארנון וחבריו. "התגייסנו קבוצה שכללה מדריך במדרשת חברון, שם למדתי באותם ימים, וצוות המדרשה, עם כמה תושבי המקום שהצטרפו אלינו. איתרנו וזיהינו את הפתח מתחת למבנה, בצד הפנימי של המערה, והבנו איך לפתוח אותו מהצד השני".
התוכנית הייתה לפתוח את הרצפה תוך כדי תפילת הסליחות, "ללא ידיעת המוסלמים ומבלי לעורר את חשדם, שהרי הם מתנגדים לכל מחקר אריכיאולוגי", כך ארנון. "תראי למשל את הר הבית, שם הם הרסו את מרבית העתיקות. למה? כי כל מחקר ארכיאולוגי באתרים העתיקים, יוכיח שרידים יהודיים וזה סותר את הנרטיב שלהם.
"למזלנו, באותן השנים אף אחד לא הסתכל על שום דבר שם, וגם לא הייתה הפרדה כמו שיש כיום. יהודים וערבים התפללו זה לצד זה גם באולם יצחק. המועד נקבע לחצות הלילה באחד מלילות חודש אלול, והעובדה שהתפללנו שם לבד (המוסלמים לא מתפללים בלילה) הייתה לטובתנו".
ארנון נעםארנון נעם
נעם ארנון
(באדיבות המרואיין)
ארנון מתאר "אווירה מיוחדת". "תוך כדי שהקהל אמר סליחות ותקע בשופרות, התחלנו לפתוח את הרצפה עם פטישים ולום, וגילינו את המדרגות שהובילו פנימה, למעבה האדמה. היינו שישה או שבעה אנשים עם פנסים, התחלנו לזחול לאורכה של המנהרה האפלה.
"כשהגענו לאזור האבנים החוסמות, הרמנו אותן עם הלום, והגענו לקצה המנהרה, שם גילינו מרתף תת-קרקעי. למרבה המזל או הנס הרגשנו שמתוך רצפת המרתף נושבת רוח, והבנו שבעצם יש פה קומה יותר עמוקה. הרמנו את האבנים וגילינו מנהרה חצובה בסלע. ההתרגשות כמובן הייתה עצומה.
"המשכנו לזחול - והסתבר שזו מערת המכפלה. זיהינו אותה לפי שני החללים שיש בה. עברנו מהמערה החיצונית אל המערה הפנימית, כשפתאום אני שם לב שאני זוחל בין עצמות של בני אדם. אז היה נהוג לקבור עצמות מתים בסמוך לקברותיהם של הצדיקים. היינו כולנו בהלם, מפוחדים. שמענו והכרנו את האגדות על מי שנכנסו למערת המכפלה ולא שבו. אבל הסקרנות המדעית גברה על הכול.
"המשכנו לזחול פנימה, ואז גילינו את כלי החרס שעליהם המחקר, וכך בעצם התגלתה מערת המכפלה".

המקום נאטם ונחסם

לקח כחודש ימים עד שמשלחת רשמית של ארכיאולוגים נכנסו אל המערה כשהם מלווים באנשי צבא. ביניהם היו ד"ר זאב ייבין ז"ל מרשות העתיקות וד"ר דורון חן, שנתנו את האישור לפרויקט ואף פרסמו מאמרים מדעיים על המערה ועל הכלים שנמצאו בה.
אנשי הוואקף הוזמנו, אולם סירבו: "הם חששו להיכנס בגלל המיסטיקה של המקום", מסביר ארנון, "אבל אחר כך נודע לי שהם נכנסו וצילמו. אחרי זה המקום נחתם ונאטם בהסכמה ובשיתוף פעולה של צה"ל והמוסלמים. אבל תחושת החיל ורעדה שליוותה אותי כשירדתי למטה, למערה, המשיכה ללוות אותי זמן רב. מעבר להבנת גודל המעמד והמשמעות ההיסטורית הדתית שהייתה עצומה, חשתי שהייתה לי הזכות להיות בין הבודדים שחשפו את מערת המכפלה. כולנו הבנו שאנחנו חלק מדבר עצום, וזה הוסיף עוד נדבך לזהות שלנו".
ארנון חולם לשוב למעמקי המערה, מצויד בטכנולוגיות מתקדמות ובכלים חדישים לחשוף ממצאים נוספים. "יש רדאר חודר קרקע שנכון להיום לא חודר שכבות כאלו של סלע, ויש גם רובוטים. אבל, אם אני ריאלי, אני לא רואה את זה נעשה בשנים הקרובות, בעיקר בגלל הרגולציה והמגבלות של המדינה. אבל אני מאמין שבעתיד זה ישתנה".
בינתיים הוא כותב את הדוקטורט שלו על "התגלית שהיא גם הישג מדעי חשוב", כדבריו. "הסיפור הוא לא רק על מערת המכפלה כמקום, אלא גם נדבך בהבניה של המורשת היהודית בארץ ישראל, ומזה אי אפשר להתעלם. כמובן שאם אגלה תגליות ארכיאולוגיות בכל מקום אחר בעולם, זה יהיה מרגש מאוד, אבל פה יש לזה את ההיבט של הבית והשייכות, שזה חלק חשוב מאוד בהיסטוריה היהודית שנוגעת לכולנו".
אבל פרופ' בן שלמה מציין כי "כאיש לא מאמין, מעבר לעניין הארכיאולוגי והאנתרופולוגי, הממצאים היו חשובים עבורי מעצם חשיבות המקום לכל כך הרבה אנשים, ללא הקשר לעובדה שאני יהודי. כך הייתי מרגיש עם חשיפת ממצאים דומים במכה או במקדש הודי".