שוב תקרית בין מסעדן, בעל עסק קטן, אנדרדוג - לבין הרבנות, הממסד הדתי, החזק והמושמץ, ולכל הפיד ברור באיזה צד הוא. נציג המועצה הדתית בירושלים החרים את תעודת הכשרות של "קפה קאלו" בעיר, לאחר שהבעלים "סירב לדרישה שהטבח מוסטפא יפסיק לטגן חביתות" – ויהום הסער. כמו מנשק אוטומטי נורו בתוך שניות "גזענות", "פרוטקשן", "שחיתות", "חושך", "ימי הביניים" - וגם המלצה לאכול במקום תוך הנפת אצבע משולשת.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
שרדתם עד כאן? להלן העובדות: לפי דין "בישול נוכרי" בהלכה, ליהודי אסור לאכול תבשיל שהוכן על ידי גוי. הנימוק הרשמי הוא שהדבר עלול לגרום לקרבה יתירה ביניהם שסופה בהתבוללות, אך הפוסקים קבעו כי האיסור תקף גם כאשר אין חשש סביר לכך, וכן בימינו. גזענות? אתם אמרתם. כך או אחרת, זאת ההלכה והבה נתייחס אליה לרגע כנתון. אגב, גם איסור נישואי התערובת מריח גזעני משהו, וכך גם "מדינה יהודית" וחוק השבות – אבל זה לא הנושא.
פוסקי אשכנז הקלו וקבעו כי די בכך שיהודי ידליק את האש שעליה מתבשל המאכל על מנת להכשירו, גם אם על הכנתו יהיה אחראי הגוי, ובמקרה כזה אין זה נחשב "בישול נוכרי". הרבנות הראשית אימצה את הפסיקה המקלה כנוהל אחיד בכל הארץ (ולא רק לאשכנזים), והיא מעניקה תעודות כשרות למסעדות שבהן הטבח איננו יהודי.
1 צפייה בגלריה
 הפוסט שהבעיר את הרשת: בעל קפה קאלו והטבח הערבי
 הפוסט שהבעיר את הרשת: בעל קפה קאלו והטבח הערבי
הפוסט שהבעיר את הרשת: בעל קפה קאלו והטבח הערבי
(פייסבוק, אנשל פפר)
בהתאם לכך, בבתי אוכל רבים ישנו עובד יהודי (לפעמים מדובר בבעל הבית או במשגיח הכשרות) שדואג להבעיר את האש בכירת הגז לפני כל בישול (או בתחילת היום) ולכבותה בסיומו (או בסוף היום). כך נהג עד לאחרונה גם קאלו הלא-גזעני מבית הקפה בירושלים, כשהדליק תמיד את האש לפני שמוסטפא בישל.

בעיה חדשה ומורכבת במסעדות

בכירת אינדוקציה העניין מורכב יותר, משום שכל הנחה של סיר או מחבת על גביה סוגרת מעגל חשמלי ומבעירה "אש". הרבנות הראשית כבר נדרשה בעבר לנושא, והציעה מענה הלכתי שיאפשר את המשך העסקת הטבחים הלא-יהודים גם במטבחים שבהם קיימת כירה שכזו, אך הפתרונות שמצאו עד עתה מסורבלים ולא מעשיים.
לפי שעה, הרבנות גם אינה מאמצת פסקי הלכה מתירניים שלפיהם דין בישול נוכרי כלל אינו רלוונטי באינדוקציה. בינתיים אין כיום בתי עסק רבים המבשלים בכירה כזו, כך שהבעיה לא נפוצה והאתגר איננו מורגש. התחושה היא ש"זה לא דחוף" - והיא שעומדת ברקע לתקרית המתוקשרת בירושלים, שמסעירה את הרשת.
"קפה קאלו" עבר לאחרונה לשימוש בכיריים החשמליות, אך לא נערך מראש למורכבות ההלכתית שהן מביאות איתן – ככל הנראה מחוסר מודעות לעניין. מפקח הכשרות שערך אתמול ביקורת במקום הופתע לגלות את המכשיר החדש. כשבעל העסק הבין כי הדבר עלול לעלות לו בכשרות, ובהיעדר נוהל הלכתי מסודר שפותר את העניין ומאפשר את השארת התעודה - התפתח במקום עימות שהסתיים בהחרמתה, עד לבירור הנושא. התזמון - התקופה הלחוצה בבית העסק בגלל משבר הקורונה, וההקשר - ניסיון של קאלו לייעל את עבודת המטבח ולחסוך בשטח ובכוח אדם, לא ממש תרמו לאווירה בין השניים ורק הוסיפו שמן (והרבה אמוציות) למדורה.

זה (גם) בידיי הפוליטיקאים

מי התחיל? קשה לדעת. האם המפקח נהג כשורה? אני לא מת על זה. אבל בואו נתמקד בעיקר: הרבנות הראשית הממלכתית היא הגוף היחיד המוסמך על פי חוק להעיד על כשרות המזון במסעדות, וזו - כמה מפתיע - פועלת לפי ההלכה כפי שהיא מפרשת אותה.
לא מתאים? זה בידי הנציגים שלכם בכנסת, שיכולים לשבור את המונופול ולהפריט בחקיקה את הענף (או לקדם בחירת רבנים ראשיים לטעמכם). עד אז אפשר להתנחם בכך שבישראל אין חוק המחייב מסעדות להגיש מזון כשר בלבד, ובוודאי שלא להחזיק בתעודה מהרבנות. מי אמר שאין כאן חופש דת?
כל עוד הפוליטיקאים לא ידאגו לתיקון, מי שמבקש להסעיד גם שומרי כשרות המקפידים על תעודה יידרש לעשות זאת לפי החוק הקיים - אוהבים אותו או לא - שהפקיד את העניין בידיים הלכתיות. וכשהשאלה היא איך נכון לפסוק הלכה, למשל בנוגע לדין "בישול נוכרי", אפילו בג"ץ הבין כבר מזמן שלא מתערבים לרבנות.