את השבת של ה-6.6 יעדיפו תושבי שכונת ברכפלד בעיר החרדית, מודיעין עילית, לשכוח. את זמירות השבת וקול קרקוש הצלחות החליפו צרחות אימים: גבר קפץ ממרפסת ביתו ובדירה הייתה מוטלת אשתו, דקורה בכל חלקי גופה ובמצב אנוש. הילדים הספיקו לראות כיצד הטיל את טבעת הנישואין ואת תמונת החתונה מעבר למרפסת לפני שקפץ.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בני הזוג היו דיירים חדשים במקום, ובעיר מיהרו מרבית התושבים להתנער מן המקרה ולציין כי "הם" משולי החברה החרדית. בהמשך התברר כי הנחה זו הייתה שגויה, אך התגובה הראשונית כבר הספיקה להרגיע את עצביהם של המקומיים, ולאשרר את התחושה ש"לי זה לא יקרה".
מומחיות שעמן דיברנו קובעות: לא מדובר בתופעה נדירה וחד-פעמית, אלא יותר בקצה הקרחון. תקופת הסגר הובילה לעלייה מטאורית בכמות הפניות לקווי הסיוע מצד נשים נפגעות אלימות. בארגון "תהל" (מרכז סיוע לנשים וילדים דתיים) מציגים עלייה במקרי אלימות במשפחה ותקיפה מינית במסגרת הבית.
"בחודש אפריל 2019 הגיעו אלינו 27 פניות של נשים נפגעות אלימות. באפריל 2020 היו 110 פניות חדשות", מספרת דבי גרוס, פסיכולוגית בהכשרתה, מקימת ארגון "תהל", ומי שזכתה בפרס "בוני ציון 2020" על שם סילבן אדמס של ארגון "נפש בנפש", המוענק לעולים חדשים וותיקים ממדינות דוברות אנגלית שתרמו תרומה משמעותית למדינת ישראל.
"כשיש עוני אין אפשרות למצוא טיפול. למשפחות עם כסף יש דרך לטפל ולהסתיר". דבי גרוס"כשיש עוני אין אפשרות למצוא טיפול. למשפחות עם כסף יש דרך לטפל ולהסתיר". דבי גרוס
"כשיש עוני אין אפשרות למצוא טיפול. למשפחות עם כסף יש דרך לטפל ולהסתיר". דבי גרוס
(תהל )
"הרבה מהפונות אמרו שזו הפעם הראשונה שזה קרה. גבר שתמיד היו לו בעיות של שליטה בכעסים, אבל ברגעי ההתפוצצות היה עוזב את הבית, יוצא לרוץ או לנהוג, ופתאום הוא תקוע בבית עם האישה והילדים. אישה שעוברת התעללות נפשית או פיזית יכולה לא פעם, במצב רגיל, לשמור מרחק מהגבר הפוגע. בתקופת הקורונה, במיוחד בימי הסגר, אין את האופציה, אז הייתה עלייה - וחדה".

"הוא בטח לא משלנו"

אין ספק כי בשנים האחרונות חווה החברה החרדית מהפך תודעתי משמעותי בכל הנוגע לאלימות במשפחה ולפגיעות מיניות. סיפורי פדופיליה שטואטאו בקפידה מתחת לפני השטח מחשש לפגיעה בתדמית ראו אור יום ומשטרה. ארגונים שנכנסו לתמונה כגון "תהל", "לא תשתוק" ונוספים הגבירו את המודעות לנושא.
"אישה נדקרת למוות בבניין שלכם - ואתם לא מצליחים להתחבר?" תרצה בלוך"אישה נדקרת למוות בבניין שלכם - ואתם לא מצליחים להתחבר?" תרצה בלוך
"אישה נדקרת למוות בבניין שלכם - ואתם לא מצליחים להתחבר?" תרצה בלוך
"התגובות בעיר מודיעין עילית לניסיון הרצח וההתאבדות היו בעיקר הלם מוחלט", משחזרת תרצה בלוך, פעילה חברתית ותושבת מודיעין עילית. "בקבוצות הווטסאפ המקומיות אנשים ריחמו על הילדים שנחשפו לזה. שאלו: איך נסביר לילדים? עכשיו בואי, זה דבר שלא מעט ילדים חרדים ראו לצערנו בעיניים שלהם בתוך הבית.
"אנשים פשוט לא ידעו איך לאכול את זה, אז הגיבו ב'הוא בטח לא ממש משלנו', מה שבהמשך התברר כלא מדויק. אנשים התמקדו גם בעובדה שכלי תקשורת נכנסו בשבת לתוך השכונה החרדית, ובמחאה על קדושת השבת".
על קדושת המשפחה פחות מוחים?
"זו תנועת מטולטלת", אומרת בלוך. "מצד אחד, הרגשתי שיש מי שאפילו לא מסוגלים לעשות את ההיקש בין נשים שמקבלות מכות לבין ניסיון רצח. שזה שמישהו מכה את אשתו, בעיניהם, עדיין לא הופך אותו למסוכן. אישה נדקרת למוות בבניין שלכם - ואתם לא מצליחים להתחבר?
תרצה בלוך: "בקבוצות הווטסאפ המקומיות אנשים ריחמו על הילדים שנחשפו לזה. שאלו: איך נסביר לילדים? עכשיו בואי, זה דבר שלא מעט ילדים חרדים ראו לצערינו בעיניים שלהם בתוך הבית"
"אמרו לי: 'לא יכולנו לדעת', 'הוא היה נראה נורמלי', 'בטח הייתה לו מניה דפרסיה'. אנחנו לא רוצים לחשוב על זה, לא רוצים לקחת אחריות, כי זה מפחיד מידי וגדול מידי. זה הידרדר כמובן ל'פמיניסטיות המעצבנות האלו' – כלומר, אני. מישהו אפילו הסביר לי שאני הבעיה אחרי שמחיתי על כך שביקשו להתפלל לרפואתו של הפוגע, אבל לא ביקשו להתפלל על האישה הדקורה".
מצד שני, מתארת בלוך גם "התעוררות", כדבריה. "בקבוצות של נשים ראיתי שינוי בגישה. שם הקשיבו, היו פתוחות לדבר על זה, רצו להבין מה הסימנים, איך אפשר לשים לב - והיו גם גברים שרצו להבין יותר, לנסות לפעול למען העלאה של המודעות באופן אקטיבי".

קבוצות תמיכה ב"זום"

היכולת לפרסם את שירותי העזרה של הקווים החמים לנשים דתיות וקבוצות התמיכה לנשות המגזר נפגעות האלימות היא מוגבלת ביותר. העיתונות החרדית המסורתית לא תפרסם את קווים כאלה ביומונים ובשבועונים. "אנחנו מנסים לפרסם בדרכים אחרות", אומרת גרוס. "הן מגיעות אלינו דרך ברושורים בקופות החולים או במקוואות, ובעיקר מפה לאוזן.
"במקום לדבר על הרצח, אנשים התמקדו בעובדה שכלי תקשורת נכנסו בשבת לשכונה החרדית". הפשקעווילים במודיעין עילית"במקום לדבר על הרצח, אנשים התמקדו בעובדה שכלי תקשורת נכנסו בשבת לשכונה החרדית". הפשקעווילים במודיעין עילית
"במקום לדבר על הרצח, אנשים התמקדו בעובדה שכלי תקשורת נכנסו בשבת לשכונה החרדית". הפשקעווילים במודיעין עילית
(צילום: תרצה בלוך)
"היום, כשיש גם אפשרות לסמארטפון כשר, אז יש ווטסאפ ואימייל. אחד השינויים הגדולים שראינו בתקופת הקורונה זה פיתוח האפשרות של 'זום' בחברה החרדית. בגלל שלא רצו שסבתא תהיה לבד, אנשים רכשו מצלמת ווב והתחברו לאינטרנט. כיום יש גם סוג שני של טלפון נייד כשר, שניתן לקבל בו מיילים והודעות ווטסאפ - גם אם לא חיבור מלא לאינטרנט. אז מבחינתנו זה עוד כלי".
גרוס וחברותיה לא נכנעו למצב: "הצלחנו להקים קבוצות תמיכה בזום. יש כרגע חמש ואנו פותחות עוד. 90% מהנשים הן חרדיות. זה כלי שמאוד עוזר להן. במקום לצאת מהבית, להוציא כסף על נסיעות ולעזוב את הילדים, אישה יכולה לקחת את הטלפון שלה, להיכנס לחדר ולהיכנס לקבוצה. יש יותר ביטחון בזום, את יכולה להחליט האם לפתוח את הווידיאו או לא, ולתת גם שם בדוי.
"ממה שראינו, עד המפגש השלישי כל אחת חשפה את עצמה, ואט-אט רכשו אמון בקבוצה ובכלי. היה לי, למשל, מקרה של אישה חרדית נפגעת אלימות שרצתה להיפגש איתי עם בעלה. אבל היא אמרה: 'דבי את לא מבינה איזה רב גדול בעלי, הוא לא יכול לשבת בבית קפה אפילו שהוא מהדרין, כי אנשים יראו אותו. הזום הפך להיות החבר ההכי טוב שלי'".

זה קורה במשפחות הכי טובות

דבי גרוס הקימה, לצד "תהל", גם קו חם לעזרה לנפגעי אלימות ותקיפה מינית, נשים וילדים מהחברה החרדית; היא בנתה סדנאות מוגנות לצוותי הוראה חרדים ורלבנים, על מנת שיוכלו לקבל כלים להגן ולזהות מקרי פגיעה מבעוד מועד. עכשיו, בעיצומו של גל האלימות המגדרי, היא מנסה לחולל מהפכה דומה: להגביר את המודעות לעניין האלימות, ולספק מענה לנשים הנמצאות במערכות יחסים אלימות. אך הדרך, לדבריה, עדיין רחוקה.
תרצה בלוך: "זה הידרדר כמובן ל'פמיניסטיות המעצבנות האלו' – כלומר, אני. מישהו אפילו הסביר לי שאני הבעיה אחרי שמחיתי על כך שביקשו להתפלל לרפואתו של הפוגע, אבל לא ביקשו להתפלל על האישה הדקורה"
יש איזושהי טענה כאילו יש הרבה פחות מקרי אלימות מגדרית בחברה החרדית.
"בארצות הברית, כשהייתי בת 18, עבדתי במאפייה חרדית כהשלמת הכנסה. בעלי המקום היו זוג בשנות ה-60 לחייהם וגם הבן שלהם, בן 30, עבד שם. הוא רצח את אשתו בחודש שמיני. זה אולי קורה פחות, אך עדיין יכולה להיות אלימות מאוד-מאוד קשה גם בלי רצח".
"במשך שלושים שנה טיפלתי בהרבה הרבה מקרי אלימות כלפי נשים במשפחות הכי-הכי מיוחסות בחברה החרדית. גם הרצח ההוא קרה במשפחה מאוד מכובדת בקהילה. ההבדל היחיד זה שלפעמים כשיש עוני אין אפשרות למצוא טיפול. למשפחות עם כסף יש דרך לטפל ולהסתיר. אם אתה גר בבניין דירות צפוף, שומעים צעקות. אם זה בווילה או בבית עם תלת מפלסי יש אפשרות שלא ידעו. הייתי אומרת שדווקא במשפחות המיוחסות יותר יש רתיעה מלשתף. שם יש יותר מה להפסיד".

"זה בכל החסידויות, בכל היישובים"

עו"ד צילית יעקובסון העומדת בראש עמותת "בת מלך", המפעילה מקלטים לנשים נפגעות אלימות מהמגזר הדתי והחרדי, מדברת על עלייה שלמאות אחוזים במספר הפניות לקו החם של העמותה בתקופת הקורונה - "בחודש מאי נספר גידול של 400% לעומת המקביל בשנה שעבר - 130 פניות במאי 2019 מול 537 במאי 2020. זה חוצה מעמדות, מגזרים, או כל חיתוך אחר. זה בכל החסידיות, בכל הריכוזים החרדיים, במרכז ובפריפריה, אשכנזים וספרדים".
"יש רצון להגן על השם ועל הנראות של הקהילה, וזה מתבטא בלבוא ולהגיד 'הכול בסדר'". עו"ד צילית יעקובסון "יש רצון להגן על השם ועל הנראות של הקהילה, וזה מתבטא בלבוא ולהגיד 'הכול בסדר'". עו"ד צילית יעקובסון
"יש רצון להגן על השם ועל הנראות של הקהילה, וזה מתבטא בלבוא ולהגיד 'הכול בסדר'". עו"ד צילית יעקובסון
מה מטפח את האשליה בציבור החרדי שאין תופעות כאלו בקרבם?
"יש קושי לא פשוט של העלאת המודעות לאלימות כלפי נשים בתוך המגזר החרדי. זה משהו שקהילות סגורות בכל העולם מתמודדות איתו. בעבודה שלנו ב'בת מלך' אנחנו נתקלים בקושי הזה הרבה – מסיבות רבות.
"תקופת הקורונה חידדה אצל כולנו את ההבנה עד כמה העלאת מודעות בצורה מדויקת היא קריטית. כשאינפורמציה מועברת לא בזמן, לא עם הטרמינולוגיה הנכונה או לא דרך הגופים הרלוונטיים, זה עולה בחיים. זה היה סוג של זעזוע בתוך החברה החרדית-דתית, וזה האתגר שאנחנו מתמודדים איתו כל הזמן".

"נושא האלימות במשפחה מושתק"

לדברי יעקובסון, "כשאת באה ואומרת תופעה מסוימת קיימת אצלנו, זה צובע את החברה. זו חברה שיש כלפיה יצר מציצני ועניין תקשורתי מוגבר בנוסח 'בואו נראה איזה דברים אפלים קורים שם בחדרי חדרים'.
דבי גרוס: "היה לי מקרה של אישה חרדית נפגעת אלימות שרצתה להיפגש איתי עם בעלה. אבל היא אמרה: 'דבי את לא מבינה איזה רב גדול בעלי, הוא לא יכול לשבת בבית קפה אפילו שהוא מהדרין, כי אנשים יראו אותו. הזום הפך להיות החבר הכי טוב שלי'"
"יש הרבה מאוד ספקולציות, ולכן גם יש רצון להגן על השם ועל הנראות של הקהילה, וזה מתבטא בלבוא ולהגיד 'הכול בסדר'. לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה, וזה משהו שמחלחל לתוך הנשים בקהילה. ההגנה לשם של המשפחה, לילדים ולשידוכים שלהם, אז אני אתאפר ואהיה עם תכשיטים שלא ידעו מה קורה בבית. אבל הנרטיב שלא מדברים על מה שלא תקין, כבר בתהליכי שינוי.
"פעם היו מגיעות למקלט נשים מבוגרות אחרי שחיתנו את הילדים. היום מגיעות צעירות עם המון פיצקלעך, תוצאה של העלאת המודעות. צריך להתחיל את זה הרבה קודם, בחינוך, באיך מתמודדים עם כעס, תסכול, צורך לשלוט. שזה לא יטופל מאוחר מדי. הדרך עוד רחוקה ואני מאמינה שזו האחריות שלנו כקהילה. צריכים לדבר על זה נכון, ברגישות ובהתאמה, ולדעת שיש לגיטימציה לפנות ולהתייעץ".
יעקובסון מזכירה כי עד לפני כמה שנים היו מסתירים ילדים בעלי צרכים מיוחדים במגזר. "היום זה הדבר הכי גלוי שיש, ויש מוסדות וארגונים", היא אומרת. "גם היחס לפגיעות מיניות בילדים עבר שינוי. לא שאנחנו במצב טוב, אבל בטח במצב מתקדם משמעותית.
"אבל נושא האלימות במשפחה מושתק. אולי בגלל שהוא מתקשר לפמיניזם, או בשל החשש שהדיבור יערער את יסודות התא המשפחתי, את התפקידים המסורתיים של גברים ונשים במשפחה ובקהילה. גם אם זה לא נאמר במפורש זה מחלחל. אז איך אישה פתאום תצא ותגיד אחרת, במיוחד אם היא חוששת שהמשפחה או הקהילה תפנה לה עורף?"

"לתת כלים לזיהוי הבעיה"

לבד ממקלטים וקו חם, "בת מלך" מפעילה סביבה תומכת: הרצאות לרבניות, מדריכות כלות, בלניות ואפילו לצעירות לפני חתונה. "אם עושים את זה בטרמינולוגיה רגישה ומדויקת לניואנסים, זה קורה וזה עובד יופי. זו התנהגות שלא קשורה לאמונה אלא לדינמיקה התנהגותית. החוסן של הקהילה הוא ביכולתה להתמודד עם התופעות הללו, ולכן אנחנו מתמודדים בדרכים שמתאימות לנו".
תרצה בלוך: "לרב אין סמכות אמיתית. היה לנו מקרה בעיר של רב שכונה שדרש להרחיק פוגע מבית כנסת, אז הפוגע הלך לרב אחר שגיבה אותו. כשיש רבני קהילות ושכונות ותתי-זרמים זו לא בעיה לעקוף את הסמכות שלהם"
עוד לפני החשש מלאוורר בחוץ את "הכביסה המלוכלכת", קיים פער במודעות לעובדה שאירע דבר מה לא תקין במשפחה. "לכל זוג יש את ההתמודדות שלו, אבל איפה עובר הגבול? איפה זה כבר לא התמודדות? איפה זה כבר לא תקין ולא בריא? מודעות זה לא להגיד רק 'זה קיים', אלא לתת כלים לזיהוי הבעיה.
"למשל, קנאה ואובססיביות קשה, או בידוד ממעגלי תמיכה משפחתיים וחברתיים. בני משפחה לפעמים מתרצים את זה ברצון של הזוג הצעיר לפרטיות, לפעמים מתעורר כעס על היעדרות מאירועים משפחתיים מבלי להבין שמשהו בעייתי מאוד קורה בבית, והאמא לא רוצה להתערב בענייני הזוג.
"אז צריך לתת למעגל המשפחתי כלים לזהות מתי יש פה בעיה. לראות איך האישה מתנהגת כשהוא לידה, האם היא ממהרת לסיים שיחות ברגע שהוא חוזר מה'כולל'. אני מדברת על האמא, האבא, האחות. ומה קורה כשהיא אומרת לי 'הכול בסדר'? הרבה מהנשים שהגיעו למקלט סבלו מניתוק קשר עם המשפחה, ולא הבינו שזה חלק מהאלימות. אפשר ללמוד לראות את הנורות והסימנים".

השינוי יתחיל ברבנים?

על מקומם של הרבנים בתהליכי שינוי במגזר החרדי חלוקות הדעות. יש מי שרואים בהם את הכוח המניע של המגזר, ואחרים - חיל המאסף. ב"בת מלך" מאמינים בגרסה הראשונה, ומכנים אותם "חלק משמעותי בתהליך, כי יש להם הרבה מאוד כוח".
"מצד שני, אין לנשים את הגישה הפתוחה שיש לגברים אצל הרב, ואלה עניינים רגישים", יעקובסון אומרת. "אם האישה בכלל תגיע, היא תספר דוגמאות מינוריות מבושה, והרב לא יבין שיש כאן משהו הרבה יותר גדול. אז אנחנו מזמינים רבנים למקלט לדבר עם הנשים, ולקבל הכוונה מקצועית איך לזהות מקרים כאלה. הם מורי הלכה, אבל עיניי הקהילה נשואות אליהם, ותפקידם מאוד משמעותי בהפניה לאנשי מקצוע, במתן הנחיות, בהתערבות".
צילית יעקובסון: "נושא האלימות במשפחה מושתק. אולי בגלל שהוא מתקשר לפמיניזם, או בשל החשש שהדיבור יערער את יסודות התא המשפחתי, את התפקידים המסורתיים של גברים ונשים במשפחה ובקהילה. זה מחלחל"
גם גרוס מתארת תמונת מצב דומה: "הרב הראשי, דוד לאו, פתח את שלושת הכנסים הבינלאומיים שלנו. אנחנו עושים השתלמויות לרבנים. עשינו גם כנס של הקואליציה הבין-דתית נגד אלימות כלפי נשים, והיו נציגי דתות מכל העולם. הראנו שאפשר אחרת ולא צריך לקבל אלימות".
את חושבת שיש לרבנים הבנה ברצף של אלימות, בין זו הנפשית, זו הכלכלית וזו הפיזית?
"הם לא מספיק מבינים את הקשר", גרוס מודה, "אבל אני רואה שינויים מאוד גדולים אחרי ההכשרות. העניין הוא שלא כל הרבנים מגיעים להכשרות כאלו, ויש עוד הרבה עבודה לעשות".

הנשים החרדיות חוששות מ"ליברלים"

מי שפחות תולה תקוות ברבנים היא תרצה בלוך: "הרבנים מכירים את הקהל שלהם והם בהחלט יודעים לפעול, אבל זה לא אפקטיבי", היא מצננת את ההתלהבות. "קודם כל, נשים לא פונות לרבנים לקבל עזרה כי יש חוסר אמון מאוד עמוק ביכולתם להבין ולהכיל. שנית, גם לרבנים אין את הכלים המקצועיים לזהות מה קורה שם".
"בנוסף", היא מפרטת, "לרב אין סמכות אמיתית. היה לנו מקרה בעיר של רב שכונה שדרש להרחיק פוגע מבית כנסת, אז הפוגע הלך לרב אחר שגיבה אותו. כשיש רבני קהילות ושכונות ותתי-זרמים זו לא בעיה לעקוף את הסמכות שלהם. ואם אישה תלך לרב פלוני והוא יזדעזע וינסה לטפל, אז בעלה ילך לרב אחר שיגיד שהיא שקרנית, ומה היא תעשה?
"ומעל הכול, לנשים חרדיות יש תחושה שהארגונים שמטפלים הם מהצד היותר ליברלי בחברה החרדית, ולא באמת מבינים את המורכבות. גם אם זה לא נכון, זה מונע מרבות לפנות ולהתלונן".