פרנסי קריית ארבע יצאו אמש מבית הדין בתחושת החמצה. בג"ץ חייב אותם להקצות שעתיים ביום לשחייה מעורבת, דבר שעל פי תפיסת עולמם אסור לחלוטין. מאוד קל להאשים את בג"ץ בחד-צדדיות, בחילוניות ובהטיה פוליטית שמאלה, ובפרט שלרוב האשמות אלו אינן מצוצות מן האצבע - אולם הפעם יש לומר שבג"ץ פסק (כנראה בטעות) על פי ההלכה היהודית.
שחייה מעורבת היא איסור הלכתי ברור שאין עליו עוררין (שולחן ערוך, אבן העזר כ”א, א'). אולם הבקשה ממנהיגי קריית ארבע לא הייתה שייכנסו לרחוץ בעל-כורחם בבריכה עם נשים בלבוש חלקי. לבקשה שכזו היה עליהם לסרב גם במחיר של איבוד משרתם. הבקשה הייתה שיאפשרו לתושבי הקריה, שאינם רואים את עצמם מחויבים להלכה, להשתמש בבריכה כרצונם.
לו היה מדובר בבריכה שהיא רכושו הפרטי של ראש המועצה, היה זה עניין אחר לגמרי: לא רק שהיה יכול למנוע רחצה מעורבת, על פי ההלכה גם היה מחויב לעשות כן. ההלכה אוסרת על היהודי המאמין להיות שותף, לחזק, לעודד או לסייע לפעולות המנוגדות להלכה (רמב"ם ספר המצוות ל"ת רצ"ט). אולם לא זה המצב. הבריכה של קריית ארבע שייכת לכל תושבי הקריה, ולכל התושבים יש זכות קניינית להשתמש בה, כל אחד לפי תפיסת עולמו והשקפתו.

כך לא מחלקים נכס משותף

ראש המועצה לא התבקש לתת לתושבים להשתמש בבריכה הפרטית שלו, אלא לאפשר לתושבים להשתמש בבריכה שלהם, ואת זה הוא מחויב לעשות על פי ההלכה (שו"ת משפטי עוזיאל ד ט; שו"ת מנחת אשר ב', ל'). לא בגלל שרחצה מעורבת מותרת, אלא בגלל שלא ניתן למנוע מקבוצת תושבים להשתמש ברכוש שבו הם שותפים, כשם שאינני יכול למנוע מאדם להשתמש ברכבו בשבת, גם אם לפי תפיסתי מדובר בעבירה חמורה.
שלט נגד בג"ץ שמחייב פתיחה של הבריכה בקרית ארבע לשעות מעורבותשלט נגד בג"ץ שמחייב פתיחה של הבריכה בקרית ארבע לשעות מעורבות
שלט נגד בג"ץ-הבריכה בקריית ארבע
כמובן שחלוקת השימוש בבריכה חייבת להיות צודקת ומאוזנת, לפי חלקן היחסי של האוכלוסיות השונות, אך לא על פי הרוב, אפילו אם מדובר ברוב גדול. ל-30% מהציבור מגיע להשתמש בבריכה 30% מהזמן באופן המתאים לתפיסת עולמם ולמידת מחויבותם ההלכתית. לכן הפניית הציבור החילוני לרחצה ליילית או לרחצה בימי שישי אחר הצהריים איננה מאוזנת ואינה הוגנת, כי כך לא מחלקים נכס משותף.

להגיע לעמק השווים

האמת חייבת להאמר: הדבר נכון באותה מידה ביחס לחלוקת שעות הרחצה בבריכות עירוניות ביישובים שבהם קיים מיעוט של אוכלוסייה דתית, אשר חייבים לספק שעות רחצה נפרדות בבריכות העירוניות בהיקף המתאים לחלקם היחסי של אוכלוסיית שומרי המצוות מקרב תושבי הרשות.
שערורייה בפני עצמה מתחוללת בחופי הרחצה של מדינת ישראל. קיימים במדינת ישראל 156 חופים מוכרזים. מתוכם פחות מ-10% (15) - חופים נפרדים המיועדים לציבור הדתי והחרדי, המונה - על פי הלמ"ס - כ-30% מהאוכלוסייה היהודית בישראל.
על מנת לסבר את האוזן, באזור חיפה והקריות ישנם כעשרים חופים מוכרזים, אך רק אחד מהם מותאם לציבור הדתי והחרדי (5%). סביב הכינרת ישנם 31 חופים מוכרזים, אך רק שניים מיועדים עבור הציבור הדתי והחרדי (6%). גם הערבים הם חלק מתושבי מדינת ישראל, וגם בהם 31% דתיים שנאלצים להדיר את עצמם מחופי הרחצה של מדינת ישראל. שוויון, כבר אמרנו?
  • הכותב הוא רב המושב נוב, חוקר במכון "משפטי ארץ"