מה הקשר בין בתו של נשיא ארצות הברית לשעבר ובין כוכבת פורנו בינלאומית? זה נשמע כמו תחילתה של בדיחה, אבל הן אלה שנתנו את ההשראה ל"מגוירים: האודיסאה אל היהדות" – סרט בן 70 דקות המוקרן בפתיחתו של פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, שיתקיים בפעם ה-24 החל מסוף השבוע.
"ערב אחד צפיתי בחדשות כשסיקרו את איוונקה טראמפ שהתגיירה. בהמשך, דיברו על שחקנית הפורנו ג'נה ג'יימסון שהשלימה את הגיור האורתודוכסי עם רב חרדי בבית הדין בניו-יורק", נזכר אורן רוזנפלד, שביים, הפיק וגם צילם את הסרט בשיתוף פעולה עם הבמאית רבקה שור. "עניין אותי לדעת: מה מביא לא-יהודים לרצות לעבור את כל המסע והדרך, תוך כדי מאמץ, הקרבה, נתק מהמשפחה ומהחיים המוכרים להם, כדי להתקבל ולהיות חלק מהדת השנואה והמושמצת ביותר בעולם? התשובה בסרט".
הסרט, שעוקב אחר ארבעה צעירים מרחבי העולם בתהליך הגיור שלהם ואת חלקם מלווה גם במסעם פה בישראל, גרף כבר לא מעט הזמנות להקרנות בפסטיבלים ברחבי העולם. כל ארבעת הגיבורים יצאו לחפש לעצמם זהות וקשר. דרך תהליך הגיור שלהם, נחשפים למגוון רעיונות ומנהגים, מלווים אותם בהתלבטויות ובקשיים מול המשפחות והסביבה הקרובה, ומתוודעים אל המורים, המדריכים והקהילות שאליהן הם שואפים להצטרף.
7 צפייה בגלריה
דיאנה קורדרו מדליקה בפעם הראשונה נרות חנוכה בעיר העתיקה בירושלים, בשנה שעברה. תהליך ארוך וקשה
(צילום: באדיבות פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים)
דיאנה קורדרו גילתה את שורשיה היהודיים-ספרדיים כשלמדה בתיכון בקוסטה ריקה ("כשראיתי את סבתא מדליקה נרות בערבי שישי התחלתי לשאול שאלות"); אדם קאר גדל כנוצרי פנטקוסטלי בטורונטו, כבן של כומר שחור, ובשלב מסוים רצה לשנות כיוון ("חיינו בעוני ובחובות, אבא גרר אותנו למקומות נידחים כדי להקים את הכנסייה שרצה. אני חיפשתי אחר משמעות אחרת"); דניל קונישציב, גם הוא מטורונטו, החל לפקפק באמונותיו כבר כנער ("הרגשתי שמשהו חסר") – ואילו ביאנקה סברניצה מוורשה חיפשה קהילה וגישה אינטלקטואלית לרוחניות ("משהו היה חסר לי. בדקתי את כל הדתות ובסוף קבלתי את התשובות ביהדות").
"ליהודים יש את כל היתרונות בלהיות יהודים אבל הם לא רוצים את זה", אומר דניל משפט מפתח מול המצלמות. הוא היחיד מבין הארבעה שעלה לישראל. הוא התנדב לקיבוץ, שם עבד ולמד עברית, וכיום הוא מתגורר בבת ים ונמצא בזוגיות עם יהודייה.
"סיקרן אותי מאוד מה גורם לצעירים דווקא בעידן המודרני לרצות להתגייר ולהצטרף לדת הכי שנואה בעולם, דווקא בזמן שכל העולם שונא אותנו", מפרט רוזנפלד. "ב-2015 טסתי לפסטיבל הסרטים בפולין עם הסרט הקודם שלי, 'חומוס', ופגשתי כל מיני אנשים. כששמעו שאני מישראל, אנשים התחברו אליי מיד וסיפרו כל מיני אנקדוטות משפחתיות או הביעו רצונות סמויים להתגייר. אחת מהן הייתה ביאנקה. אגב, בסוף הסרט, לאחר קשיים רבים, היא מחליטה שלא לסיים את הליך הגיור שבו רצתה, ובהקרנה במוצאי שבת היא מתכוונת לבשר שהיא גוירה בהולנד בהליך מסורתי קונסרבטיבי".
7 צפייה בגלריה
דניל (דניאל) ואדם, לאחר שקיבלו את תעודות הגיור. בין הסצנות המרגשות
(צילום: באדיבות פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים)
עברו שנתיים עד שהצילומים החלו, ורק עם תחילת תקופת הקורונה הם הסתיימו. "המתנו עד שקהל אמיתי יצפה בו. כשנרגעה הקורונה הוא התקבל לפסטיבל הסרטים במיאמי. זה היה בינואר 2022, ומאז נפתח הסכר והסרט הוזמן לירושלים, לפולין, לפסטיבל היהודי באטלנטה שיהיה בפברואר ולאוסטין שבטקסס".
נכונות להקרבה גדולה
לדברי הבמאי, הוא ושותפתו ליצירה נתקלו לא פעם בבעיות במהלך הצילומים, בעיקר סביב משפחתו של אדם בקנדה. אביו הכומר לא הסכים לדבר איתו ובוודאי שלא להשתתף בסרט. אחרי מאמצים, האם התרצתה, ולקראת סוף הסרט היא אומרת: "טוב, אתה עדיין הבן שלי, למרות שאתה לא מאמין בישו, שזה מאוד כואב לי. אבל אני עדיין אוהבת אותך". להקרנה אדם לא יגיע: "לא רוצה לשפוך עוד שמן למדורה".
מכל הארבעה רק דניל עלה כאמור לישראל, "ולא בקטע של ישראל או ציונות", מציין רוזנפלד. "אצל כל אחד החיפוש העצמי האישי בא מהמקום שלו בחיים. ביאנקה, שבאה מבית נוצרי, התחילה לחקור מתוך ההבנה ש'כנראה יש כוח עליון'. היא פנתה לבודהיזם, כשלא מצאה תשובה מספקת עברה לאסלאם – ואז ליהדות. מבחינתה, היא הבינה שהיהדות זה מה שהיא חיפשה כל הזמן, ואז החלה לצאת במסע ארוך.
"אצל דיאנה החיפוש התחיל בתיכון, בעבודת שורשים שעשתה עם סבתה, ובין הדברים עלתה השאלה למה היא מדליקה נרות בימי שישי בערב. כך היא גילתה שכנראה היא נצר לאנוסי ספרד. נסעתי לספרד וחיפשתי את המקורות ומצאתי דברים די מעניינים. אדם נאלץ להתמודד מול אבא שהוא איש דת קשוח שגרר את המשפחה לשכונות פשע ועוני כדי שיוכל לפתוח עוד כנסייה, והכניס את משפחתו לחובות כספיים".
7 צפייה בגלריה
ביאנקה סברניצה מגלה כתובת ביידיש של בעל עסק שהוא ומשפחתו נספו בשואה, בשכונה שלה בראדום שבפולין
(באדיבות המצולמת)
דווקא אדם, מבין כולם, נשמע כמו אחד שבחר ביהדות כדי להיטיב עם מצבו הכלכלי-החברתי. בסרט הוא אומר: "החלטתי על כמה מהלכים כדי לשפר את החיים שלי. החלטתי איזו דת יכולה להתאים לכיוון שאני הולך אליו".
"תראי את האיש ותביני עד כמה הוא מחובר להחלטה שלו וכמה מחיר הוא משלם על זה. יש שם מרד של בן באביו – ומה טוב יותר מבגידה באמונת האב? חשוב להבין שכל הארבעה הם אמנם מתגיירים ועוברים את כל התהליך, כולל ברית מילה לגברים, שזה בהחלט צעד משמעותי למי שלא חייב – אבל הם לאו דווקא דתיים. דיאנה הכי דתייה, והיא גם התגיירה בגיור אורתודוכסי, בניגוד לאחרים. ביאנקה סיימה רק לאחרונה גיור קונסרבטיבי, ואדם ודניל עברו גיור קונסרבטיבי עם רב אורתודוכסי".
"אדם הוא ג'מייקני, ודניל – שבינתיים שינה שמו לדניאל בן אברהם – הוא ממוצא רוסי", הוא מציין, "שניהם לומדים עריכת דין, והתהליך שהם עברו הוא לא כמו אצל הנוצרים, שם מדובר בטבילה בקצת מים וזהו. בזמן שיש כזו התבוללות בקרב יהודי ארצות הברית בפרט ובעולם בכלל, הסרט הזה מראה לכל מיני צעירים יהודים, גם בארץ, איזה מחיר צעירים בגילם מוכנים לשלם, איזו הקרבה גדולה הם עושים מתוך בחירה ורצון חופשי, כדי להצטרף לדת שהם לא נולדו אליה ולא שייכים אליה. אנחנו לוקחים את היהדות שלנו כמובנת מאליה, אבל אולי דרך העיניים הזרות, חלקנו יוכל לקבל את המסר שאולי היהדות היא בכל זאת דבר ששווה לשמור עליו".
להתבונן בעצמנו דרכם
רוזנפלד התל-אביבי מגדיר את עצמו כ"דתל"ש שלמד אצל הרב דרוקמן בפנימייה צבאית באור עציון", ומקפיד מדי בוקר להניח תפילין כדי "להתחבר לשאלטר ולזכור מי אני ומאיפה באתי", כלשונו. זה כבר הסרט הרביעי שהוא יוצר יחד עם הבמאית רבקה שור, המתגוררת ברובע היהודי בירושלים. שניים מתוכם זכו בפרסים.
שור, שנולדה בניו-יורק, עלתה לארץ ב-1983 בעקבות שני אחיה שלמדו בישיבה בירושלים, וחזרה בתשובה לפני כ-37 שנים. "אני רואה הרבה יהודים בעולם שלא אכפת להם מהדת וממדינת ישראל, יהודים שהתרחקו מהדת, רבים מהם מתבוללים – וזה כואב לי", היא אומרת. "אני מקווה שהם יראו את הסרט ויבינו את מה שיש להם. זה יהיה הרווח הגדול שלי".
במבחן הזמן, היהדות באמת מילאה את החוסר שהיה למשתתפים בסרט בתחילת המסע?
"ברור שכן. אחרת, הם לא היו נשארים בדבר שהם נשאבו אליו. מבחינתם, החיפוש תם".
גם רוזנפלד וגם שור תמימי דעים שהסצנה שבה נראים אדם ודניל במקווה, לאחר שטבלו וקיבלו את תעודת הגיור, היא בין המרגשות בסרט. "גיור זה נושא שתמיד היה מעניין בעיניי", מעידה שור. "גם כאדם דתי שמחתי להיות חלק מסרט שמעודד את הצופים לשאול שאלות ולהעלות מחשבות, בעיקר לגבי עצמם. הרגשתי שזו זכות גדולה עבורי לעשות סרט כזה, לפגוש אנשים מדהימים ולהשתתף ביחד בחוויה הייחודית שלהם. זה לא סרט ראשון שלנו יחד, אבל פה זה היה משהו מיוחד. במיוחד כיהודייה, הרגשתי גאווה גדולה לנוכח האנשים האלה שרוצים כל כך לקחת חלק בהיסטוריה שלנו. הם מוכנים להילחם למען ישראל והיהודים. לראות צעירים שלוקחים על עצמם ייסורים קשים כל כך ועדיין ממשיכים בתהליך – עבורי זה היה שיעור גדול בחיזוק".
שאלת אותם למה הם צריכים את זה?
"האמת שכן", היא מחייכת, "הם הסבירו לי שמשהו מבפנים דוחף אותם. משהו רוחני, מהות שהם מרגישים, כמעט תחושת חובה שאי-אפשר לעמוד מולה. היום, אני מורידה את הכובע בפני העם שלנו. העם היהודי. הסרט נותן לי המון כוח ואני מקווה שזה גם מה שירגישו הצופים. התחושה של 'וואו, זה מיוחד להיות יהודי, למרות כל הבעיות שלנו' מציפה אותי ברגשות גאווה עצומים. אנשים מגיעים ממבט אחר, רואים דברים מבחוץ ועדיין בוחרים בנו ואומרים: 'זה מה שאני רוצה'. דרך העיניים הזרות שלהם ראיתי אותנו, את העם, את המדינה ואת כל הטוב שיש לנו פה".
השוואה בין יהודים לכלבים
ביאנקה נחתה בישראל בשבוע שעבר, וזהו ביקורה השני בארץ מאז הצילומים. היא טסה לכאן עם שתי חברות מפולין. "שמי העברי הוא יעל", היא מעדכנת, "קיבלתי את ההשראה מהדמות של יעל מהתנ"ך, שהייתה אמיצה ופייטרית כמוני". בישראל היא "מטיילת, אוכלת הרבה חומוס ושקשוקה ומחפשת מקום טוב לטעום פלאפל. אין תלונות".
מאז שהסתיימו הצילומים היא איבדה את אביה, ואימה מכרה את הבית שבו גדלה. היא נפרדה מהחבר הלא-יהודי, עזבה את פולין לטובת הולנד, ולצד לימודי הדוקטורט בכימיה היא מתחזקת זוגיות עם ישראלי.
באחת הסצנות בסרט את משתפת את אביך על כוונתך להתגייר, והוא מספר שכילד הדעה הייתה ש"יהודים וכלבים הם אותו הדבר". איך הרגשת כששמעת את זה?
"האינפורמציה שאבא קיבל הייתה היסטורית, בתקופת המלחמה. עם מידע שקיבל ברבות הימים הוא הבין עד כמה ההשוואה הייתה רעה מאוד. סבתא זכרה את מה שהגרמנים עשו ליהודים והיא אמרה שזה לא היה יחס הוגן, בלשון המעטה. המשימה שלי כעת היא להילחם באנטישמיות הגואה בכל רחבי העולם".
בסרט אמרת שסביבך חשבו שהגיור הוא עוד אחד מהמשברים של גיל ההתבגרות, ושזה יעבור לך.
"הזמן עבר ואני הייתי מחויבת לחיות את חיי כיהודייה. הם מהר מאוד הבינו שזו החלטה שמשנה את חיי, והם מכבדים את זה. היום כולם סקרנים ורוצים מאוד להבין ולדעת על ישראל, על המנהגים ועל החגים. עכשיו למשל אנחנו במסע טעימות בצפון. החברים גם נהנים מהבישולים הישראליים שאני מכינה, כמו שקשוקה לארוחת בוקר, חומוס שצריך בלנדר טוב או מרק עם כדורי מצה".
בסוף הסרט אדם ודניל הצהירו שזו ההחלטה הכי טובה שהייתה להם, וש"כיף להיות יהודי". מה הסיכום שלך לתהליך?
"אני מסכימה איתם. אחרי שבע שנים, אני גם מרגישה שהתבגרתי המון".
"כיף להיות יהודי"
הרב מיכאל שודריך, רבה הראשי של פולין שליווה את ביאנקה בתהליך, מסביר כי "אנשים שמחפשים להמיר את דתם לאו דווקא מחפשים את הקל, אלא מחפשים אחר משמעות. לא כל משמעות היא קלה. הרבה פעמים אלו שמחפשים ומבקשים היום גיור הם מזרע ישראל, כלומר, אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה אבל יש להם שורשים יהודיים".
"הייתי עד בחיי ללא מעט מקרים שבהם אנשים מתעוררים ומגלים אחרי חיפוש את המקורות שלהם ורוצים מאוד להיות יהודים", הוא מציין, "ואני לא בן אדם כל כך מיסטי, אבל בעיניי, זו פשוט ההוכחה שהנשמות של הסבתא רבתא או הסבא רבא מתפללים עבורם שיוכלו לחזור לעם היהודי. פה בפולין, במקום של שיא ההרג, ראיתי את זה לא אחת".
7 צפייה בגלריה
הרב מיכאל שודריך. "אנשים שרוצים להמיר את דתם לאו דווקא מחפשים את הקל, אלא מחפשים אחר משמעות"
(באדיבות המצולם)
"מגוירים: האודיסאה אל היהדות" יוקרן במוצאי שבת (20:30) במסגרת המהדורה ה-24 במספר של פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, שיימשך בין 17 ל-22 בדצמבר בסינמטק ירושלים. מנהל הפסטיבל הוא רוני מהדב-לוין, והמנהלת האמנותית היא דניאלה תורגמן.
בנה של הבמאית, ג'ק שור, רק בן 20, הוא המפיק המוזיקלי של הסרט. "הוא פה רק כי הוא כישרוני ומקצועי", היא מבהירה, "העשייה איתו הייתה מרגשת מאוד. בואי נאמר שיש הרבה השגחה פרטית בסרט הזה. גם העבודה עם אורן היא חוויה, ואנחנו עובדים טוב מאוד ביחד".
ההקרנה בערב חג החנוכה משמחת אותה מאוד: "העיתוי מדהים, כי יש לנו בסרט קטע שבו דיאנה מדליקה בפעם הראשונה נרות חנוכה בעיר העתיקה, אצלנו בבית. היא שמרה הרבה מצוות לאורך שנים, והתהליך היה מאוד ארוך וקשה עבורה".
לדברי שור, "כולנו פה נרגשים מעצם העובדה שכמעט כולם יהיו נוכחים בהקרנה, ואחרי מה שעברנו, נצפה בזה ביחד – ב-70 דקות מזוקקות שיזכירו לכולנו כמה כיף לחיות פה במדינה שלנו וכמה כיף להיות יהודי". היא מזכירה כי "רבים משלמים הרבה מאוד כסף, משקיעים זמן ומאמץ ומתמודדים מול בירוקרטיה קשוחה, כשאנחנו יושבים פה בחינם. בהחלט מגיע להם הרבה כבוד על הדרך".
