נתחיל מהסוף: אני לא רפורמי ולא קונסרבטיבי. אני רב אורתודוקסי, המחויב לחלוטין להלכה ולמסורת היהודית. משזה נאמר, עדיין אני מוטרד עמוקות מההתפתחויות האחרונות סביב הסדרת התפילה השוויונית ברחבה הדרום-מערבית של הכותל, "עזרת ישראל", הנמצאת בתוך הגן הארכאולוגי של מרכז דוידסון.
בעקבות פסיקת בג"ץ ביום חמישי, שלפיה על המדינה לחדול מהעיכובים ולפעול לתקן את הרחבה המעורבת שאמורה לשמש גם מתפללים שאינם אורתודוקסים, ביקש ח"כ אבי מעוז להעלות השבוע לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק המבקשת לבטל הלכה למעשה את הרחבה – זאת באמצעות הכפפת כל שטחי הכותל למדיניות הרבנים הראשיים לישראל והנהגת תפילה על פי מנהג אורתודוקסי בלבד. הדיון בוועדה אומנם נדחה בהוראתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אולם השיח המתנהל סביב הנושא צריך להדאיג את כולנו, בשל הנזק הפוטנציאלי הטמון בו ליחסינו עם יהדות התפוצות.
3 צפייה בגלריה
"עזרת ישראל" בכותל, ארכיון. יהודי התפוצות אינם פנקס צ'קים מהלך
(צילום: דוברות התנועה המסורתית)
חשוב להדגיש: למרות הטרמפ שתופסים על פסיקת בג"ץ גורמים שונים, ממניעים פוליטיים או ממניעים אידיאולוגיים, מבחינה הלכתית אין כל בעיה עם המתווה הקיים, שאינו חדש כלל אלא חלק מהסטטוס-קוו. הרחבה המודברת מעולם לא הייתה מקום של תפילה, לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי, כך שהקצאתה לטובת הזרמים האחרים אינה פוגעת בשום הלכה. אותה הלכה מגדירה את אורח חיי ומחייבת אותי באופן מלא, אך בו בזמן, האחריות לכלל ישראל ולשלומה של מדינת ישראל מחייבת אותנו גם מבחינה הלכתית לפעול מתוך ראייה רחבה של אחדות העם ועתידו.
קיימות גישות שונות בקרב היהדות האורתודוקסית לעניין השאלה האם נכון וראוי לבחור בכניסה לדיאלוג ושיתוף פעולה עם הזרמים האחרים, או שמא דווקא להסתגר בבידוד כדי להימנע ממתן לגיטימציה לתנועות אלה באמצעות שיח פתוח ומשותף. אף שאני נמנה עם התומכים החזקים בדיאלוג, אני יכול להבין את החשש, הנובע מכוונות טובות, של מי שמאמינים בכל נפשם שהדרך הטובה ביותר היא מניעת כל קשר או הכרה בזרמים האחרים ביהדות. אולם, מה שנתפס בעיניי לא לגיטימי לחלוטין הוא העוינות כלפי יהודי הזרמים האחרים, גם כאשר אותה התנהלות מתחזה לדאגה לעתידם של העם היהודי ושל התורה. ודאי כשהדבר קורה רגע לפני הבחירות, בניסיון לזכות בחסד מצד קבוצה מסוימת, תוך סיכון כבודם של האחרים.
3 צפייה בגלריה
ח"כ אבי מעוז. ניסיון לבטל הלכה למעשה את הרחבה המעורבת
(צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
לא בלבד שההתנהלות הזו בלתי נסלחת, אלא שהיא גם חסרת תועלת, שכן היא נכשלת לחלוטין ב"מטרתה העיקרית" – שיפור תדמיתה של האורתודוקסיה בעיני קהילתנו שלנו ובעיני יהדות העולם בכלל, כאשר היא מרחיקה אותנו צעד נוסף מיהודים רבים בתפוצות הפונים למחוזות הזרמים האחרים.
בשלב הזה הייתי יכול להזכיר שהמחבלים והרוצחים הנתעבים בשבעה באוקטובר לא שאלו את מי שרצחו וחטפו לאיזה זרם ביהדות הם משתייכים. יכולתי גם להזכיר את המתקפות האנטישמיות הקשות שיהדות התפוצות על כל זרמיה מתמודדת איתן בשנתיים האחרונות, כפי שראינו רק בחודש שעבר עם שריפתו של בית כנסת רפורמי במיסיסיפי. אבל לא בגלל זה ראוי ונדרש לשמור על הסטטוס-קוו בכותל הדרום-מערבי ליהודי הזרמים האחרים.
יהודי התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות ראויים למקום תפילה משלהם, לא בשל העובדה שחרב האנטישמיות מרחפת מעל ראשנו ולא מפני שאנו חייבים להסכים עם הגישה שהם מקדמים או עם אמונתם. הם ראויים לאותה רחבת "עזרת ישראל" מתוך ההבנה שגם אם המטרה שלנו כעם אינה להסכים תמיד, אנחנו מבקשים לייצור מציאות שבה פועלים ומתנהלים מתוך כבוד הדדי לשוני שבינינו, תוך הדגשת הדברים המשותפים הרבים שאנו חולקים, גם כאשר אנחנו לא מסכימים.
3 צפייה בגלריה
הרב ד"ר כתריאל ברנדר. אפשר להיות רב אורתודוקסי ועדיין להיות מוטרד מההתפתחויות
(צילום: גרשון אלינסון)
בחיי לא התפללתי בבית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי, וכיהודי אורתודוקסי אין לי כוונה לעשות זאת. אולם כל עוד יש מי שכן מבקשים לעשות זאת, על מדינת ישראל לאפשר זאת. לא ייתכן שבעוד המדינה מעניקה חופש דת ופולחן למאמיני כל הדתות – נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בהאים ואחרים, דווקא מבני הזרמים האחרים ביהדות נשללת הזכות הזו, המעוגנת עוד בין שורותיה של מגילת העצמאות. עלינו לזכור שגם ילדינו ותלמידינו מתבוננים בנו ולומדים כיצד נראית הנהגה תורנית במדינה יהודית – הנהגה הבטוחה בדרכה ופועלת מתוך אחריות ואחדות, או כזו הפועלת מתוך חשש והדרה.
ההתערבות של ראש הממשלה בניסיון לבלום את הצעת החוק נובעת מההבנה שלא נוכל להמשיך להתייחס ליהדות התפוצות, שרובה אינו משתייך לזרם האורתודוקסי, כאל פנקס צ'קים מהלך או לובי הנמצא בכיסנו ופועל לטובתנו, בזמן שכאן בעיר הקדושה לנו אנחנו מתייחסים אליהם כמי שאינם חלק מעמנו.
כאשר יהודי התפוצות הושיטו לנו יותר מ-3 מיליארד שקלים בימים שלאחר שבעה באוקטובר, הושטנו את ידנו חזרה ולקחנו את הכסף, מבלי לבדוק בציציות דרך הפולחן או האמונה שלהם. כשהם פעם אחר פעם מתגייסים לטובתנו כדי ליצור מנופי לחץ פוליטיים מול גורמי ממשל אמריקניים, אנחנו (וגם אחינו החרדים, דוגמת אגודת ישראל) צועדים לצידם יד ביד, ונהנים מהשפעתם ומכוחם. אז מדוע כאן בארצנו אנחנו מבקשים להתעלם מקיומם ונוטעים בהם את ההרגשה שזו אינה ארצם? אם נמשיך בנתיב הזה, אנו מסתכנים בניתוק אותו קשר קמאי הקיים בינם ובין מדינת היהודים – ואת המחיר נשלם כולנו כעם, וגם מדינת ישראל.
- הרב ד"ר כתריאל ברנדר הוא נשיא וראש מוסדות "אור תורה סטון"
