לכאורה, מעט מאוד דברים יכולים לשמש כמכנה משותף בין מטייל ישראלי שנמצא כרגע בעיר סאפה שבצפון ווייטנאם, בין יהודי תושב ג'מייקה שאפילו דיבור רגיל שלו נשמע כמו ניגון רגאיי מתגלגל ובין בנג'מין קרייג.
מי זה בנג'מין קרייג? עד השבוע גם אני לא ידעתי. אבל בנג'מין, או ליתר דיוק staff sergeant (סמל ראשון) בנג'מין, הוא נחת בשרות פעיל במרינס האמריקני עם פז"מ של עשר שנים מאז שהתגייס. הוא גדל בעיירה קטנה וקלאסית, אחת מתוך רבבות, ליד בוסטון, וחוץ מהעובדה שהמשפחה יהודית לא היה לו שום קשר למסורת. אפילו בר מצווה הוא לא חגג. בוא נגיד, שאם מחפשים בארץ לעשות סרט פעולה אמריקני - בנג'מין נראה ונשמע כמו המועמד המושלם.
אבל בשנת 2020 בנג'מין הגיע עם המרינס שלו לאי המפורסם אוקינאווה שביפן. חור טרופי אמיתי. לתדהמתו הוא גילה שבחור הזה מוצב גם קצין חיל האוויר קפטן לוי פקר. ולהבדיל מכל קצין אחר שפגש עד היום בצבא האמריקני לקצין הזה "יש זקן ממש רציני וחוטים לבנים משתלשלים לו מהמדים". הכוונה היא לציציות, והרב פקר הוא קצין הדת של הבסיס, שנמצא שם בשליחותו של הרבי מליובאוויטש. מאז חייו של בנג'מין השתנו לחלוטין. הוא גילה את יהדותו, למד מה זו שבת ומהם תפילין והיום הוא בעצמו כבר מעביר שיעורי מורשת - לא של קרב אלא של יהדות - לחיילים צעירים.
סיפורם המשותף והמדהים נחשף השבוע לראשונה באירוע ההצדעה הענק והמרשים לאלפי שליחי חב"ד, והיה רק חתיכה אחת בפאזל שמרכיב את תמונת מפת בתי חב"ד הפרוסים ברחבי העולם. מספרם של משפחות השליחים הגיע לשיא של 6,224 נקודות הפועלות בלמעלה מ-115 מדינות. בית חב"ד האחרון שבהם, אגב, נחנך ממש בחודש באחרון בסאפה שבווייטנאם והרב עקיבא ואשתו גיטי כבר אירחו בשבת האחרונה למעלה מ-150 מטיילים ישראלים.
(סיפורו של בנג'ימין קרייג. צילום ובימוי: שלמה-חיים ריבקין. באדיבות כינוס השלוחים העולמי-המרכז לענייני חינוך)
כשהסתכלתי על סיפורו של סרג'נט בנג'מין, כמו גם על סיפורם של היהודים המקומיים של ג'מייקה, שרק לפני מספר ימים חוו הוריקן במהירות של 295 קמ"ש, ולא מפסיקים להודות לשליח חב"ד במדינה, הרב יעקב רסקין, על כל מה שעשה עבורם ולקב"ה על ששלח אותו לגור עם משפחתו במדינתם הקריבית, פתאום נפל לי האסימון. הבנתי משהו:
בכל שנה, מתאספים כל השליחים בחזית בית הלבנים האדומות שכל כך מזוהה עם הרבי מליובאוויטש, ה-770, למעין תמונת מחזור. ענקית, עוצמתית, מצולמת בעדשות רחבות ובמספר פריימים כדי לתפוס את כולם ועם נוכחות מהודו ועד הוואי. אבל אתם יודעים מה? זו בעצם לא התמונה המשקפת האמתית.
(ההוריקן בג'מייקה ושליחי חב"ד. ילום ובימוי: שלמה-חיים ריבקין. באדיבות כינוס השלוחים העולמי-המרכז לענייני חינוך)
כי התמונה הנכונה אמורה להיות בעצם זו של כל היהודים שהרבי, באמצעות שליחיו, הצליח לגעת בהם. לטלטל את הבחירות שלהם, ליצוק תוכן ומשמעות לסדר יומם ולשנות את כל מהלך חייהם. לחבר אותם למקורות מהם באו, לתת להם תחושה שהם אף פעם לא לבד ולהעניק להם כל כך הרבה, פיזית ורוחנית.
לכנס השנה הגעתי כמו בעשרים השנים האחרונות בתור שליח חב"ד לתקשורת הישראלית. ניצלתי את ההזדמנות שבני היקר (ששמו מענדי. ברור שמענדי...) חוגג בקרוב בר מצווה ולקחתי אותו עימי. ביום שישי, במזג אוויר קפוא במיוחד, עלינו בצוותא עם כלל השליחים לתפילה משותפת להצלחת יהדות העולם על ציון קברו של הרבי, מי שחתום על מהפכת השליחות על פני הגלובוס. ביחד, נשאנו עמנו מאות אלפי פתקי בקשה אישיים שהגיעו מבני ובנות הקהילות הפזורים בכל רחבי העולם.
ושם, התחדדו לי עוד יותר דבריו האישיים של הרב רסקין מלב הסערה בג'מייקה: אני קם כל בוקר ומודה לה' על שזכיתי להיות שליח של הרבי. ולא, אתה לא נקלע לתוך המצב – אתה הוא זה שיוצר את המצב. אתה לא מסתכל סביבך ואומר מה אין לי (שבמקרה שלו זה בערך הכל: מאפיה כשרה, בית ספר יהודי, מקווה, בית כנסת וכו') אלא פשוט משנס מותניים ומתחיל ליצור את הדברים.
או כמו שסיכם אחד המקומיים, לצלילי מוזיקת רגאיי:
פעם הרגשתי יהודי בודד. אבל עכשיו אני כבר לא לבד. אנחנו פשוט מבורכים שהניצוץ של הרבי באמצעות שליח חב"ד הגיע לכאן.
יא מן, אנחנו אוהבים את חב"ד!
הרב מוני אנדר הוא שליח חב"ד לתקשורת הישראלית ושב בימים אלו מהכנס שהתרחש בני יורק
