ההחלטה של שדרנית הרדיו, שמירה אימבר ז"ל, לעבור בשלהי חייה הליך רפואי הנקרא "סדציה פליאטיבית" – בשל המחלה הקשה שממנה סבלה – הציפה מחדש את הדיון הציבורי והמאבק ההלכתי הנוגע לטיפול בחולים הנוטים למות. חלק מהדיווחים בתקשורת התייחסו באופן שגוי להליך הרפואי – והשוו אותו בטעות ל"המתת חסד".
"במחלות מסוימות, במיוחד בתחום האונקולוגי, מגיעים לעיתים למציאות קשה שבה חולה סופני אשר יודע שימיו ספורים סובל מכאבים גדולים והרופאים מתקשים להקל על סבלו", אומר הרב צבי ארנון, המכהן כראש אגף "קדושת החיים" בארגון ההלכתי פוע"ה. "במצב זה מציעה הרפואה לעבור 'הרדמה להרגעה'. הטיפול הזה מקובל כטיפול של מוצא אחרון לחולים שעמידים למשככי הכאבים הניתנים להם. בתהליך הזה, החולה מקבל תרופות שמורידות את רמת הערנות שלו, כלומר מרדימות אותו, ומתוך כך הוא מפסיק לסבול".
- כשרוני סומק בחן את הרב עובדיה יוסף/ "אלוהים שלי"
הרב ארנון, המבהיר כי דבריו מתייחסים להליך העקרוני בלבד, חוזר ומדגיש: "התהליך הזה איננו 'המתת חסד', שאיננה חסד אלא המתה. כאשר תהליך הסדציה נעשה במינונים נכונים, הוא אינו מביא למותו של החולה, ולכן הוא תואם את רוח היהדות. כמובן, בבדיקת כל מקרה לגופו. הרפואה הפליאטיבית, אשר שמה דגש על החולה ולא רק על המחלה, נועדה להביא מרגוע לחולה. העיקרון הזה בהחלט תואם את גישת היהדות שאיננה מקדשת את הסבל. להפך: אדם לא אמור לסבול בסוף חייו, ועלינו לעשות כל מאמץ למנוע ממנו הן סבל גופני והן סבל נפשי".
4 צפייה בגלריה
"היהדות איננה מקדשת את הסבל, ועלינו לעשות כל מאמץ למנוע מהחולה לסבול"
(צילום: Shutterstock)
בתחום האפור
ראוי להקדים ולהדגיש כי החוק הישראלי ובתי המשפט אוסרים על המתת חסד אקטיבית, אך במקרים חריגים מאפשרים הפסקה של פעולות מאריכות חיים. לסל הכלים הרפואי נוספה לפני שני עשורים גם סדציה פליאטיבית, שבמסגרתה מעבירים את החולה למצב של שינה שטחית או עמוקה מאוד, בעזרת תרופה.
4 צפייה בגלריה
מתוך הריאיון האחרון עם שמירה אימבר בגלי צה"ל. "אני עוברת שבעה בעודי בחיים", סיפרה לפני מותה
(צילום מסך, גלי צה"ל)
השיטה הזו מיועדת לאנשים המתמודדים עם סרטן, אלצהיימר, אי-ספיקת לב, ניוון שרירים, טרשת נפוצה ועוד, בשלבים המתקדמים של המחלות. אלא שעל ההגבלות הרפואיות והאתיות, מתווספות גם הגבלות הלכתיות שמקשות עוד יותר על קבלת ההחלטות.
במרץ 2015 הוציא משרד הבריאות חוזר מיוחד לבתי החולים ולקופות החולים, תחת הכותרת "קווים מנחים לסדציה פליאטיבית לחולה הנוטה למות". המסמך אמנם התריע בפני המערכת כי "על איש הרפואה להימנע מלתת מנה שתביא בוודאות קרובה למותו המיידי של החולה". אולם כפי שנחשף בשעתו ב-ynet, בפועל, רופאים הודו כי במקרים רבים שבהם החולה הסופני סובל הם "מעלים מינון, עד שהוא מפסיק לנשום".
4 צפייה בגלריה
הרב יובל שרלו. "התמיכה העקרונית בטיפול הפליאטיבי נכונה מבחינה הלכתית ומוסרית, ובד בבד יש להתנגד באופן מוחלט לפעולות אקטיביות המקצרות חיים"
(צילום: אריה כץ)
"סדציה פליאטיבית נמצאת בתחום האפור שבין ההיתר לעבור לרפואה פליאטיבית, שעיקרה הטבת איכות החיים של האדם הקרוב למותו ועטיפתו בחסד וברחמים - ובין האיסור המוחלט לעשות פעולה אקטיבית לקיצור חייו של אדם", אומר הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני "צהר" וראש מיזם "צהר למאה ועשרים שנה", העוסק בליווי משפחות בהכרעות לקראת סוף החיים.
הוא מבהיר כי הדיון, מבחינתו, הוא על העקרונות ולא על תיק רפואי ספציפי, ואומר כי "התמיכה העקרונית בטיפול הפליאטיבי, היא נכונה מבחינה הלכתית ומוסרית, ובד בבד יש להתנגד התנגדות מוחלטת לפעולות אקטיביות המקצרות חיים – גם אלו שמנסות להיראות אחרת".
איפה עובר הגבול?
"מותר לתת לאדם משככי כאבים, מורפיום ותרופות אחרות מקבוצת הבנזודיאזפינים, כאשר המטרה המרכזית היא הקלת כאביו וטשטושו. היתר זה קיים גם אם יש סיכון מסוים שהדבר יביא לקיצור חייו, אך זאת בתנאי שאין מדובר בהגדרת המטרה ככזו, ובמינון מושגח ומוקפד שאכן נועד להסרת הכאב ממנו. כאשר משתמשים בכך כדי לקצר את חייו של אדם בלי לקרוא לזה בשמו – זהו עיוות מוסרי והלכתי, וכך אסור לנהוג".
הפתרון היצירתי: המתה על ידי גוי
הרב ארנון טוען כי שאלת הסדציה הפליאטיבית דומה לסוגיית מתן מורפיום לחולים עם כאבים. גם שם, הכול שאלה של מינון: "כאשר יינתן מינון גבוה במיוחד של מורפיום הדבר יביא למותו של החולה, ומובן שזה אסור לחלוטין הן לפי החוק והן לפי ההלכה. אולם כאשר המורפיום ניתן במינון נכון הוא איננו אמור לקרב את קיצו של החולה. השאלה ההלכתית עולה פעמים רבות במצבי ביניים, כאשר מתן המורפיום להשקטת הכאבים עלול לקרב את מות החולה. במצבים אלו ישנה מורכבות גדולה יותר".
4 צפייה בגלריה
הרב צבי ארנון. "כשתהליך הסדציה נעשה במינונים נכונים, הוא אינו מביא למותו של החולה ולכן הוא תואם את רוח היהדות"
(צילום: מוטי לוריא)
למי שחושש לדעת ההלכה, הוא ממליץ להתייעץ עם רבנים העוסקים בסוגיות אלו, "ומתוך למידת השאלה המדויקת, לקבל הכרעה הלכתית נכונה. יש לציין שבסוגיה זו ישנן הגבלות והנחיות רבות, ולכן ראוי בכל שאלה לפנות ולשאול רב פוסק בתחום, כיוון שכל מקרה אינו דומה למשנהו". לדברי הרב ארנון, הוא ורבנים נוספים בארגון שבו הוא פועל "פוסקים, מייעצים ומלווים משפחות המתמודדות בשאלות מורכבות ודחופות הנוגעות למצבי חולי מורכבים, בשיתוף פעולה מלא עם רופאים ואנשי מקצוע".
הדרישה הגוברת והולכת בציבור לא להסתפק בהליך רפואי שמרדים חולה שסובל, אלא לשקול המתת חסד, גרמה לפרסום מאמר מפתיע של הרב יצחק רונס, תחת הכותרת: "האם מותרת 'המתת חסד' על ידי אמירה לגוי?". במסגרת המאמר שפורסם בכתב העת התורני "המעין", מזכיר הרב רונס: "הרב שלמה זלמן אוירבך התיר מתן משככי כאבים לחולה הסובל מייסורים קשים מנשוא, אף במקום שבו לדעת הרופאים הדבר יקצר את חייו של החולה".
הרב רונס מציע לאפשר ביצוע של המתת חסד בידי אדם שאינו יהודי. בסיכום המאמר נכתב: "ראינו, אם כן, שיש סיבות שונות להתיר 'אמירה לגוי' בהמתת חסד. דעת הרב שמואל ברוך ורנר להלכה וכן פסקו של הרב פינשטיין ודבריו של הרב פוברסקי – שהמתת חסד מותרת בבני נח אף להמית חולה מישראל".
