חבר הפרלמנט הגרמני מקסימיליאן קראך, מהדמויות השנויות ביותר במחלוקת במפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), הביע במהלך ביקור בישראל צער על דברים שאמר בעבר על חברי האס-אס הנאצי, תוך שהוא מנסה לשכנע את הישראלים כי אין לראות במפלגתו מפלגה אנטישמית.
ריאיון אולפן מקסימיליאן קראך
(צילום: ירון ברנר)
קראך, שכיום מכהן כחבר בבונדסטאג, עורר סערה בינלאומית בשנת 2024, כאשר אמר לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" כי לעולם לא יאמר שכל מי שלבש מדי אס-אס היה באופן אוטומטי פושע. כשנשאל אם חברי האס-אס היו פושעי מלחמה, אמר כי בקרבם היה שיעור גבוה של פושעים, אך לא כולם היו פושעים.
בריאיון ל-ynet Global תיאר קראך את הפרשה כ"אסון תקשורתי" ואמר כי הוא מצטער על האמירה. "בוודאי. זה היה אסון מוחלט", אמר כשנשאל אם הוא מתחרט על הדברים. "האמירה הייתה טיפשית לחלוטין, כי תמיד יש אמירה ויש את מה שמבינים מהאמירה".
קראך טען כי תשובתו המקורית נאמרה במסגרת דיון ארוך יותר על אחריותם האישית של אנשים לפשעים שבוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה. לדבריו, כוונתו לא הייתה להגן על האס-אס, והוא טען כי לקראת סוף המלחמה גויסו בכפייה כמה גרמנים צעירים. עם זאת, הוא הודה כי האופן שבו התמודד עם השאלה היה טעות חמורה.
לדברים היו השלכות פוליטיות משמעותיות. באותה תקופה היה קראך המועמד המוביל של ה-AfD בבחירות לפרלמנט האירופי. המפלגה אסרה עליו להמשיך להופיע באירועי הקמפיין, והוא התפטר מהוועד הפדרלי של המפלגה בעקבות הסערה. המחלוקת גם החריפה את המתיחות בין ה-AfD לבין מפלגות לאומניות אירופיות אחרות.
ביקורו בישראל מתקיים בשעה שה-AfD ממשיכה לעורר במדינה חשדנות עמוקה, בעקבות התבטאויות של כמה מפוליטיקאיה בנוגע לעברה הנאצי של גרמניה ולהנצחת השואה. קראך הודה כי החששות הללו קיימים, אך טען כי המפלגה והימין האירופי הרחב יותר השתנו.
הוא הציג את ה-AfD של ימינו כמפלגה שונה באופן מהותי מהתנועות האנטישמיות המזוהות היסטורית עם הימין הקיצוני באירופה. במקום זאת, הוא טען כי העוינות כלפי ישראל וכלפי יהודים מצויה כיום יותר ויותר בשמאל הפוליטי, וקישר את התנגדות מפלגתו להגירה המונית למה שהגדיר כהגנה על הקהילות היהודיות.
"בעבר, הימין האירופי נקט גישה אנטישמית, אבל זה נגמר", הוא אמר. "האנטישמיות באירופה היא סוגיה של השמאל. השמאל מנהל קמפיין נגד ישראל וזוכה בקולות של מהגרים בברלין, כמו ממש לאחרונה, והימין מנהל קמפיין בעד ישראל. כך שהדברים השתנו, ולפעמים צריך לחכות עד שאנשים יבינו שהדברים השתנו. אבל אני חושב שהציבור הישראלי חכם מספיק כדי לראות מה קורה באירופה".
עם זאת, קראך הודה כי ה-AfD התקשתה לשכנע יהודים וישראלים בעמדה הזו, ואמר כי המפלגה צריכה להעביר את עמדותיה בצורה אפקטיבית יותר.
הוא התייחס גם להתבטאויותיו של הפוליטיקאי הבכיר ב-AfD ביורן הֶקֶה, שספג ביקורת חוזרת ונשנית על התבטאויותיו בנוגע לעברה הנאצי של גרמניה, ובעבר כינה את האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בברלין "אנדרטת הבושה". קראך אמר כי ה-AfD הוקמה על ידי אנשים שהגיעו מרקעים פוליטיים שונים, וטען כי כיום ברור שהתבטאויות מסוג זה אינן מקובלות.
למרות ניסיונו להסיט את המוקד לעבר שיתוף פעולה גרמני-ישראלי בעתיד, קראך דחה את הרעיון שלפיו גרמניה צריכה להשתחרר מאחריותה לשואה. כשנשאל אם גרמניה עדיין צריכה לשאת באשמה ובנטל של השואה, השיב באופן חד-משמעי: "אנחנו צריכים".
קראך טען, עם זאת, שהנצחה לבדה אינה יכולה להחזיק את היחסים בין הדורות הצעירים של גרמנים ויהודים. הוא קרא לשים דגש רב יותר על פרויקטים משותפים בתחומי התרבות, האמנות ותחומים אחרים, שיוכלו להעניק ליחסים ממד חיובי, לצד האחריות של גרמניה לעברה.
חבר הפרלמנט הגרמני אמר כי הוא מבקר בישראל לראשונה זה כ-14 שנים, בין היתר משום שבנו שוהה במדינה במשך חודש במסגרת התמחות. הוא תיאר את הנסיעה כהזדמנות לחדש קשר עם חברים ולבקר מחדש במדינה שבה, לדבריו, הוא חש זה זמן רב רצוי ומתקבל בברכה.
קראך אמר עוד כי במהלך הביקור לא נפגש עם גורמים בממשלת ישראל ולא היה בקשר ישיר עם חברי כנסת. לדבריו, הוא מעדיף להמתין עד לאחר הבחירות בישראל לפני שיקיים פגישות פוליטיות, כאשר המפה הפוליטית במדינה תהיה ברורה יותר.
הוא גם הציע כי הפער האידיאולוגי בין ה-AfD לבין החברה הישראלית עשוי להיראות גדול יותר מגרמניה מאשר כפי שהוא נראה בשטח בישראל. הפוליטיקה הגרמנית המרכזית, טען, נמצאת הרחק משמאל לפוליטיקה הישראלית, ולכן הגדיר את עצמו כפוליטיקאי מהמרכז-ימין בסטנדרטים ישראליים.
קראך אמר כי קבלת הפנים שקיבל בישראל הייתה חיובית, וכך גם החוויה של בנו במדינה, למרות המחלוקת סביב השתייכותו הפוליטית.
ביקורו הוא גם חלק ממאמץ רחב יותר לערער על הבידוד הפוליטי שממנו סובלת ה-AfD בישראל. קראך אמר כי בכוונתו לחזור לישראל ולהציג את טיעוניו ישירות בפני הישראלים, וטען כי יהודי גרמניה, בפרט, יכולים לשמש גשר בין שתי המדינות.
מבחינת קראך, משמעות הדבר היא ניסיון ליישב בין שני מסרים שלעתים קרובות התקיימו זה לצד זה באופן מתוח בתוך ה-AfD: הכרה באחריותה המתמשכת של גרמניה לשואה, לצד הטענה כי אין עוד לשפוט את הימין הלאומני של ימינו דרך הפריזמה של עברה האנטישמי של אירופה.









