מרסלו בירמכר, הסופר היהודי-ארגנטינאי שישתתף השבוע בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים, יצר ברומן שלו "שלושה מוסקטרים" את דמותו של אליאס טראום, ארגנטינאי לשעבר וישראלי בהווה, ששב לבואנוס איירס לאחר יותר מעשרים שנה כדי לומר קדיש על שני חבריו. בכך הצטרף בירמכר לשורה ארוכה של סופרים יהודים שמצאו השראה בדמויות ישראליות, ובמתח ובקשרים בינן לבין היהודים בתפוצות.
"אינני חושב שאני מרותק לישראלי כדמות. למעשה, הפועל לרתק אינו נראה לי נעים במיוחד", הוא אומר, "ריתוק טומן בחובו יסוד מסוים של הערצה – דבר שהיהדות מתייחסת אליו בשלילה. אני מעדיף להגדיר עצמי כציוני בתפוצות הרואה בישראל אחד מהישגי העם היהודי הגדולים ביותר בכל תולדותיו, ואת ההתקדמות החברתית המשמעותית ביותר של המאה ה-20. שום תופעה מדינית או גיאופוליטית אחרת במאה ה-20 לא ייצגה את גאולת רעיון החירות – ואת קדושת החיים – כמו הקמת המדינה היהודית".
אילו הבדלים אתה בכל זאת רואה בין יהודי התפוצות ליהודים הישראלים?
"לדעתי הפער צומצם במהלך העשורים. כיום נדמה לי שמה שמבדיל באמת בין יהודים שונים הוא שאלת הציונות – האם הם ציונים או אנטי-ציונים. המתח הוא בין יהודים אנטי-ציוניים שהיו מצביעים לממדאני ובין יהודים ציוניים כמוני, הרואים בחירות ובריבונות היהודית חלק בלתי נפרד מהחירות עצמה. יש אינטלקטואלים יהודים בישראל שהיו מצביעים לממדאני, כשם שיש כאלה בתפוצות שהזהירו מפני ממדאני, הרואים בו סכנה שאין לקבלה. זהו לדעתי הקו המחלק והמתח העיקרי של ימינו".
ראובן בירמכר ז"ל, האח שנרצח בפיגועמאז 7 באוקטובר, השיח סביב יהודים ואנטישמיות השתנה דרמטית ברחבי העולם. לדעתך העולם השתנה באופן יסודי, או שמא האירועים האחרונים פשוט חשפו מציאות שהייתה קיימת מתחת לפני השטח?
"7 באוקטובר שימש כמגבר לאנטישמיות הסמויה, שכן ייצג את המכה ההרסנית ביותר שספג העם היהודי בכל מקום בעולם מאז תום השואה. לא בשל מספר הקורבנות, שכן מלחמת העצמאות של ישראל ומלחמת יום הכיפורים גבו חיים רבים יותר מאשר אירועי 7 באוקטובר, אלא בשל חוסר ההגנה המוחלט של הקורבנות בשעות הראשונות של הטבח. האנטישמיות הנאצית נסוגה לאחר הניצחון המוחלט של בעלות הברית ב-1945 ולאחר הקמת ישראל ב-1948. הנאצים נסוגים כשהם מובסים ללא תנאי. אך כשהם זוכים בניצחון, כשהם מריחים דם יהודי חסר מגן, הם מתעודדים. הנאצים של האוניברסיטאות, הנאצים השמאלנים, הנאצים ה'ווק', הריחו דם, והם יצאו מדעתם".
3 צפייה בגלריה
ג'. מ. קוטזי. הוזמן לפסטיבל וסירב
(צילום: Gustavo Valiente / Europa Press via Getty Images)
בירמכר אומר את הדברים החריפים הללו גם על רקע המחאות והחרם סביב פסטיבל הסופרים הבינ"ל שבו הוא ישתתף, שייפתח היום (ב', 25 במאי) ויימשך עד יום חמישי (28 במאי) בבית משכנות שאננים בירושלים. בעוד סופרים מחו"ל כמו ג'וזף פיינדר ודארה הורן יגיעו לפסטיבל, ג'. מ. קוטזי מדרום אפריקה – זוכה פרס נובל לספרות, מהבולטים והמעוטרים בספרות האנגלית העכשווית – כתב כי הוא מסרב להשתתף בפסטיבל וכי "תהליך טיהור שמה של ישראל וביסוסה מחדש בקהילה הבינלאומית ייקח שנים רבות".
"האיראנים הרגו אנשים על אדמת ארגנטינה"
ביצירתו עוסק בירמכר רבות בזהותו היהודית החילונית, ובכתיבתו הוא מתמודד עם סוגיות של טרור אסלאמי, נושא שנגע בו אישית: אחיו נרצח בפיגוע בירושלים לפני כעשור. "הקשר שלי לישראל הוא חווייתי, פוליטי ורוחני, ומתחיל הרבה לפני שספגתי את האסון האישי שלי: רצח אחי, אדוארדו ראובן, בידי שני אִסלאמופשיסטים פלסטינים ב-23 בדצמבר 2015, בשער יפו של העיר העתיקה בירושלים – בירתו של העם היהודי זה אלפי שנים", הוא אומר. "כבר ב-1971, כשהייתי בן חמש, הוריי התגרשו ואימי עברה לישראל עם אחיי ואיתי. שהינו שם רק כמה חודשים לפני שחזרנו לחיות בארגנטינה. עם זאת, מעולם לא הפסקתי לבקר בישראל. נסיעותיי היו תמיד מחויבות עמוּקות. כיום, בכל פעם שאני מגיע לשם, זו גם דרך להתחבר מחדש לאחי אֶדוּ".
3 צפייה בגלריה
נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי מתפלל בכותל המערבי. "תמיכה אמיתית"
(צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי)
נשיא ארגנטינה מיליי בטקס הדלקת המשואות
(צילום: לע"מ)
נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי הפך לאחד מבעלי בריתה הבינלאומיים החזקים ביותר של ישראל. האם אתה רואה בכך תמיכה אידיאולוגית ואהדה אמיתית לישראל, או יותר התכנסות של אינטרסים פוליטיים ואסטרטגיים?
"מדובר בתמיכה אמיתית בישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. האינטרסים הגיאופוליטיים והאסטרטגיים של ארגנטינה מתיישבים באופן אובייקטיבי עם הגנת הדמוקרטיה והחירות ברחבי העולם. הרפובליקה האסלאמית של איראן תקפה את ארגנטינה פעמיים: בפיגוע התאבדות נגד שגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992, ובפיגוע התאבדות נגד האגודה היהודית-ארגנטינאית ההדדית AMIA ב-1994. בסך הכול, באמצעות מחבלי חיזבאללה, הרגו האיראנים יותר ממאה אנשים על אדמת ארגנטינה. הגיוני וצודק שחאבייר מיליי יתיישר לצד ישראל וארצות הברית כדי להתמודד עם האיום הגלובלי הזה – אותה ישות האחראית לפיגועי הטרור הקשים ביותר שידעה ארצי מעולם".
לגבי העניין שימצאו קוראים ישראלים בספריו, אומר בירמכר: "באחד מהרומנים האחרונים שלי, 'El rescate del Mesías' ('הצלת המשיח'), שיצא לאור ב-2018, אני מספר את סיפורו של סטנדאפיסט יהודי-ארגנטינאי בשנת 1973 – אדם שמספר בדיחות בארגנטינה הקרועה על ידי טרור שמאלני חמוש וחוליות פרמיליטריות אלימות, בעוד ישראל מתמודדת עם פלישה של מצרים וסוריה במלחמת יום הכיפורים. הוריו של הגיבור, חוזה מִפקד, עלו לישראל. הרומן מתאר את המתחים שחוו יהודים – הלכודים בין חרדות החיים בתפוצה הלטינו-אמריקנית ובין מלחמות ישראל על הישרדותה. הוא חוזר ולדעתי ביתר בשלות לנושא שכבר חקרתי בספרות ב-2001, ברומן 'Tres Mosqueteros' ('שלושה מוסקטרים') – היצירה היחידה מכלל עבודותיי שתורגמה לעברית".
