צום עשרה בטבת חל השנה ביום שישי, 22 בדצמבר 2023. עשרה בטבת הוא היחיד מבין הצומות בלוח השנה העברי שיכול לחול בערב שבת. בהלכה נפסק שבמצב כזה צמים עד הקידוש של ליל שבת, אחרי תפילת ערבית. מומלץ שלא להאריך בתפילה בערב שבת ולהתחיל להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, כך שהציבור יוכל לשבור את הצום סמוך לזמן שבו כבר מותר לפי ההלכה לאכול.
עם כל הכבוד לתשעה באב, שאותו כולנו מכירים כיום חורבן בתי המקדש – הכתובת הייתה על הקיר (או אם תרצו, על החומה) כבר כשנה וחצי קודם לכן. י' בטבת הוא התאריך העברי, 588 לפני הספירה היא השנה הנוצרית, וביום זה, לפני כ-2,600 שנה, החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים – אירוע שהסתיים בחורבן העיר, ובתוכה גם בית המקדש הראשון, ובמיטוט ממלכת יהודה.
הטלת המצור מצוינת עד היום כיום אבל, שבו רבבות יהודים ברחבי העולם מתענים וצמים, לא אוכלים ולא שותים. בניגוד לצומות החמורים, יום כיפור ותשעה באב, בעשרה בטבת מותר להתקלח – וגם לנעול נעלי עור ולקיים יחסי אישות. מעבר לכך, התענית לא נמשכת 25 שעות, אלא רק מעלות השחר בבוקר ועד צאת הכוכבים בערב. טבת הוא גם שיא החורף, כך שהימים קצרים והצום מסתיים כבר בסביבות חמש בערב. צום קל.
האם מותר לטעום תבשילים?
הרב אורן דובדבני מציין כי למרות הצום, מותר ואף חובה להתקלח לכבוד שבת "אף שיש כמובן להיזהר בזמן המקלחת שלא לטעום מים". לדבריו, יש מחלוקת בין הפוסקים, האם מותר לטעום מתבשילים שמכינים לכבוד שבת בזמן הצום, גם אם לאחר מכן יורקים ולא בולעים. שולחן ערוך פסק להקל, הרמ"א כתב שהמנהג להחמיר והמשנה ברורה מסתמך על הספר "חיי אדם": "אם מבשלים ביום התענית לצורך סעודת מצווה שתיערך בלילה (וסעודת שבת נחשבת סעודת מצווה), מותר לסמוך על הדעה הראשונה לטעום מן התבשיל וישר לפלוט אותו, וכמובן אין לברך על טעימה זו".
רבים מקדימים את תפילת מנחה לשעות הצהריים, ובמהלכה קוראים בתורה ובהפטרה כמו בכל תענית ציבור ואומרים את תפילת "עננו", אבל לא אומרים "אבינו מלכנו" או תחנון ביום שישי. לפי הרב יוסף צבי רימון, כיום, בגלל המלחמה, יש לומר "אבינו מלכנו" (ללא תחנון).
60 שניות על צום עשרה בטבת
(צילום: שמוליק דודפור)
הרב דובדבני מציין כי "נשים שאינן הולכות לתפילה מוקדמת יכולות לקבל שבת ולהדליק נרות בזמן הרגיל. אפשר לדחות את אמירת 'שלום עליכם' ו 'אשת חיל' לאחר הקידוש ושבירת הצום".
האם חיילים מחויבים בצום?
לוחמים העוסקים בפעילות מבצעית פטורים מהצום לפי ההלכה – כפי שמסביר הרב אברהם סתיו, המשרת בימים אלה במילואים בדרום: "אחת התופעות המרתקות בלחימה היא שאנחנו חוזרים אלפי שנים אחורה אל המלחמות מתקופת התנ"ך – וכבר בספר שמואל א' אנחנו מוצאים את יהונתן בן שאול כשהוא מפר את התענית שאבא שלו גזר, בזמן המלחמה מול הפלישתים, וטועם מיערת הדבש כדי להתחזק. מכאן למדו הפוסקים שכל מי שמעורב בלחימה חייב לאכול כל צורכו כדי להילחם כראוי".
ומה לגבי חיילי צה"ל בעורף?
"מי שנמצאים בתפקיד עורפי שהוא לא חלק מהלחימה או שאין בו צורך במאמץ פיזי או מנטלי, אמורים באופן עקרוני לצום, לפי ההלכה. זו גם ההנחיה של הרבנות הצבאית. עם זאת, כדאי להיוועץ ברב היחידתי לפני שמחליטים לצום, כי לפעמים החייל הפשוט מתקשה לתפוס את התמונה המלאה".
הרב סתיו עצמו לא יוכל לצום השנה: "מאז שמחת תורה אני לוחם במפי"ק (מרכז פיקוד ירי קדמי) בגדוד 439 של חיל התותחנים. אני מבצע עבודה קשה ואינטנסיבית שדורשת דיוק וריכוז, והמחיר של טעות או חוסר תשומת לב עלול להיות כבד, אבל לא מדובר בפעילות פיזית. לכן התייסרתי כבר לפני חנוכה בשאלה אם אצטרך לאכול ולשתות במהלך הצום. כדי שאכריע שאסור לי לצום הייתי צריך לא רק לשמוע את דברי כל חבריי הרבנים שנועצתי בהם ואמרו לי כך פה אחד, אלא גם להיות מסוגל לוותר על הפוזה של 'אני אהיה בסדר גם בלי כוס קפה בבוקר', ולהבין שכמו כל אדם אני מועד לטעויות, והחובה הקדושה שמוטלת עליי עכשיו היא לדאוג שאהיה חד ומדויק ככל האפשר".
"כשסיפרתי על ההתלבטות שלי ברשת החברתית הייתה תגובה שריגשה אותי מאוד, של אדם שאינו שומר מצוות ששאל אם יש ערך לכך שהוא יצום 'במקומי' השנה", הוא מספר. "השבתי שאומנם מבחינה הלכתית צרופה אין אפשרות שאדם אחד יקיים מצוות עבור אדם אחר, אבל במבט רחב יותר זה בדיוק מה שהעם שלנו זקוק לו עכשיו. לאנשים מכל גווני החברה, שרואים את המחירים שמשלמים אנשים שונים מהם (והמחיר של לא לצום בעשרה בטבת כמובן בטל ומבוטל ביחס למחירים אחרים שאנשים שילמו ומשלמים), ומרגישים רצון לתת כתף ולהיות שותפים. ובאמת, ארגון רבני צֹהר יצא בקריאה ציבורית רחבה, גם למי שלא בהכרח יצום, להפוך את יום עשרה בטבת הקרוב ליום של חסד, תפילה ומעשים טובים, מתוך תחושת ערבות ושותפות עם הכוחות הלוחמים ועם הפצועים ומשפחות הנופלים מכל המגזרים".
יום הקדיש הכללי
שנים ספורות לאחר קום המדינה, בשנת התשי"א (1951), הוכרז י' בטבת גם כיום הקדיש הכללי, זיכרון לנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע. בני משפחה שאינם יודעים מתי נפטרו או נרצחו קרוביהם, נוהגים ביום זה כיום זיכרון שנתי שבו פוקדים את הקבר, מדליקים נר נשמה ואומרים את תפילת הקדיש לעילוי הנשמה.
השנה לקראת עשרה בטבת, ביוזמת ארגון יד ושם המוביל את הנצחת זיכרון השואה בישראל, הקליט הזמר שולי רנד ביצוע מחודש לשיר "אני מאמין". מילות השיר לקוחות מעיקרי האמונה לפי הרמב"ם. על פי סיפור שהשתמר בתרבות העממית, היצירה "אני מאמין" הולחנה בידי עזריאל דוד פסטג, שהיה חזן בוורשה לפני המלחמה.
(הביצוע החדש של שולי רנד לשיר "אני מאמין", ביוזמת יד ושם)
בשנת 1942 גורש פסטג עם משפחתו לטרבלינקה, וסופר כי בעודו בקרון המוות המחניק והצפוף החל לפזם נעימה חרישית למילים "אני מאמין בביאת המשיח". הוא הצליח לסחוף אחריו את יושבי הקרון וביקש, כמעין צוואה אחרונה, שמי שישרוד יעביר הלאה את הניגון לרב של הקהילה בניו יורק. אחד היהודים בקרון הצליח לקפוץ מהרכבת הנוסעת, רשם את התווים ושלח אותם עם הסיפור לניו יורק, וכך התפרסם הלחן המוכר של השיר. בה בעת נראה כי הניגון העממי נפוץ בגטו ורשה, יוחס בדיעבד לפסטג והפך לימים למזוהה עם אמונה בימי השואה.
"זכות גדולה להוביל פרויקט של יד ושם לחידוש אחת מהיצירות המוכרות של העם היהודי – 'אני מאמין'", אמר שולי רנד. "הפרויקט הוא חלק מפעילות יד ושם להרחבת הנצחת זיכרון השואה גם בתחום התרבות. השיר שיוצא לציון עשרה בטבת מקבל כיום משמעות חזקה מאוד. 'אני מאמין' משלב מסרים של חוזקה, תקווה ואופטימיות שמובילים לחיבור בין כל קצוות עם ישראל, גם בימים קשים. התהליך של חידוש השיר וצילומי הקליפ בין קירות מוזיאון יד ושם העמיקו את החיבור העמוק לניגון המופלא הזה, ולמשמעות שלו אז וגם היום".
פורסם לראשונה: 07:05, 14.12.21
