טובים השניים מן האחד: אביתר בר-גיל, תלמיד כיתה י"א בתיכון אורט פלך בנים ע"ש ספניאן בירושלים, ודוד שאשא, תלמיד כיתה י"ב בישיבת אמית כפר גנים בפתח תקווה, זכו אתמול (יום ג') במשותף בחידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי שנערך בתיאטרון ירושלים, לאחר שסיימו בשוויון נקודות. למחרת יום העצמאות, התראיינו שני הזוכים ל-ynet.
"האמת שלא האמנתי שיהיו בסוף שני זוכים", הודה שאשא, "לא עקבתי אחרי הנקודות. ראו שאני גם שואל את המנחה: 'מה, זה נגמר?' והוא מכריז על שני זוכים ואני בהתרגשות שיא. זו באמת התרגשות גדולה, לזכות יחד עם אביתר, וחלילה לא גורע מהניצחון".

בר-גיל, מצידו, סיפר: "האמת שכן שמתי לב לניקוד, אבל היה קצת מלחיץ, גם בגלל שלא היה זמן לחשוב על השאלות. אבל העיקר שזכיתי ואני שמח מאוד לזכות עם דוד. זו ממש התרגשות, כמו שהוא אומר. גם אני מאוד מתרגש ושמח".
בר-גיל לומד בתיכון אורט פלך בנים, שהמנהל שלו, יוסי הרשקוביץ ז"ל, נפל כלוחם מילואים ברצועת עזה במהלך המלחמה. הדס, אלמנתו של הרשקוביץ, הייתה באולם והתרגשה לראות מקרוב את אביתר שמח וגאה, מוקף במחנך ובחבריו לכיתה. "יוסי מאוד דרבן אותי להגיע לרגע הזה, הוא עצמו היה חובב תנ"ך לא קטן והיה לו חשוב מאוד שיהיה מישהו שלפחות ינסה, לאו דווקא יזכה", סיפר בר-גיל. "הוא באמת ראה בכל ניסיון איזושהי תנועה למען ההצלחה, איזושהי התמדה. הוא ראה בזה הצלחה גדולה, והוא רצה מאוד שיהיה מישהו שיגיע רחוק. הוא תמיד דרבן אותי, הוא גם נתן לי את התנ"ך שאני עדיין משתמש בו עד היום, ולמדתי איתו לחידון. כשהוא נהרג, החלטתי שאם הוא רצה זוכה – הוא גם יקבל, ועשיתי את ההשתדלות".
2 צפייה בגלריה
שני חתני תנ"ך בשנת ה-76 לישראל: אביתר בר-גיל, תלמיד י"א - ודוד שאשא, תלמיד י"ב
שני חתני תנ"ך בשנת ה-76 לישראל: אביתר בר-גיל, תלמיד י"א - ודוד שאשא, תלמיד י"ב
חתני התנ"ך בשנת ה-76 לישראל, דוד שאשא ואביתר בר-גיל
(צילום: מזמור)
2 צפייה בגלריה
יוסי הרשקוביץ ז"ל, שנפל בעזה, בבית ספר פלך בירושלים אותו ניהל
יוסי הרשקוביץ ז"ל, שנפל בעזה, בבית ספר פלך בירושלים אותו ניהל
יוסי הרשקוביץ ז"ל. בר-גיל: "הוא נתן לי את ספר התנ"ך שלמדתי איתו לחידון"
(צילום: רחל גלמן)
הנפילה שלו דרבנה אותך ללמוד אפילו בצורה משמעותית יותר לקראת החידון? "באיזשהו מקום, ידעתי שזה היה חשוב לו ורציתי לעשות את זה למענו ולזכרו. עשיתי את זה יותר ודרבנתי את עצמי".
במקביל, שאשא התכונן לחידון קרוב לשלוש שנים. "התנ"ך בתקופה האחרונה הוא כל חיי", אמר. "זה לא רק שינון, לפי דעתי. אנחנו לומדים מאוד את התנ"ך, מה המשמעויות של מה שקוראים, וזה לא רק לזכור בעל פה. וכן, זה ששנתיים וחצי מתנקזים לשעה של חידון – זה הופך את הרגע הזה למלחיץ מאוד, ואת השבוע-שבועיים לפני החידון לקשים מאוד מבחינה מנטלית".
מרגש יותר לזכות בשנה כזו? "ללא ספק. אני חושב שהמלחמה וכל התקופה הזו מעלה את המעלה של התנ"ך, של המסורת. כולם הרגישו מחוברים יותר, הרגישו למה אנחנו מקריבים את חיינו, אז כן, זכות גדולה לזכות בשנה כזו".