לפני כשבוע הוציא בית המשפט העליון צו מניעה על יישום החלטת הממשלה, בדבר העלאת 3,000 נתינים זרים מאתיופיה, שאינם יהודים. ועדת רובינשטיין המליצה כבר בראשית שנות ה-90 להימנע מהעלאה שלהם, ולבסוף אישרה אז העלאה של חלק מצומצם בלבד מבני מי שמכונים הפלשמורה.
כבר אז החליטה הממשלה שלא ליישם את חוק השבות על בני הפלשמורה, אלא את חוק הכניסה לישראל דווקא. וכפי שצוין בדו"ח מבקר המדינה, משנת 2008: "קשרי המשפחות הם מסועפים ורחבים, ועל פי קריטריונים של קרבה משפחתית או איחוד משפחות, יגדל המעגל לממדים גדולים ביותר. מה גם שייתכנו פרטים וגם קבוצות שינצלו את ההזדמנות ליציאה מאתיופיה, אם הדבר יתאפשר, בתואנות שווא של שיוך ל'ביתא ישראל'".
- לא קונים מחילה על אונס, בכיפה לבנה/ פרופ' רוחמה וייס
כבר לפני שלושים שנה חזו במדויק את שקורה בימים אלה ממש, בחסות טיעונים שאין להם דבר עם המציאות או העניין עצמו. השרה פנינה תמנו-שטה מדברת ב-ynet על מצבם המחריף והולך של הממתינים לעלייה ועל הדחיפות בהבאתם ארצה - וכל זאת בניגוד מוחלט לחוות הדעת עדכנית של המטה לביטחון לאומי בנוגע לסוגיה זו, שפורסמה אף היא באתר זה.
הראשונים להיפגע הם בני הקהילה בישראל
בראשית המילניום הנוכחי קבעו נציגי הסוכנות היהודית כי לא נותרו באתיופיה מועמדים נוספים שמעמדם טעון בדיקה. חרף כך, גברו הלחצים ו"מחנות הממתינים" התמלאו שוב ושוב. בכל פעם שהמחנה כמעט והתרוקן בעקבות עוד גל עלייה מוצלח, חיש מהר נתפסו המיטות הריקות בידי אלפי בני פלשמורה נוספים.
בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008, צוין במפורש שנותר לבדוק באתיופיה את מעמדם של כ-3,200 איש בלבד. מאז הספיקו להגר לישראל מאתיופיה עשרות-אלפים, ובהחלטת הממשלה האחרונה נקבע כי "רוב מוחלט" של הממתינים יועלו.
לעיני המצלמות הוצג מצג שווא של קיום מנהגים יהודיים, על בסיס מנהגים שמעולם לא התקיימו במסורת יהדות אתיופיה. קריאות ראשי הקהילה האתיופית בישראל למנוע את עלייתם של עשרות אם לא מאות-אלפי נתינים אתיופים, מבלי שנבדקה באופן מקצועי זיקתם ליהדות, נפלו על אוזניים ערלות. מי שהיו ראשונים להיפגע מהקשר הרופף של הממתינים במחנות ליהדות, היו דווקא בני הקהילה האתיופית בישראל.
רק 2% הזדהו בזמן העלייה כיהודים
במסגרת המאמץ לשמר את זהותה ואת אופייה היהודי של מדינת ישראל גם לדורות הבאים, לא נותרה ברירה אלא להגיש את העתירה. לעתירה זו חברו מספר ארגונים נוספים – ואף נציגי בני קהילת ביתא ישראל, פעילים חשובים שגם נשאו בתפקידים רשמיים בתוך הקהילה. מניתוח נתונים ממשלתיים שביצע המרכז למדיניות ההגירה הישראלית, נחשף כי מתוך כלל העולים בשנים האחרונות מאתיופיה, רק 2% הזדהו בזמן העלייה כיהודים.
סערת בני הפלשמורה: האם זכותם לעלות לישראל?
(צילום: בראל אפרים, נויל האריס)
אישור כניסה של נתינים זרים על בסיס איחוד משפחות הוא בסמכות שרת הפנים, אך סמכות שניתנה למקרים פרטניים בלבד. אלא שהסמכות הפרטנית הפכה לסמכות שיטתית לאשר רשימות מהגרים המורכבת בידי ארגונים פרטיים, ללא כל פיקוח ממשלתי ותוך יצירת הפליה מהותית ביחס לשאר הקבוצות המבקשות לעלות לישראל (כפי שמפורט בחוות דעת היועמ"ש בעניין זה).
החלטות הממשלות הקודמות יצרו תופעת הגירה מאסיבית מאתיופיה שלא על בסיס זיקה מוכחת ליהדות. בהחלטה הנוכחית הממשלה לוקחת צעד נוסף קדימה, כאשר היא מוכנה לבחון גם יוצאי אזורים אחרים באתיופיה, דוגמת חבל תיגראי. בדבריה הנוקבים תמנו-שטה פנתה אמנם לרגש הטבעי של המשפחות המעוניינות בהבאת קרובי משפחותיהם, אך נמנעה כאמור מהתייחסות למהות העניין: שיוכם ליהדות.
הסאגה שלעולם אינה נגמרת
בכל החלטות הממשלה הקודמות שניתנו בנוגע למחנות הממתינים באתיופיה, נוספה אמירה של "נאשר כעת עלייה מצומצמת, ובסופה נסתיימה הסאגה". אלא שהסאגה לעולם איננה נגמרת, והפעם הממשלה חסכה אף במס השפתיים הזה.
עו"ד ד"ר יונה שרקיאת התוצאות העגומות של ההתנהלות הנוכחית ראינו לפני מספר חודשים. במבצע שעורבו בו סוכני מוסד, הובאו ארצה 77 נתינים זרים מאתיופיה. לאחר מעשה, חשף משרד הפנים כי אין כל קשר בין אותם "עולים חדשים" ליהדות או למדינת היהודים. את המבצע קידמה ודחפה שרת הקליטה תמנו-שטה, ואיש לא דרש ממנה הסברים. אם עשרות בודדות הערימו על רשויות המדינה, מה יהיה בדבר עוד אלפים המיועדים לבוא על אותו תקן? תמנו-שטה שכחה את תפקידה הראשון והמרכזי: להביא יהודים לישראל.
- הכותב הוא היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה ישראלית, שהגיש באחרונה עתירה נגד החלטת הממשלה לאפשר הגירתם של 3,000 נתינים זרים מאתיופיה לישראל.
