בדרום-מזרח ארצות הברית שוכנת מדינת טנסי, המונה כ-6.7 מיליון תושבים – כ-21,800 מתוכם יהודים. מדובר ב-0.3% בסך הכול מכלל אוכלוסיית המדינה (וגם מכלל האוכלוסייה היהודית בארה"ב) – אך ההיסטוריה שלהם היא פרק מרתק בתולדות העם היהודי, ומתחילה כבר במאה ה-19.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

184 שנים לאחר שדרכה כף רגלו של היהודי הראשון, דייוויד הארט שמו, על אדמת טנסי (זה היה בשנת 1838, אם תהיתם, והוא בחר להתגורר בממפיס) – מגיע לעיר אורי לייזרוביץ', במסעו בעקבות הקולינריה היהודית והחיבור התרבותי המקומי, בסדרת הרשת "הפודי היהודי" שהפיקה קרן משפחת רודרמן (בבימויו של אור סיט) ומשודרת ב-ynet.

כעשרת-אלפים יהודים מתגוררים בממפיס שבדרום מערב טנסי – הקהילה הגדולה במדינה – חלקם חברים בקהילת הברון הירש ההיסטורית, הנחשבת לאחת הקהילות האורתודוכסיות הבולטות בארצות הברית. בלב "חגורת התנ"ך" האמריקנית פועלות מסעדות כשרות, ובמולדתו של אלביס פרסלי פועל גם "פרסלי היהודי".

כולם רוצים את "הפניצילין היהודי"

קרן קרייר, יהודייה החובשת כיסוי ראש, פתחה את "ביוטי סלון" – מסעדה המגישה אוכל יהודי אותנטי שמשלב גם את התרבות המקומית. פעם הייתה פה המספרה שעיצבה את השיער של פריסיליה פרסלי, ופעלה משנות ה-40 עד שנות ה-70, והיום מגישים כאן את "הפניצילין היהודי" ואת ה"אוי וויי צ'יפס".
"אני מגיעה ממשפחה אורתודוכסית, ובכל ימי ראשון היו לנו ארוחות במעדנייה", קרייר מספרת. כשפתחה בעצמה מעדנייה, זכר לטעמי ילדותה, ובנתה את התפריט, החליטה קרייר לקרוא למנות על שם בני המשפחה שלה וחבריה הטובים. לצד המרק היהודי הקלאסי (הפניצילין שלעיל, אחד מסמלי המטבח היהודי, שנחשב לתרופת סבתא) – מוגשות במקום גם לביבות תירס דרומיות. "זו הגרסה שלנו ללאטקעס", היא אומרת.
"אנשי הדרום לא נשארים בדרום. הם מטיילים לכל מקום", אומרת קרייר. "הם בניו-יורק, הם באירופה, הם בישראל, הם בקליפורניה. וכשהם באים לאכול את האוכל הזה, הם נרגשים מכך שאנחנו ממזגים תרבויות – וזה מה שאני עושה".

הנוצרים שמתחברים דרך "המן טאשן"

קרייר מקפידה גם על "צלחות יהודי" מזרח-אירופי, "כי זה מחזיר אותי לבית של סבתא שלי", היא אומרת. "בילדותי, אלה היו הכלים שמהם אכלנו. הם היו כל כך יפהפיים ולא גנריים, וכשאתה חושב על זה, האוכל מתאים את עצמו לכלים האלה. אז אנחנו מנסים לשמור את זה בתוך המסורת". במקום מבקרים סועדים רבים שאינם יהודים, וקרייר מעבירה להם שיעור ביהדות דרך המאכלים, לא רק קולינרית – אלא גם תרבותית.
7 צפייה בגלריה
ממפיס
ממפיס
אלביס היהודי
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן)
כבר 22 שנים שריקי מחזיקה את "ריקי'ס", מאפייה כשרה המוכרת גם ברחבי ארה"ב ("הקהילה היהודית פה קטנה מדי מכדי להחזיק חנות כשרה", היא מסבירה). העוגיות היהודיות שיוצאות מהתנור שלה הן להיט באזור "חגורת התנ"ך", ופורים זה לגמרי החג שלה.
"זה הזמן העמוס ביותר בשנה", היא מספרת. ריקי אופה אלפי אוזני המן, "המן-טאשן", ומוכרת אותם למקומיים שאינם יהודים. "יש כאן הרבה כנסיות והרבה קבוצות לימוד תנ"ך נוצריות, וכולם לומדים את מגילת אסתר. את העוגיות הללו אי אפשר להשיג בשום מקום אחר בממפיס, אז הם מגיעים לכאן".

"הקהילה פה היא דבר נפלא"

כיום מרוכזת הקהילה בשתי הערים הגדולות, שהן ביתם של כ-82% מיהודי המדינה: ממפיס במערב, שבה מתגוררים כאמור כעשרת-אלפים יהודים – ונאשוויל במרכז עם 8,000 יהודים. במדינה יש 17 בתי כנסת: 8 רפורמיים, 4 קונסרבטיביים ו-5 אורתודוכסיים, כך על פי נתוני מחקרים של קרן משפחת רודרמן. שלוש פדרציות יהודיות פועלות בשלושת חלקי המדינה, הגדולה שבהן – הפדרציה של ממפיס (השתיים האחרות בנאשוויל וצ'טונגה).
7 צפייה בגלריה
ממפיס
ממפיס
ריקי מלמדת קצת על "המן טאשן"
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן)
משפחת איטקוביץ' הגיעה לממפיס היישר מניו-אורלינס, כפליטים מאסון הוריקן קתרינה. "פינו אותנו לכאן", מספר נורמן איטקוביץ'. "אחד מהדברים הנפלאים פה זה הקהילה. הם הכניסו אותנו וקיבלו אותנו אליהם, חיבקו ודאגו לנו עד שהיינו מוכנים לחזור לעמוד על הרגליים".
בקהילה האורתודוכסית שאליה הם משתייכים, ב"בירת הברביקיו" האמריקנית, מתאספים מפעם לפעם לערבי בריסקט, אותו נתח בקר מטובל שניצלה ארוכות, ומזוהה עם המטבח היהודי המזרח-אירופי לאחר שהגיע עם המהגרים היהודים בשלהי המאה ה-19. הבריסקט נפוץ כמנה עיקרית בחגים ובשבתות גם בשל מחירו הזול – ובעיקר בשל הבישול הארוך שלו, המאפשר להשאירו בתנור מכניסת השבת ועד לארוחה למחרת, בדומה לחמין ולטשולנט.
טרי גרבר: "הרבה מאיתנו בני משפחה, ואם אנחנו לא משפחה אז אנחנו חברים. אנחנו מאוד קרובים זה לזה". ליסה קאופמן: "בגלל שאין לנו הרבה מסעדות, אנחנו מבשלות הרבה"
"זאת עיר גדולה אבל הקהילה קטנה", אומרת טרי גרבר, אחת מחברות הקהילה. "הרבה מאיתנו בני משפחה, ואם אנחנו לא משפחה אז אנחנו חברים. אנחנו מאוד קרובים זה לזה". ליסה קאופמן מוסיפה: "בגלל שאין לנו הרבה מסעדות, אנחנו מבשלות הרבה".

יהודים ואפרו-אמריקנים מנגנים ביחד

כידוע, מממפיס פרץ אלביס לעולם המוזיקה, וגם "אלביס יהודי" חובש כיפה פועל בה, אבל אמנים נוספים פעלו בה – בהם בי. בי. קינג. באולפן "אמריקן", שעל קירותיו תלויים תקליטים של אלביס ושל ג'ף באקלי, מקליטה כיום "קפיצת נחשון" – להקה מקומית המורכבת מנגנים יהודים אורתודוכסים ואפרו-אמריקנים.
7 צפייה בגלריה
מנגנים בממפיס
מנגנים בממפיס
"קפיצת נחשון": יהודים אורתודוכסים ונוצרים אפרו-אמריקנים מנגנים ביחד בממפיס
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן)
"אנחנו קרויים על שמו של נשיא שבט יהודה, נחשון בן עמינדב", אומר ג'ייסון קפלן, מנהיג הלהקה. "וזה מה שאנחנו עושים כאן, מזנקים פנימה לתוך המוזיקה, להראות כיצד המוזיקה יכולה לחבר בין אנשים". החיבור המיידי הוא בין התרבות היהודית לזו האפרו-אמריקנית: "יש הרבה מן המשותף בינינו. שרדנו רדיפות ודאגנו שאנשינו ימשיכו". קפלן מספר כי למד על ההיסטוריה האפריקנית-אמריקנית, על תרבותה וערכיה – וחבריו ללהקה למדו על אלו היהודיות. "באמת התמקדנו בניסיון לבנות חיבור חזק של אחוות בני אדם ואחוות אחים, דרך המוזיקה".
בעיר ממפיס נמצאת "החברה ההיסטורית היהודית של ממפיס", החוקרת ומשמרת את ההיסטוריה היהודית באזור. חלק מההיסטוריה היא קהילת הברון הירש, שבית הכנסת שלה נוסד בשנות ה-60 של המאה ה-19, והיא פעילה עד עצם היום הזה – ונחשבת לאחת מספינות הדגל של האורתודוכסיה האמריקנית. בשנת 1957 הקימה הקהילה מבנה שבזמנו היה בית הכנסת הגדול בארצות הברית. בשנת 1988 עבר בית הכנסת של הקהילה למבנה חדש בעיר, וזה המקורי משמש כיום כנסייה.

היהודים ששמרו אמונים לדרום

בשל מיקומה במרכז ארצות הברית, בין ניו-אורלינס בדרום וערים כמו סינסינטי, קליבלנד או שיקגו בצפון – טנסי לא שימשה כיעד מרכזי להתיישבות בשנים הראשונות להקמתה, אלא כמקום מעבר של סוחרים. רק בשנות הארבעים של המאה ה-19 החלו להגיע אליה מתיישבים יהודים מערים במדינות שכנות, ביניהן ניו-אורלינס (לואיזיאנה), סינסינטי (אוהיו) ולואיוויל (קנטקי), אך הקהילה היהודית הראשונה במדינה הוקמה בעיר בוליבר רק בשנת 1851.
7 צפייה בגלריה
ממפיס
ממפיס
מהוריקן קתרינה לזרועות הקהילה היהודית של ממפיס. נורמן איטקוביץ'
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן)
מספרם של היהודים באזור היה דל, ולכן הקהילה לא החזיקה מעמד זמן רב והתפרקה. בשנת 1853 הקימו מהגרים יהודים את קהילת "בני ישראל" בממפיס, ושנה לאחר מכן הוקמה קהילת "מגן דוד" בנאשוויל. במרוצת השנים יהפכו ערים אלו לריכוזים היהודיים הגדולים במדינה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19 נכנסו יהודי ממפיס לתעשיית הכותנה ששימשה כמנוע הכלכלי המרכזי במערב המדינה, ואילו בנאשוויל, שבמרכז טנסי, היו היהודים בעליהם של מספר עסקים בעיר שהפכה באותן שנים למרכז הסחר של המדינה.
באפריל 1861, ערב מלחמת האזרחים האמריקנית, שמרו מרבית חברי הקהילה היהודית אמונים למדינתם, וראו בעצמם חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה הכללית בטנסי, למרות שמרביתם לא החזיקו עבדים. בנאשוויל, לדוגמה, מתוך 105 משפחות יהודיות – היו 7 משפחות בלבד בעלות עבדים.
כמו רוב האוכלוסייה בטנסי, גם היהודים היו תומכים נלהבים של מדינות הדרום והתנגדו בכל נפשם למדינות הצפון. כך, רבה של קהילת "מגן דוד", סמואל רפאל, פרסם מכתב שבו ציטט פסוקים מהתורה לשם הגנה על פעולות צבא הקונפדרציה, וכדי לתמוך בדרישות המדינות הפורשות. הוא אף גייס תרומות מחברי הקהילה כדי לתמוך בחיילי הדרום.
רבה של קהילת "בני ישראל" בממפיס, סימון טוסקה, היה תומך נלהב בפרישה מהאיחוד וראה בפעולה זו כאפשרות היחידה להגן על זכויות הדרום. יתרה מכך, יהודים רבים בממפיס, בנאשוויל ובערים נוספות בטנסי התנדבו לצבא הקונפדרציה.
"יש הרבה מן המשותף בינינו. שרדנו רדיפות ודאגנו שאנשינו ימשיכו". קפלן מספר כי למד על ההיסטוריה האפריקנית-אמריקנית, על תרבותה וערכיה – וחבריו ללהקה למדו על אלו היהודיות
עם כיבוש טנסי בידי מדינות הצפון הורע מעמדם של היהודים, שסבלו בעיקר מהגבלות הסחר באזור. בסוף אותה שנה הטיל הגנרל יוליסס גרנט את פקודה מספר 11 שציוותה על גירוש היהודים מהמחוז הצבאי, אך זו בוטלה חודש לאחר מכן, בעקבות ערעור חברי הקהילה היהודית בפני נשיא לינקולן.

אנטישמיות, אפליה וגזענות

בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עם הגעת המהגרים ממזרח אירופה, הוקמו קהילות יהודיות נוספות ברחבי המדינה. בשנת 1927 מנתה האוכלוסייה היהודית בטנסי כ-22,500 בני אדם, שרובם התרכזו בארבע הערים הגדולות של המדינה: ממפיס, נאשוויל, צ'טנוגה ונוקסוויל. בשנות ה-40 החלה להתפתח קהילה יהודית באוק רידג', עיר שנבחרה כאתר לפיתוח הפצצה האטומית ב"פרויקט מנהטן", שבמסגרתו עברו לאזור עובדים פדרליים רבים, וביניהם גם יהודים.
7 צפייה בגלריה
אורי לייזרוביץ'
אורי לייזרוביץ'
קרן קרייר ואורי לייזרוביץ'
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן)
לאחר מלחמת העולם השנייה עברה טנסי תהליך של תיעוש ופיתוח כלכלי כתוצאה מהקמת חברות, מפעלים ותאגידים גדולים, מה שאפשר ליהודים למלא תפקיד חשוב בחיים הכלכליים והציבוריים במדינה כרופאים, עורכי דין, מנהלי תאגידים ובעלי משרות ציבוריות בולטות. אך למרות זאת, המשיכו יהודי טנסי לחוות אפליה וגזענות.
בתקופת המאבק לזכויות האזרח עמדו יהודים רבים בחזית עם הקהילה השחורה, והדבר גרר מתקפות אנטישמיות, איומים ברצח וניסיונות חיסול כלפי הקהילה היהודית. במארס 1958 פוצצו פעילים ניאו-נאצים את המרכז היהודי קהילתי בנאשוויל, ובשנת 1981 נעצרו פעילי ארגון "קו קלוקס קלאן" לאחר שתכננו להטמין פצצה בבית הכנסת הרפורמי בעיר.

מחויבים לישראל

הפדרציות היהודיות בטנסי תומכות במגוון תכניות שמטרתן לחזק את החברה הישראלית ואת הקשר בין הקהילות, גם דרך מאבק בבי-די-אס. לרגל חגיגות ה-70 למדינת ישראל ארגנה הקהילה היהודית בממפיס קמפיין לחיבור תושבי ממפיס למדינת ישראל. במסגרת הקמפיין גייסו חברי הקהילה היהודית 100 מנהיגי ציבור, נציגי ממשל ומובילי דעת קהל שבירכו את ישראל. הברכה נשלחה לעיר שוהם, ה"תאומה" של הקהילה היהודית בממפיס במסגרת "שותפות ביחד" של הסוכנות היהודית.
עם כיבוש טנסי בידי מדינות הצפון הורע מעמדם של היהודים. בסוף אותה שנה הטיל הגנרל יוליסס גרנט את פקודה מספר 11 שציוותה על גירוש היהודים מהמחוז הצבאי, אך זו בוטלה חודש לאחר מכן
הפדרציה היהודית של צ'טנוגה מעניקה כ-50% מסך התרומות השנתיות שלה לתמיכה בישראלים וביהודים ברחבי העולם, מקיימת משלחות של חברי הקהילה לישראל ומפעילה תוכניות חירום לסיוע כלכלי לתושבי ישראל ברגעי משבר.
שירה רודרמן מנכ"לית קרן משפחת רודרמן שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן צילום: נועם גלאי
בטנסי מוצבים שני שליחים קבועים של הסוכנות היהודית שפועלים עם הפדרציות היהודיות, עם המרכזים הקהילתיים, עם בתי כנסת, עם תנועות הנוער ועם הארגונים היהודיים. מדי שנה מארח המרכז הקהילתי בנאשוויל שליח ישראלי במחנה הקיץ היהודי המקומי.
המרכז היהודי בנאשוויל עורך מדי שנה אירוע ספרים יהודי, ומארח את פסטיבל הסרטים היהודי של נאשוויל המוקדש לחקר החיים היהודיים בני זמננו ברחבי העולם. הפסטיבל נמשך כשמונה ימים ומושך אליו מעל לאלף משתתפים. המרכז הקהילתי בממפיס מקיים מדי שנה את פסטיבל הסרטים היהודי הבינלאומי. פסטיבל יהודי נוסף בעיר הוא "תחרות הברביקיו הכשר העולמית" שעורכת קהילת "אנשי ספרד – בית אמת": פסטיבל אוכל ותרבות דרומיים, המושך למעלה מ-3,000 משתתפים, יהודים ולא יהודים.
פורסם לראשונה: 12:58, 18.08.22