זהות חרדית מורכבת בחלקה המשמעותי ממראה חיצוני, ותמורת המראה הזה יש מי שמוכנים לשלם לא מעט כסף. הציבור שחי בפשטות ובצמצום בכל הקשור לאורח חיים דווקא מתהדר בביגוד יקר ערך. בכתבות אחרות עסקנו במחירי השטריימלים, כובעי השבת הפרוותיים החסידיים, ובמעילים הארוכים והמכובדים, אבל מתברר שהכסף הגדול מושקע דווקא בפריט האופנה של נשים חרדיות רבות: הפאה.
עורכת הדין נחמה ציבין מכפר חב"ד קנתה בצעירותה פאות באלפים בודדים, אבל בשנים האחרונות היא וחברותיה משלמות עשרות אלפי שקלים על כיסוי הראש שמדמה שיער אמיתי. בעיניה, המחיר אינו מוצדק, וכעת היא יוצאת למאבק. בימים אלה היא שולחת עתירה לבית הדין של רבני חב"ד בדרישה שיטילו פיקוח על מחירי הפאות, ובכוונתה לפנות לבתי דין נוספים.
ציבין משתייכת למשפחה ותיקה של חסידי חב"ד. היא מבקשת שיגדירו את המוצר היוקרתי כ"חיי נפש" – כפריט החיוני לחייה של אישה חרדית, וכך יהיה צידוק לקבוע מחיר מקסימלי שאסור לעבור אותו.
היא מסבירה שבחב"ד הייתה הוראה ברורה של הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון, בתחום הזה: "יש הוראה קטגורית של הרבי שכיסוי הראש יהיה בפאה. זו ההוראה, והיא ניתנה כבר בשנות ה-50. הרבי עשה את זה בעדינות רבה, עודד נשים לרכוש פאות, ואפילו נתן הוראה להעביר כסף לנשים כדי לסייע להן לעמוד בהוצאה". לדבריה, בתחילת הדרך הפאות היו מוצר נדיר ויקר, אך עם השנים הפכו לחלק בלתי נפרד מחייה של כל אישה נשואה בחב"ד. "היום התחושה היא שפשוט חייבים לכסות את הראש בפאה", היא מסכמת.
ציבין מוסיפה כי השינוי הגדול הגיע בשנים האחרונות, כאשר הפאות הפכו טבעיות יותר ויותר. "ככל שהפאות נעשו טבעיות יותר ונראות יותר כמו שיער אמיתי, המחירים זינקו בצורה דרמטית", לדבריה. "בדקנו את הנושא, והעלויות לא מצדיקות את הקפיצה הזו. הכלות הצעירות רוצות את הפאה הטבעית ביותר, וההוצאה הזאת הפכה לאחת ההוצאות הגדולות ביותר של החתונה. היא לא נופלת רק על הכלה, אלא גם על האמא, על האחיות ועל כל המשפחה".
היא משווה את המחירים כיום למחירים בתקופות קודמות בחייה. "כשהתחתנתי, לפני 50 שנה, הפאות נראו הרבה פחות טוב והמחירים היו סבירים. זה כבר לא רלוונטי. אבל גם כשהבנות שלי התחתנו, בתחילת שנות האלפיים, זו הייתה הוצאה לא קטנה אבל עדיין סבירה. מדובר היה באלפים בודדים", היא אומרת. "הפאה האחרונה שקניתי, לפני שלוש שנים, עלתה לי 18 אלף שקלים, וזו הייתה קפיצה עצומה לעומת הפאה הקודמת שעלתה בערך 5,000 או 6,000 שקלים. כיום המחיר הממוצע לפאה בכפר חב"ד עומד על כ-30 אלף שקלים, ויש גם פאות שמגיעות ל-40 אלף. תמיד היה בתחום הזה רווח יפה, אבל היום מדובר כבר ברמות מטורפות".
היא טוענת כי "אחת הסיבות לכך היא הרשתות החברתיות והחשיבות שניתנת למראה וליופי. הביקוש לפאות טבעיות הולך וגדל, והדבר הזה מנוצל היטב על ידי הפאניות. הפסיכולוגיה משחקת כאן תפקיד מרכזי. ככל שהביקוש עולה, המחירים ממשיכים לטפס. לאחרונה ישב אצלנו חבר וסיפר שהנכדה שלו עומדת להתחתן, והפאה שלה תעלה 40 אלף שקלים. בעיניי זו תופעה שקיימת גם במוצרים אחרים שמזוהים עם עולם המצוות, כמו מצות שמורות, תפילין וטליתות, שגם המחירים שלהן כבר מזמן אינם סבירים".
גם התחזוקה השוטפת יקרה
תחושת התסכול של ציבין הובילה להחלטה לפעול. "אני אומרת את זה בכאב, אבל היום כדי להיות חבדניקית צריך להיות פראיירית", היא אומרת. "המחירים הפכו למטורפים, דווקא במוצרים שהם חלק בלתי נפרד מחיי הדת. לכן החלטנו לפנות לבית דין רבני חב"ד ולבקש שיתערבו בנושא".
היא דוחה את הטענה שלפיה מדובר בסך הכול בבחירה צרכנית. "אנשים שואלים למה בכלל צריך להיאבק בזה. הרי כמו שיש מי שקונה רכב במיליון שקלים ויש מי שקונה רכב משומש בעשרות אלפי שקלים, כך גם בפאות. אבל ההשוואה הזאת לא נכונה", היא מסבירה, "מכונית, בית או מוצרי קוסמטיקה אינם מצווה. הפאה, לפחות לאישה בחב"ד, היא מוצר יסודי. בשפת ההלכה זה מוצר של חיי נפש".
ציבין. "אנחנו לא מבקשים שאף אחת תמכור בהפסד"
(צילום: מוטי קמחי)
היא מדגישה שהמאבק אינו נגד עצם האפשרות להרוויח ממכירת פאות. "הוויכוח שלנו אינו על עצם המחיר. מי שרוצה לקנות פאה פשוטה מסיבים סינתטיים יכול לעשות זאת, וגם שם הרווח סביר. הוויכוח הוא על כך שיש פאות שעליהן מרוויחים מאות אחוזים", לדבריה. "אנחנו לא מבקשים שאף אחת תמכור בהפסד. אם העלות היא 20 אלף שקלים, מותר להרוויח עליה כפי שההלכה מתירה, אבל אי אפשר למכור אותה ב-40 אלף שקלים רק משום שמדובר במצווה ובמוצר חיוני לנשים. זו בדיוק הסיבה לכך שאנחנו פונים לבית הדין".
הדרישה המרכזית של ציבין היא ליצור מעמד הלכתי מיוחד לפאה. "המטרה שלנו היא שפאה תוגדר כמוצר של חיי נפש. ברגע שזה יהיה המעמד ההלכתי שלה, לא יהיה משנה אם מדובר בפאה סינתטית או בפאה משיער טבעי – כל פאה תהיה כפופה לאותם כללים, ויהיה פיקוח על שיעור הרווח", היא מסבירה.
היא מוסיפה כי לטענתה קיימים פערים משמעותיים בין עלות המוצר ובין המחיר לצרכנית. "לפי המידע שהגיע אלינו, יש מקרים שבהם הרווח מגיע ל-200 ואף ל-300 אחוזים", היא מספרת. "זה לא נגמר בפאה עצמה. אחרי הרכישה מתחילים להציע ללקוחה מוצרים לטיפול בפאה, סרומים, תכשירים ואביזרים". התחזוקה השוטפת הפכה לדבריה לחלק מהבעיה: "מוצרים שאפשר לקנות באינטרנט בעשרות שקלים נמכרים אצל הפאנית במאות שקלים. זה קורה בעוד תחומים, אבל בעולם הפאות יש תחושה של ניצול לכל אורך הדרך".
המאבק של עו"ד ציבין הפך לנושא מדובר בקרב נשים בחב"ד ובזרמים חרדיים נוספים בארץ ובעולם. היא מעידה שבימים האחרונים פנתה אליה פעילה חברתית חרדית מצרפת שסיפרה לה כי גם שם מתקיים מאבק מתמשך נגד מחירי הפאות. מי שיכולה לעבור לכיסוי ראש אחר עושה זאת, ומי שאינה יכולה נעזרת בארגון חברתי במטרה לצמצם עלויות.
בהודעה ששלחה לציבין כתבה גילה ממן, מייסדת ארגון FairWigs הפועל בצרפת למען נשים בתחום הפאות: "רציתי להודות לך באופן אישי על האומץ שלך ועל העבודה המדהימה שאת עושה למען נשים. ריגש אותי מאוד לקרוא על היוזמה שלך. מעורר השראה לראות מישהי שמוכנה לעמוד מול מערכת שגרמה לנשים רבות כל כך להרגיש שלא שומעים אותן ושאין להן כוח".
ממן הדגישה כי התופעה אינה מוגבלת רק לישראל. "נשים רבות מרגישות לכודות, מושתקות ובודדות מול דיקטטורת הפאות. את לא יודעת כמה נשים בצרפת סיפרו לי שהן הפסיקו לכסות את השיער שלהן בגלל כל הבעיות הכרוכות בכך", כתבה. "אנחנו עוזרות הרבה לנשים, נותנות צדקה, פאות בחינם, תיקונים בחינם, מדברות על כל הנושאים והבעיות. יש לנו עורכת דין שעוזרת לנשים כשיש להן בעיה עם יצרני פאות, אנחנו משתפות עדויות ועוד". בסיום המכתב קראה ממן להפוך את המאבק לתנועה רחבה יותר, מסביב לעולם.
על איכות משלמים
לזהבה ויצמן, פאנית ובעלת עסק בוטיק לפאות כבר 30 שנה, יש הסבר לעליית המחירים. "רמת הביקוש עלתה, וגם רמת הייצור והאיכות עלו. הלקוחות דורשות את השיער האיכותי ביותר", היא מסבירה. "אצלי כ-40 אחוז מהלקוחות בכלל אינן חרדיות או דתיות. יש נשים שמתמודדות עם סרטן, אלופציה (מחלה אוטואימונית שגורמת להקרחה, ש"פ) או דילול שיער, ויש גם נשים חרדיות. כולן רוצות את אותה איכות. זה עניין של היצע וביקוש".
זהבה ויצמן. בעלת עסק לפאות כבר 30 שנה
(באדיבות המצולמת)
לדברי ויצמן, "כמו יהלום, גם כאן מדובר בחומר גלם נדיר, אלא שבמקרה הזה זה חומר גלם אנושי. ככל שהביקוש גדל, כך ההיצע קטן. אם לפני 20 שנה קנינו שיער בכ-400 דולר לקילו, היום אנחנו משלמים 6,000 עד 7,000 דולר לקילו, רק על השיער הגולמי. מעבר לזה יש פחת עצום. כשמגיע השיער הגולמי, כ-70 אחוז ממנו כלל לא מתאים לפאות שאנחנו מייצרים בישראל. אנחנו משתמשים רק בשיער הארוך. גם הייצור השתנה. פעם רוב הפאות יוצרו בסין. הייתי מזמינה אלפי פאות מוכנות ממפעל. היום רוב הייצור נעשה בארץ, עם עלויות עבודה ישראליות גבוהות בהרבה, ורמת הדיוק של הפאות היום שונה לגמרי מזו שהייתה לפני 20 שנה".
בעיניה, מחירי הפאות הנמכרות כיום אינם מופרכים כלל. "תחשוב על שמלת כלה. אנשים מבינים למה שמלת כלה יכולה לעלות 17 או 18 אלף שקל, למרות שלובשים אותה רק כמה שעות", היא אומרת, "לעומת זאת, פאה היא מוצר שעובדים עליו זמן רב מאוד, וגם אחרי המסירה העבודה לא נגמרת. במשך שנה שלמה הלקוחה חוזרת לתיקונים, התאמות, גימורים ושיפורים, וכל זה כלול באחריות. אפשר לקנות מוצר פשוט יותר, בדיוק כמו שאפשר לקנות בגדים זולים או יוקרתיים. מי שרוצה עבודת יד מדויקת, שתשב בצורה טבעית כאילו השיער יוצא מהראש, משלמת על האיכות".
את הטענות על ניצול הלקוחות היא דוחה בתוקף. "שמעתי את הטענה שאנחנו עושות קופון על נשים דתיות, אבל זה פשוט לא נכון. נכון שהיום נשים דתיות משקיעות יותר במראה שלהן, אבל זה לא אומר שאנחנו מנצלות את זה. כמו שאני מכסה את הגוף שלי בבגדים יפים ואיכותיים, כך גם הפאה היא חלק מהאופן שבו אני מקיימת את ההלכה בצורה מכובדת ויפה", היא אומרת. "גם הטענה שאנחנו מרוויחות מאות אחוזים אינה נכונה. בעבר, כשהייתי מזמינה פאות מוכנות מסין, היה קל לדעת מה הרווח. היום, כשאני מייצרת פאה, הרבה פעמים אני בכלל לא יודעת מה יהיה הרווח הסופי. במשך שנה שלמה אני ממשיכה לעבוד עם הלקוחה, לפעמים מחליפה שיער, מתקנת ומדייקת. לא מעט פעמים אני מגלה שבסופו של דבר כמעט לא הרווחתי על הפאה".
