ד"ר יואב שׂורק, היסטוריון והוגה דתי-לאומי העומד בראש תנועת "תורה ישראלית – לכתחילה", מצהיר בפה מלא שהוא לא צם בצומות "הקטנים" על החורבן – עשרה בטבת, י"ז בתמוז וצום גדליה. הוא נמנע מלצום לא כי מתחשק לו לאכול בימים האלה, אלא כי הוא מאמין שכך נכון לעשות היום, גם לפי ההלכה. "כבר לפני שנים הגעתי למסקנה שפשוט אסור לצום בצומות האלה, גם בג' תשרי, גם בעשרה בטבת וגם בשבעה עשר בתמוז, ותענית החורבן היחידה שצריך לשמר – ואני יכול להבין גם את מי שמתווכח עליה – היא תשעה באב", הוא אומר.
בשיחה עם ynet יהדות, מסביר שורק: "צומות החורבן מתייחסים גם לאירועים מקדימים, מטרימים. אם זכינו לקיבוץ גלויות, שזה דבר ענק, ואם זכינו לריבונות בארצנו ולניצחון על אויבינו, ולחזור לשפה שלנו ולחיים הלאומיים שלנו, וכולי וכולי – אז את כל שלבי הביניים של ההידרדרות בוודאי תיקנו. לא הגענו לתיקון שלם, אוקיי, אז אפשר להשאיר את תשעה באב. אבל את השאר? יש פה מעגלים שנפתחים ומעגלים שנסגרים".
ביוזמת "איגוד חכמי המערב" ו"לכתחילה", נערך בשבוע שעבר כנס לקראת עשרה בטבת, תחת הכותרת "רצו מתענין, רצו אין מתענין". בכנס השתתפו רבנים הסבורים שראוי לדון מחדש בשאלת הצומות בזמננו, כאן במדינת ישראל הריבונית, כאשר שנות הגלות מאחורינו ויש ריבונות יהודית בארץ. הכנס עורר סערה בעולם הדתי, והפרסומים בעקבותיו הובילו לכך שחלק מהרבנים שהשתתפו בו נאלצו להבהיר שהם לא התכוונו לתת הוראה הלכתית לרבים.
(הכנס בנושא הצומות שעורר מחלוקת בציבור הדתי)
נקודת המוצא לביטול הצומות היא פסוק בספר זכריה (ח', י"ט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יח עמוד ב) מצוטט רב חנא בר ביזנא אומר בשם רבי שמעון חסידא שצומות החורבן ייהפכו לימי ששון ושמחה כאשר יהיה שלום (לפי פירוש רש"י, רבי שלמה יצחקי, מדובר במצב שבו "אין יד הגויים תקיפה על ישראל", ובמצב כזה אף יהיה אסור להתענות). רב פפא מציין שכאשר יש גזרות מלכות על עם ישראל – גזרות מצד שלטון זר – יש לצום, אבל כאשר אין גזרות מצד אחד וגם אין שלום מצד שני, "רצו – מתענין, רצו – אין מתענין". כלומר, במצב ביניים כזה, יש לציבור היהודי אפשרות לבחור אם להתענות ולצום או לא.
הרב יהודה שלוש: "הכנס עורר דיון רציני מאוד בארץ. בתשעה באב אני חושב שבכל מקרה צריך לצום, כי הוא קשור בבניין בית המקדש. אבל אם הייתי מצליח בנתניה לאסוף את הרבנים כך שרובם הגדול יהיו בעד ביטול צומות החורבן האחרים, הייתי הולך על זה"
את הכנס בנושא הצומות יזמו הרב ניר יעקב מס, ראש ישיבת ההסדר "לב תל אביב – שיר לנריה", והרב יהודה שלוש, רב שכונות מזרח נתניה. "לפי שיטת רש"י, אסור להתענות. לפי הרמב"ם, להבנתי, 'רצו – מתענים, רצו – אין מתענים'. כאן חוזרים למחלוקת, למי הכוונה ב'רצו' – אדם בודד, לפי בחירת היחיד, או הקהל? זה ספק", אומר הרב שלוש. "אני סובר שהכוונה לקהילה. זה לא חייב להיות כל העם, אבל אם רוב הרבנים בקהילה מסוימת מחליטים שלא מתענים, אז לא מתענים. אני לא מצליח להביא את הקהילה שלי לכך שרוב הרבנים ירצו. אבל הכנס עורר דיון רציני מאוד בארץ".
באופן אישי אתה צם?
"אני מתענה מצד תענית תשובה (כי הצומות נועדו לעורר לתשובה, ש"מ). בתשעה באב אני חושב שבכל מקרה צריך לצום, כי הוא קשור בבניין בית המקדש. אבל אם הייתי מצליח בנתניה לאסוף את הרבנים כך שרובם הגדול יהיו בעד ביטול צומות החורבן האחרים, הייתי הולך על זה. אני לא רואה שזה המצב".
בריאיון לאתר "כיפה", לא הכחיש הרב ניר יעקב מס שבין תלמידיו בישיבה יש גם כאלה שעורכים סעודות בימי הצומות, כולל בתשעה באב. "אני לא משתתף בסעודה כזו כי מעשה רב נחשב להוראה (הלכתית, ש"מ), וגם לא מוחה נגדה", אמר. כשנשאל האם הוא בעצמו אוכל בצומות, השיב: "אני לא משתף מה אני עושה כי זה נחשב הוראה. בלימוד אני נוקט כמותם, ואני מקבל מי שחושבים אחרת. אני לא פוסק הלכה ולא מורה הוראה. אני רק מלמד, ומי שלמד והבין כך – שיעשה על דעתו". הוא העריך כי "בערך שליש מהתלמידים הבינו שאסור לצום ועושים מעשה".
הרב מס, ששירת כלוחם במילואים במהלך המלחמה, פרסם בהמשך הבהרה שלפיה לא התכוון לפסוק הלכה לציבור. "בבית המדרש אנו עמלים על התורה לעומקה, מהפסוקים ועד אחרוני הפוסקים. מלימוד הסוגיה בעשור האחרון עלתה מסקנה עיונית ברורה, לפיה על פי גדרי ההלכה קיים איסור לצום בימינו בארבעת הצומות. חרף המסקנה העיונית, הדגשתי חזור והדגש כי אינני מורה כך הלכה למעשה, לא לרבים ואפילו לא לקהילת הישיבה", מסר.
ימי אבל או ימי תשובה?
בעוד הדיון בקרב הרבנים נשאר במישור הרעיוני, יואב שורק לא מחכה שהפסיקה הרשמית תתעדכן בהתאם לנסיבות המשתנות. "אני יודע שבפועל המון אנשים לא צמים מאלף סיבות, אבל המערכת הרשמית, כלומר בתי הכנסת, החינוך הדתי והעולם הרבני, מתעלמים לחלוטין מכך שזו קושיה גדולה מאוד, ולפי רוב הניתוחים הפשוטים, גם האינטואיטיביים וגם התלמודיים, ברור שלא צריך לצום בצומות האלה", הוא מסביר.
למה בעצם אתה מבחין בין הצומות "הקטנים" לתשעה באב?
"בסופו של דבר, גם אם זכינו לגאולה בהמון רמות, היא לא שלמה, וגם אם היא הייתה שלמה, אי אפשר למחוק את כל מה שעברנו במשך דורות ארוכים של גלות. מוזר בעיניי שלא נשאיר שום זכר למה שהיה. פה אני נאלץ, ואני מבין שאני לא היחיד, לחלוק קצת על הנביא זכריה, שאמר שכל הצומות עתידים להפוך 'לששון ולשמחה'.
"קודם כול, הגמרא כבר מבדילה, ואומרת שתשעה באב שונה כי התרבו בו צרות. תשעה באב בא לציין את חורבן הבית, שריפת המקדש – לא את המצור ולא את ההידרדרות ולא את אובדן הריבונות, אלא את סמל החורבן האולטימטיבי, שהוא חורבן המקדש. תשעה באב נוגע ישירות במקדש, ואת המקדש לא בנינו. הגיוני מאוד לחכות עם שינוי לגבי תשעה באב. נקודה שנייה, ואני חושב שהיא חשובה לא פחות, היא שמי שיעקוב אחרי הקינות בתשעה באב יראה שיש תפיסה שזה יום אבל לאומי, ומעמיסים עליו את כל הצרות שעם ישראל עבר במשך הדורות, כמו גירוש ספרד, שריפת התלמוד ואפילו השואה".
בריאיון לאתר "כיפה", לא הכחיש הרב ניר יעקב מס שבין תלמידיו בישיבה יש גם כאלה שעורכים סעודות בימי הצומות, כולל בתשעה באב. בהמשך הבהיר: "חרף המסקנה העיונית, שלפיה על פי גדרי ההלכה קיים איסור לצום בימינו בארבעת הצומות, הדגשתי כי אינני מורה כך הלכה למעשה, לא לרבים ואפילו לא לקהילת הישיבה"
הוא מוסיף ומעיר כי "צום גדליה, עשרה בטבת וי"ז בתמוז הם ימי תעניות של תשובה, לא ימי אבל. אין בהם מנהגי אבלות, לא יושבים בהם על הרצפה, כן אומרים בהם שלום זה לזה. זה לא אותו דבר בכלל". לדבריו, מהות הצומות הקטנים מתבטאת גם בתפילה: "בקינות של עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז, הכאב והצער הם לא על זה שחרב המקדש, אלא על זה שאנחנו מפוזרים בין הגויים, על זה שאנחנו מושפלים, על זה שאין לנו מרכז ועל זה שאלוהים עזב אותנו".
6 צפייה בגלריה
הרב ד"ר עידו פכטר. "הצום הוא לא חובה דתית, אלא ביטוי למצבו של עם ישראל"
(צילום: לירון מולדובן)
אז לדעתך צריך גם לעדכן את הקינות ואת נוסח התפילה?
"הקינות האלה מעידות איך הימים האלה נתפסים. למה היום, כשזכינו לכל כך הרבה דברים נפלאים שהתפללנו עליהם, אנחנו פתאום נבהלים כל כך מהאפשרות לבטל? למה נבהלים מהאפשרות להכיר בניסים שקרו? לא כל הקינות הן על בית המקדש, זה פשוט לא נכון; זו קריאה לא נכונה של ההיסטוריה, של הליטורגיה, של התפילות, של המנהגים. חורבן בית המקדש בקושי מופיע גם בקינות בתשעה באב. גם ביום הזה, המקדש הוא סמל לפיזור הסופי של האומה".
הרב ד"ר עידו פכטר: "כמה פעמים נקרא בדברי הנביאים שאלוהים לא חפץ בצום אלא בתשובה עד שנפסיק להתמקד בצום עצמו? מי שמעוניין, שיצום. מי שלא צם – לא עובר בכך על איסור. אבל על כולם חלה החובה לתקן ככל האפשר את החברה"
יש מי שמאשימים אותך ברפורמה?
"קודם כול, שיאשימו. הקלף הזה הוא מין ג'וקר – כשלא רוצים להיכנס לדיון ענייני, זורקים 'רפורמה'. ההלכה היא יצור חי שאמור להתפתח בכל דור, ובוודאי להתאים לענייני הדור. המחשבה שצריך לדבוק בדיוק בצורה מסוימת, ואם לא זו רפורמה, היא מחשבה שאומנם נפוצה בחלק מהחוגים האורתודוקסיים, אבל היא לא נכונה. זו לא האמת של התורה, זה לא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. נלחמנו ברפורמה כי היא שירתה מגמה של התבוללות, ואז משתמשים בנשק הזה כאילו אסור לשנות שום דבר, אבל זה לא נכון. כשמסתכלים על ההיסטוריה של ההלכה, כל הזמן יש דיון בהתחדשות. יש דינמיות, זה טבעי והגיוני.
"כאן לא מדובר בכלל בקריאה להזיז משהו, מדובר פה על היענות לכללים שהגמרא קבעה. ברור לחלוטין שהצומות האלה נקבעו באופן זמני, ויש להם תאריך תפוגה. אם תאריך התפוגה הגיע, ואתה מתעקש להיאחז בהם, אז אולי אתה הרפורמי".
עדיין דעת מיעוט
הרב ד"ר עידו פכטר, ראש מכון "למעשה – יוצרים הלכה ישראלית", היה בין המשתתפים בכנס מעורר המחלוקת. "הנביאים כבר הורו שוב ושוב שאלוהים לא מעוניין בצום כלשעצמו. כלומר, הצום הוא לא חובה דתית, אלא ביטוי למצבו הלאומי והרוחני של עם ישראל", הוא מנתח. "זה הרקע לקיצור הצומות הקטנים בחצי (מתחילים מהבוקר), לקביעה התלמודית ש'רצו מתענים, רצו אין מתענים', ובכלל להקלות הרבות בצומות הללו. כיום, בפועל, נראה שעם ישראל בחר לא לצום. ישנם דתיים רבים שלא צמים ואפילו בחברה החרדית מקובל שנשים בגילי הפוריות לא צמות".
הוא מוסיף ואומר: "כמה פעמים נקרא בדברי הנביאים שאלוהים לא חפץ בצום אלא בתשובה עד שנפסיק להתמקד בצום עצמו? מי שמעוניין, שיצום. מי שלא צם – לא עובר בכך על איסור. אבל על כולם חלה החובה לתקן ככל האפשר את החברה – פחות עוול, פחות שקר, יותר אמת, יותר סולידריות. זו הבשורה האמיתית של הימים הללו".
הרב יואל בן נון השתתף אף הוא בכנס שעסק בצומות ואמר שלדעתו נכון להמשיך לצום בכל צומות החורבן, היות שהם נועדו בראש ובראשונה לעורר אותנו לתשובה, גם ללא קשר לאירוע ההיסטורי. כך הוא הבין את דברי הרמב"ם, רבי משה בן מימון, בנושא. גם הרב רפאל דלויה והרב יורם קפח השתתפו באירוע.
6 צפייה בגלריה
הרב יואל בן נון מדבר בכנס. חושב שצריך להמשיך לצום, כדי לעורר את הצמים לתשובה
(צילום: משה גרוס)
"אין לנו מנהיגות ציבורית, הרבנות הראשית לא רלוונטית לשום דבר", מעיר שורק. "הייתה בכנס הרבה ביקורת על הרבנות הראשית, שלא דנה בשום דבר כזה ואפילו לא מסוגלת לדון בדברים כאלה. אף אחד לא מחשיב אותה כל כך, אז זה לא כל כך משנה. במציאות כזאת זה נשאר ברמת רבני הקהילות. לפעמים הציבור שמרן יותר מהרב. זה לא אומר בהכרח שהוא צם, אבל הוא רוצה שיהיה כתוב שצריך לצום. אחר כך כואב לו הראש והוא לא צם, אבל זה כבר עניין אחר".
לדבריו, "מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של הפרקטיקה הנוהגת, לפחות אצל האשכנזים במזרח אירופה, יודע שהצומות הקטנים היו הרבה פעמים עניין ליחידי סגולה. אפילו בישיבות לא ראו בזה ערך, כל מי שקצת הרגיש לא טוב, לא צם. את כל החומרות שמרו לתשעה באב, ובפועל היו מקומות שלא שמו לב בכלל שהיה יום צום. היו כמובן גם מקומות שכן". עם זאת, שורק מדגיש שבעיניו אין סיבה לבטל את תענית אסתר ואת תענית בכורות, ודבריו נוגעים רק לצומות החורבן שאינם תשעה באב.
הקולות הקוראים לבחון מחדש את סוגיית צומות החורבן הקטנים הם עדיין מיעוט בעולם הדתי האורתודוקסי, גם בציונות הדתית. הרב יוסף צבי רימון למשל, רב המועצה האזורית גוש עציון ופוסק הלכה בכיר בציבור הדתי-לאומי, סבור שיש להמשיך לצום בצומות האלה.
"בגמרא במסכת ראש השנה מבואר שאם יש שלום – הצומות יהיו לששון ולשמחה. אנחנו עדיין לא בשלב זה, לצערנו. אם אין גזרת מלכות ואין שלום – הדבר תלוי ברצון הציבור: 'רצו מתענין, רצו אין מתענין'. ברור שכיום צריך לצום", אומר הרב רימון. "הרמב"ן וראשונים אחרים כתבו שכיום קיבלו עליהם כחובה, גם בצומות שבהם אין שלום ואין גזרת המלכות. מעבר לזה, מה הכוונה 'יש שלום'? בהמשך הסוגיה שם, הגמרא מדברת על ביטול מגילת תענית, ונראה שם שרק כשיש בית מקדש אין צומות, וכך כתבו הרמב"ן ואחרים. לכן, צריך להמשיך את הצומות כרגיל, גם במציאות שלנו, עד שייבנה בית המקדש. ננצל את הצום כדי להבין את משמעות החורבן, ולהתפלל על עם ישראל, על כל הנפגעים מהמלחמה, על אחדות בעם ועל בית המקדש שייבנה במהרה בימינו".
האם הצומות הקטנים על החורבן, כמו עשרה בטבת שחל היום (ג'), עתידים להתבטל בידי הממסד הרבני? נכון להיום זה נראה רחוק, אבל הדיון שהתעורר לאחרונה מציף את השאלה הזו לסדר היום, ולכל הפחות מספק לשומרי המסורת חומר למחשבה.
