הפגנות סוערות של חרדים קיצוניים נערכו בשבוע שעבר בירושלים ובבית שמש. מאות צעירים חסמו נתיבי תנועה, הציתו פחים, התעמתו עם שוטרים וקיללו אותם. הסיבה למחאה הייתה דרישה של המשטרה לנתח את גופתו של נער בן 13 מבית שמש, שנמצא מת בביתו. על הגופה נמצאו חבלות ושיניים שבורות.
במסגרת חקירת המקרה, במשטרה התייעצו עם הפרקליטות והחליטו לבחון את נסיבות המוות באמצעות נתיחת הגופה. יצוין כי בעשור הקודם, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, ד"ר חן קוגל, הוביל מהלך לצמצום של כ-60% במספר נתיחות המתים בישראל, באמצעות שימוש ב-CT. המטרה הייתה להיענות להתנגדויות, בעיקר מהציבור החרדי, לביצוע נתיחות שאחרי המוות. אלא שגם במקרה זה, במשטרה ובפרקליטות היו משוכנעים כי נתיחה תוכל לקבוע את סיבת המוות ולשלול חשד שקרוב משפחה או אדם זר גרמו לאסון.
העיתונאי החרדי איציק אוחנה מאתר "כיכר השבת" מבקש להבהיר כי בעוד המגזר החרדי בישראל מונה יותר מ-1.3 מיליון נפש, שהם 13.6% מכלל האוכלוסייה, החרדים הקיצוניים כוללים רק אלפי משפחות, שמרביתן מתגוררות בירושלים ובבית שמש.
העיתונאי החרדי איציק אוחנה: "ההפגנות האגרסיביות של הקיצוניים הן מבחינת המגזר ממש חילול השם. זו מדינה דמוקרטית וזכותם כמובן להפגין – אבל בכל מקרה, הקיצוניים לא מייצגים את כלל הציבור החרדי שמתנגד להפגנות אלימות כאלה"
"מדובר באנשים קיצוניים מאוד שהחברה החרדית מוקיעה אותם", הוא אומר. "בארגון זק"א שפועל למען כבוד המת, פועלים במשך שנים על פי ההלכה, בצורה יסודית, כדי שמצד אחד יתאפשר לשמור על כבוד המת, ומצד שני תינתן לרשויות אפשרות לשלול חשד לפלילים במקרים חריגים. יש הידברות ושיתוף פעולה במשך שנים, בין המשטרה ובין מי שאחראים להביא את המת לקבורה. אני אישית מכיר מקרים כאלה וגם סיקרתי אירועים שבהם נציגים של הציבור החרדי דיברו עם המשטרה ועם משפחות של נפטרים והרוגים, כדי להגיע לעמק השווה, כך שמצד אחד יהיה אפשר לקיים חקירה פלילית ומצד שני יהיה מינימום של דחיית הלוויה ופגיעה בכבוד המת".
הוא מוסיף כי "ההפגנות האגרסיביות של הקיצוניים הן מבחינת המגזר ממש חילול השם. זו מדינה דמוקרטית וזכותם כמובן להפגין – ובמקרה שאין אלימות מצידם, אין הצדקה לאלימות של המשטרה, ואם יש כזו, צריך להוקיע אותה – אבל בכל מקרה, הקיצוניים לא מייצגים את כלל הציבור החרדי שמתנגד להפגנות אלימות כאלה".
במקרה של פטירת הנער בן ה-13 מבית שמש, בסופו של דבר הרוחות נרגעו. דקות ספורות לפני שנפתח דיון בנושא בבית המשפט העליון, הודיעה הפרקליטות לזק"א כי אין צורך בביצוע הנתיחה. לטענתה, בדיקות רפואיות שבוצעו הצביעו על כך שסיבת מותו של הנער היא זיהום, ולכן הוחלט לאפשר את שחרור הגופה לקבורה בהר המנוחות בירושלים.
הפעם הסערה שככה, אבל איש אינו יודע מה יקרה בפעם הבאה. הפרשה התורנית וההפגנות האלימות העלו שוב לכותרות את התופעה שבמסגרתה המאבק על ערך כבוד המת יצא מפרופורציות בקרב חוגים חרדיים קיצוניים, גם כשהוא מתנגש עם ערכים חשובים ונעלים לא פחות.
"חובה להגן מפני פושעים"
"הבאת מת שלם לקבורה היא יסוד מרכזי ביהדות, וחלה חובה שלא לנוול (לבזות) את המת", אומר הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צֹהר. "מבחינה רעיונית, האדם נברא 'עפר מן האדמה' – ועל כן חובה להשיב אותו למקור בריאתו. אולם, כמו כל חובה, כשהיא מתנגשת עם חובות גדולות ממנה היא נדחית ממקומה. לדוגמה – כאשר מדובר בפיקוח נפש ישיר, ואפשר למנוע סכנה על ידי נתיחת גופה, יסכימו כל הפוסקים שהדבר מותר. דוגמה נוספת – הרבנות הראשית לישראל פסקה כי באופן עקרוני, עם הרבה תנאים נלווים, מותר לתרום איברים כדי להציל חיים של אחרים. במקרה של ההפגנות בירושלים ובבית שמש בשבוע שעבר, היה מדובר בחקירה של פשע אפשרי והמפגינים ראו בכך סיבה לא ראויה לניוול המת".
ומהי עמדתך?
"נראית הרבה יותר עמדה הפוכה, האומרת שחובה להגן על הציבור מפני פושעים, ולכן הייתה חובה לבחון מה אירע לילד הזה, בצורה המכובדת ביותר, כדי למנוע מקרים דומים בעתיד".
חשוב לציין כי התנגשות בין המדינה ומוסדותיה ובין חרדים קיצוניים, בנושא מתים וקבורה, מתרחשת כבר עשרות שנים. ב-1959 הוקם "אַתְרָא קַדִּישָׁא" (בארמית: מקום קדוש), ארגון חרדי שנוסד בהשראת הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר המייסד של חסידות סאטמר. מנהיג זה, שהתנגד בחריפות לציונות ואפילו למפלגת "אגודת ישראל" החרדית, תמך בהקמת "אתרא קדישא" במטרה למנוע חילול קברים של יהודים בארץ ישראל ובעולם.
הרב יובל שרלו: "כאשר מדובר בפיקוח נפש ישיר, ואפשר למנוע סכנה על ידי נתיחת גופה, יסכימו כל הפוסקים שהדבר מותר. דוגמה נוספת – הרבנות הראשית לישראל פסקה כי באופן עקרוני, עם הרבה תנאים נלווים, מותר לתרום איברים כדי להציל חיים של אחרים"
הארגון, שבראשו עומד כיום הרב דוד שמידל, יוזם מחאות במקרים שבהם יש לכאורה פגיעה בקברים עתיקים, גם אם יש רבנים שטוענים כי הדבר מוצדק. דוגמה לכך היא המאבק על מיגון בית החולים ברזילי באשקלון. ב-2010 המדינה סערה כאשר חרדים קיצוניים מנעו עבודות מיגון בבית החולים, בטענה שהדבר פוגע בקברים עתיקים שנמצאו במקום. במלחמת חרבות ברזל ספג המרכז הרפואי שתי פגיעות ישירות מרקטות, שהחריבו את המכון להתפתחות הילד ואת מחלקת נשים והיריון בסיכון גבוה – מה שנתן תזכורת נוספת לחשיבות המיגון.
הרב שרלו הציוני-דתי מבהיר: "כמו בסוגיה של נתיחת גופה, גם סוגיית פינוי קברים מעלה דילמה. ככלל אסור לפנות קברים, והדבר חשוב גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מדינית. כי משעה שמתחילים בפינוי קברים, אורבת סכנה לכל בתי הקברות בחוץ לארץ. אולם גם כאן, כאשר יש צורך הגובל בפיקוח נפש, או לעיתים אף צרכים אחרים, קבעו פוסקי הלכה פסקים מקילים יותר, וכאמור – בצמצום הגדול ביותר האפשרי".
"העדה החרדית דורשת אוטונומיה"
ד"ר גלעד מלאך, ראש תוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, מזכיר כי ההתנגשות בין המדינה לקיצוניים מהמגזר החרדי מתרחשת לא רק בנושא נתיחת מתים ופגיעה בקברים עתיקים, אלא במקרים רבים נוספים – החל מהפגנות נגד חילול שבת שהתרחשו עוד לפני קום המדינה, ועד למאבק של השנים האחרונות נגד סלילה של קו הרכבת הקלה סמוך לשכונת מאה שערים.
לדבריו, "'העדה החרדית', הקבוצה החרדית הקיצונית ביותר, דורשת אוטונומיה מלאה מהמדינה בשל התנגדותה לציונות ובשל העובדה שהיא לא נתמכת מתקציבי מדינה ולא משתתפת בבחירות. ואכן, בתחומים מסוימים כמו חינוך היא מסרבת לתמיכה של המדינה, וכתוצאה מכך אין למדינה שום מידע על מוסדות החינוך שלה. עם זאת, העדה החרדית נשענת על המדינה בביטוח לאומי, בתשתיות, בבריאות ובכל מערך אחר".
איך אפשר, אם בכלל, להתמודד עם התנגדות שלהם לנתיחת גופה?
"מדינה לא יכולה שתתקיים בתוכה ישות אוטונומית שבה חשד לפשע לא נבדק ופושע לא מועמד לדין. כלי אכיפה של מעצר וכתבי אישום, הן ביחס לפושעים והן ביחס למפגינים משבשי חיים, צריכים להיות בשימוש ללא הנחה או חשש של המשטרה להיכנס ל'קסבה' של מאה שערים או בית שמש. עם זאת, על פיקוד המשטרה למצוא את אנשי המפתח מתוך 'העדה' שאיתם אפשר לשמור על קשר ולתווך מקרים של חשש לפשע. דרך מניעתית זו עשויה למנוע מצבים של הפגנות נרחבות ואובדן שליטה".