גלית כחלון לא תשכח את פסטיבל הסרטים של קאן ב-2021, אליו הוזמנה עם הסרט ״מחברות שחורות״ שהפיקה עם היוצר שלומי אלקבץ ונכנס לתחרות הרשמית. כולם התכוננו לאירוע הנוצץ. השמלה כבר הייתה מוכנה על קולב, ואז גילתה כחלון, אם חד הורית, שהפרמיירה תתקיים ב-8 ביולי.
״זה היה יום ההולדת העשירי של רועי, הבן שלי״, היא נזכרת. ״ומצד שני, ׳מחברות שחורות׳ זה פרויקט חיים של שלומי וגם שלי. הייתי צריכה לבחור אם אני נוסעת ומשאירה את הבן שלי לבד ביום הולדת. את לא יכולה לוותר על הרגע הזה בקריירה כי לא בטוח שהוא יחזור, אבל גם יום ההולדת העשירי של רועי לא יחזור.״
איך נפתרה הדילמה?
"זה היה רגע קשה ובחירה מאוד מאוד קשה, אבל החלטתי להיות בפסטיבל קאן. ארגנתי משם את העוגה והבלונים. רועי ישן אצל החברה הכי טובה שלי, והיא עשתה לו שולחן יום הולדת גדול. זה היה רגע מקצועי מרגש ומשמח, ומצד שני הידיעה שהבן שלי קם בבוקר בלי אמא שלו ביום הולדת, הייתה לא פשוטה. נשבעתי לו שלעולם לא אעשה את זה יותר.״
עכשיו כחלון פותחת את הדלת של משרד חברת ההפקות ״דו בו גרסו פילמס״ ("האחים היפים" בצרפתית), שבו היא שותפה עם אלקבץ, מבכירי הבמאים והיוצרים בישראל. החלל נעים, ממוזג, פוסטרים של סרטים, הרהיטים מאולתרים. אין פה זוהר, רק ריח של עבודה קשה. כל כך קשה, שבפסטיבל הקולנוע בירושלים בחודש שעבר הציגה החברה ארבעה סרטים מדוברים: ״אני ניו״ של יעל אבקסיס, שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר; ״חיי שרה״ של שירי אבו-חורי, שעוקב אחר חרדית שיצאה בשאלה ונכנסת להיריון בלתי רצוי; ״לב זהב״, סרט הדרמה של אפרת כורם בכיכובה של חן אמסלם; ו״איך להרגיש״ שביימה וכתבה הדס בן ארויה. כאילו כל זה לא מספיק, בימים אלו עלה בבתי הקולנוע סרט נוסף בהפקת הצמד: "כי את מכוערת" המשובח, סרט הביכורים של שרון אנגלהרט, שכבר מעורר תגובות חיוביות ובאזז תקשורתי.
ארבעה סרטים בפסטיבל ירושלים ועוד אחד בבתי הקולנוע. חתיכת הישג.
"שנים הייתי אומרת שההצלחה קרתה לי במקרה. היום אני יודעת שעבדתי קשה. ובצניעות, אני כנראה גם מוכשרת" (מחייכת).
בתעשייה הרימו גבה
איך הפכה כחלון (51) לאחת המפיקות המשפיעות בישראל? עם הרבה חריצות, מרפקים ואמביציה בשמיים. היא נולדה וגדלה בבת ים, הבת הצעירה מתוך שלושה לקבלן ועקרת בית. משפחה בורגנית מזרחית, שהתנהלה, לדבריה, "בשפע ואז בכלום" בעקבות פשיטת רגל של אביה ז״ל לפני כ-16 שנה.
אחרי שירות צבאי בנח״ל, נרשמה לתואר ראשון בתקשורת וניהול במכללה למנהל. כשחיפשה עבודה התקשרה אל הבמאי דורון צברי, והוא אמר לה "תבואי מחר". העבודה שלה הייתה לסייע בסגירת סרט הדוקו ״מלך הרייטינג״ על דודו טופז. היא גם הספיקה להפגין עם צברי מול רשות השידור במסגרת צילומי הסרט "הקרב על האגרה": "הוא קרא לי באיזו שבת והלכנו שני אנשים עם מגאפון, והוא אמר לי ׳ככה זה יתחיל'. היום היוצרים כמעט לא נלחמים על כלום. זה עצוב".
"פעם מפיק שאל אותי, ׳כמה אחים יש לך?׳, עניתי: ׳שניים׳. הוא אמר לי: ׳אה, מעט׳. כאילו שאם אני מזרחית צריכים להיות לי עשרה אחים. אנשים חשבו שאני פרויקט אינטגרציה"
אחרי שנה עם צברי עברה לערוץ "בריזה" הים-תיכוני, ומשם המשיכה לסטודיו לעיצוב גרפי לתחום הקולנוע. ב-2003 הפכה לאחת הנשים המשפיעות על הקולנוע בישראל, כשנבחרה לשמש כמפיקה ראשית בקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות, תפקיד בו כיהנה חמש שנים. משם עברה לתפקיד המפיקה הראשית של המחלקה הדוקומנטרית של HOT8 . כיום, במקביל לעשייה בחברה המשותפת עם אלקבץ, היא מלמדת הפקת קולנוע באוניברסיטת חיפה וחונכת סרטי גמר.
את נקודת המפנה בתודעה שלה כאישה מזרחית היא מסמנת בעבודה בערוץ "בריזה". "גדלתי בבית מזרחי בתחושה של שפע, והרגשתי פריבילגית. אף פעם לא דיברו איתי על קיפוח. הוריי (אב טריפוליטאי ואם צברית ממשפחת ס״ט) היו מודעים לזהותם. אף פעם לא כקורבן. ב'בריזה' הבנתי לראשונה את ההבדל בין מרכז לפריפריה. רצינו להקרין סרט לילדי בית ספר בירוחם ולקיים דיון מצולם. הייתי בהלם מאיך נראה בית הספר. לא היו וילונות לכסות את החלונות. איך יכול להיות שהם יגיעו למשהו אם אין להם איך לראות סרט? שלחנו עוזר הפקה לקנות וילון".
הדיבור על הקיפוח העדתי בשנת 2026 עדיין רלוונטי בעינייך? הילדים שלי לא מתעסקים במזרחים-אשכנזים.
"הבן שלי כן, וזה לא ממני. הוא מראה לי את הדיבור בטיק טוק, סרטונים עם צחוקים על אשכנזים. הם הפכו להיות המוקצים. לי אף פעם לא היה לי דיבור מזלזל באשכנזים".
בגיל 28 הפכת למפיקה של קרן יהושע רבינוביץ׳ לאמנויות (היום "פרויקט הקולנוע הישראלי״), המקום שבו חורצים גורלות איזה יוצר יקבל כסף לסרט שלו. המון כוח בידיים.
"זה נכון. הייתי לכאורה נובאדי ופתאום נהיה לי תפקיד עם כוח, אבל לא שמתי לב לזה. הייתי צעירה ומבוהלת. היום אני יודעת שבתעשייה קצת הרימו גבה. גם אישה, גם צעירה. הייתה תקופה שהדביקו לי רומן עם גיורא עיני, מנכ״ל הקרן. לא אמרו לי את זה בפנים, אבל גיליתי שזה מה שחשבו. היה קשה להם לקבל את זה שאני שם. וכמובן היו כל מיני אמירות".
חייבת לשמוע!
"פעם מפיק שאל אותי, ׳כמה אחים יש לך?׳, עניתי: ׳שניים׳. הוא אמר לי: ׳אה, מעט׳. כאילו שאם אני מזרחית צריכים להיות לי עשרה אחים. בפעם אחרת מישהו שאל אותי בפגישה שהתקיימה ביום ראשון, ׳נו, אכלת קוסקוס בשבת?׳, וגבר אחר אמר, ׳בטח ההורים שלך נורא גאים בך כי את הכי מוצלחת במשפחה׳. שאלתי אותו, ׳מאיפה הסקת שאני הכי מוצלחת? יש לי שני אחים מהנדסים בהייטק׳. אנשים ממש חשבו שאני פרויקט אינטגרציה".
"כשגיליתי את ההיריון התמוטטתי. זה היה הדבר האחרון שרציתי. היה ברור שאני עושה הפלה. לא הייתה לי התלבטות"
כמפיקה בקרן רבינוביץ׳ הגיעו אליה האחים רונית ושלומי אלקבץ, להקרין את ״ולקחת לך אישה״ כדי לקבל תקציב להשלמת הפקה. שם נזרעו הזרעים לחברות שהפכה לשותפות מקצועית. לפני עשר שנים החלה להפיק עם שלומי את הסרט ״לא פה, לא שם״. לפני שש שנים הפכה לשותפה שלו.
״כשהם הגיעו אלינו לקרן, התרגשתי בגלל רונית״, היא מודה בכנות. ״את שלומי לא הכרתי. רונית הייתה מושא להערצה. לפני שהקרנו את הסרט הסתכלתי עליה וחשבתי, איזה עור יפה יש לה. ואז ראינו את הסרט, והייתי בהלם. בחיים לא ראיתי משפחה מזרחית על המסך כך, רחוקה מהדימוי והייצוג המזרחי שהיה עד אז בקולנוע. גם 'שבעה' של רונית ושלומי היה טלטלה חיובית במובן שהרגשתי שפגשתי משהו מוכר שהיה קיים בי. זהות. הבנתי שדרך הקולנוע אתה יכול לספר סיפור ולתת ייצוג שלא היה קיים".
להביא כסף הביתה
בגיל 35, בעיצומו של טיפוס בקריירה וזמן קצר לאחר פרידה מבן זוג, קרה משהו. תשוקה משונה לקוטג׳ ובחילות לא מוכרות גרמו לה לגלות שהיא בהיריון. ״זה קרה ברגע מאוד בעייתי״, היא נזכרת. ״עזבתי את ערוץ 8 כי רציתי להיות מפיקה עצמאית, ובדיוק אז העסק של אבא שלי פשט רגל. נכנסתי לחרדה איומה ופחד משתק. זה לא דומה לשום חרדה אחרת שהרגשתי בחיים שלי, ודווקא אז גיליתי שאני בהיריון".
מבן זוג שהרגע נפרדת ממנו.
"הוא היה בחור מבולבל נורא כשהיינו יחד. יום אחד אמרתי לו, ׳סע להודו, אני משחררת׳. הוא נסע לשנתיים וטייל בעולם, והיינו בקשר במיילים ובצ׳אט. ואז הוא חזר ואיכשהו נהיה עוד פעם סיפור אהבה. אבל אחרי איזה חודשיים יחד הוא אמר לי ׳תראי, אני לא רוצה לחיות פה ואני לא רוצה משפחה וילדים. את כבר בת 35, אני לא רוצה לתקוע אותך. אם המטרות שלנו שונות אז חבל על זמנך׳. נפרדנו".
מה קרה כשראית שני פסים על מקלון הבדיקה?
"התמוטטתי. זה היה הדבר האחרון שרציתי. התקשרתי לאקס שלי והוא ישר הגיע. היה ברור שאני עושה הפלה. אין לי גב כלכלי מההורים, אני מובטלת, אין לי כלום. כלום. הלכתי לעשות בדיקות, שמעתי את הדופק של העובר. לא הזיז לי. לא הייתה לי איזו התלבטות. תכננתי לקבוע תאריך להפלה".
מה שינה את דעתך?
"יומיים לפני ההפלה התחילו מחשבות. לא רציתי להיות אמא, אבל פחדתי שאני לא אוכל לחיות עם החרטה. חשבתי, מי מבטיח לי מה יהיה בגיל 40? ואם אני לא אמצא זוגיות? מי מבטיח לי שאני אהיה פורייה להיכנס לבד להיריון?׳ אבא שלי אמר, ׳בחומר לא נוכל לעזור, בכל השאר כן׳".
על אביו של בנה: "הוא מעולם לא שאל ולא התעניין בילד שלו, אפילו פעם אחת. אני לא כועסת עליו. כנראה שהקשר בינינו היה צריך לקרות כדי שתיוולד נשמה מדהימה בעולם"
איך הגיב בן הזוג לשעבר להחלטה להשאיר את ההיריון?
"הוא כעס מאוד ונלחץ. הוא שאל, 'למה את עושה לי את זה?' אמרתי לו, 'תירגע, אני לא צריכה את הכסף שלך', למרות שלא היה לי שקל. רציתי שהוא ייקח אחריות, לא יכולתי להכיל את הקורבנות שלו. ואז ניתקתי קשר, כי לא יכולתי להכיל גם אותו בתוך כל הדבר הזה".
מה עשית?
"ברגע האמת אני מאוד יעילה, אז ישר מצאתי עבודה כמפיקה בפועל ב'גיל הפקות'. הייתי צריכה לקום כל בוקר בחמש ולעבוד עד 12 בלילה כדי שאהיה זכאית לחופשת לידה. תכננתי קדימה. יש לי אופי של שורדת. בהתחלה לא סיפרתי שאני בהריון כי פחדתי שלא ייקחו אותי, וכשסיפרתי לאסף, הבעלים, הוא היה בהלם שבכלל חשבתי שהיריון זו בעיה".
בנה רועי נולד ביולי 2011. כשסיימה את חופשת הלידה החלה לעבוד ב״טרבלסי הפקות״, בדיוק בתקופה שגם אסנת טרבלסי צירפה לחייה את בתה המאומצת נדיה, והמכנה המשותף חיזק את שתיהן. שם הפיקה בפועל את הדוקו "כופר נפש" של הבמאית קרן שעיו (שזכה בפרס אופיר).
יש קשר כלשהו בינך לבין אביו של רועי?
"לא שמעתי ממנו יותר מעולם. הוא חי בארצות הברית למיטב ידיעתי, ואין לי מושג מה קורה איתו. הוא מעולם לא שאל ולא התעניין בילד שלו, אפילו פעם אחת. זו כוחה של הדחקה. הוא גם נעלם מהרשתות החברתיות. התפייד. כנראה בגלל הסיפור הזה שלנו. אני לא כועסת עליו. הוא נתן לי ילד. אם זה היה התפקיד שלו בעולם, אני צריכה לקבל את מה שהוא נתן, כי זה הרבה יותר גדול ממה שהוא לא נתן. אני בנאדם מאמין וכנראה שהקשר בינינו היה צריך לקרות כדי שתיוולד נשמה מדהימה בעולם. הדלת פתוחה בפניו, כי הוא נתן לי מתנה גדולה".
איך רועי מתמודד עם זה שאביו יודע עליו אבל בוחר לא להיות בקשר?
"רועי הוא ילד חזק ומדהים, שיש לו הכל והוא לא זקוק לכלום. הוא מקבל כל מה שנער צריך".
כמה היה מאתגר לגדל לבד ילד כמפיקה ולחיות בתל אביב?
״היה קשה. במשך שנים האחריות הייתה בעיקר לדאוג שיהיה הכל בבית. נגמרה הספונטניות. שכחת לקנות אבקת חלב? אין לך בלילה אפשרות לקפוץ לקנות. בשעות הערב הייתי בעוצר. כשרועי היה בן שנה, באה חברה לבקר אותי ואכלנו יחד ארוחת ערב. הלכתי להרדים אותו בחדר, וכשיצאתי לסלון התחלתי לבכות, כי היא שטפה את הכלים וסידרה והכל היה נקי.
"אני גם זוכרת שהיינו בבית חולים בגלל אירוע רפואי שהיה לרועי, ואני לידו עם מחשב עובדת תוך כדי. זו בחירה מתמשכת וזה מאתגר וזה כל הזמן לסחוב את הדבר הזה. מצד שני, זה נתן לי את הכוח להצליח. אני צריכה להביא פרנסה ואני גם מסבירה לו את זה. רציתי להיות קרייריסטית כדי שלבן שלי יהיה מודל. קיבלתי ממנו כוחות להביא את הכסף הביתה, שיראה שאין דבר שאי אפשר. עשית ילד לבד, הכל אפשרי ואת יכולה הכל".
מה הסטטוס הזוגי שלך כעת?
"הייתי בשלוש השנים האחרונות בזוגיות. היא הסתיימה וכיום אני פתוחה לקשר חדש".
לעבוד עם רונית היה זכות
כחלון התאהבה בסרטים עלילתיים בזכות הקשר עם שלומי אלקבץ, כשישבה איתו בחדר העריכה וסייעה בגמר ההפקה של "גט". "שלומי הוא שותף מדהים ובן אדם מדהים. בהשראתו למדתי קולנוע לתואר שני. אין מישהו שלמדתי ממנו קולנוע יותר משלומי ורונית ז״ל".
איזה קשר היה לך עם רונית?
"רונית ילדה את התאומים שלה שמונה חודשים אחריי. עבדנו ביחד על 'גט' והיה שיח סביב ההורות, יש לו חום, אין לו חום, נעליים של צעד ראשון. זאת הייתה זכות גדולה לעבוד איתה, היא הייתה אישה מאוד מצחיקה ונדיבה. בדיוק אז היה מבצע ׳צוק איתן׳, ואחרי כל אזעקה הייתה שיחת טלפון ממנה לשאול מה איתי ואיך רועי. אצל רונית זה היה קודם כל אנשים ואחר כך הקולנוע".
בימים אלה, כאמור, יצא לבתי הקולנוע ״כי את מכוערת״, העוסק בחיילת בעייתית (ריקי רייף סיני) ששורדת בתוך משפחה לא מתפקדת, עם אמא בדיכאון (יעל אבקסיס) והיריון לא רצוי של אחותה הצעירה. ״שלומי שלח לי את התסריט וכשסיימתי לקרוא כתבתי לו ׳וואו, אנחנו חייבים להפיק את זה'", היא מספרת. "הסרט הזה הוא אהוב ליבי. הוא עוסק בדימוי גוף בצורה כל כך עדינה ולא נצלנית. אין רגע אחד שאתה מרגיש שהבמאית ניצלה את הגיבורה שלה. יש בו המון אהבה. עם כל הקושי שלו, הוא כיף לצפייה. שרון הצליחה לקחת סרט נושאים כל כך מורכבים - משפחה לא תפקודית, דימוי גוף, אבא שנטש - ולהפוך אותם לסרט שמתחבר ללב".
מה גורם לך לקחת סרט תחת ידייך?
"אני חייבת שתהיה אמירה על המקום הזה שאנחנו חיים בו. יכול להיות שהייתי עושה יותר כסף אם היו לי פרויקטים יותר מסחריים. זו עבודה כל כך קשה להפיק באמת וזה כל כך לא מתגמל כספית, אבל יש לי את הכוח לתת קול לאנשים שקולם כמעט אינו מושמע. זו חובה וזו זכות".
4 צפייה בגלריה
רונית ושלומי אלקבץ. קשר שלא ניתק
(Gettyimages IL/ Jason Kempin שלומי עם האחות רונית אלקבץ ז"ל)
למי אמרת לא?
לאחרונה ניגש אליי במאי מאוד מאוד מוכשר שעשה כמה פרויקטים מעניינים, אבל הרגשתי שלא יכול להתנהל פה דיאלוג אמיתי. נורא קשה לי עם אנשים שבאים כשהם כבר יודעים, כי יש משהו בעשייה של סרט שחלק ממנו זה גם תהליך הגילוי. אם אתה כבר יודע הכל כשאתה מגיע, זה קצת משעמם. כרגע אני לקראת צילומי סרט של במאי דרוזי".
״אני ניו״ שהפקתם, שביימה יעל אבקסיס על שיקומו של ניו, בנם של ליאור מילר ואשתו גלית, זוכה לתשומת לב גדולה.
"יעל ואני התחברנו כשהתחלנו לעבוד על הסרט. ליאור צילם בלי לדעת מה יהיה עם זה. יעלי לקחה 250 שעות והפכה אותן לקסם. יעל היא מתנה. היא חכמה, היא מוכשרת, ויש בה הרבה כשרון וצניעות. כמו שלומי ורונית ז"ל, היא חברה שהיא משפחה".
בסרט ״חיי שרה״ הצלחת לחולל שינוי גם מחוץ לקולנוע.
"זה סרט על שרה, שהייתה נערה בסיכון, וכנגד כל הסיכויים הצליחה להביא ילד לעולם. ילדה מהממת שעברה פגיעות מיניות בעבר, ורצינו לתת לה קול. ההישג הכי גדול שלי הוא שהצלחתי לעזור לה מול הביטוח הלאומי. היום היא מוגדרת כנכה מפוסט טראומה מורכבת, קיבלה סל שיקום ומקבלת קצבה. מימנתי לה את כל המאבק הבירוקרטי הזה דרך ההפקה של הסרט, ואם לא היה סרט, הייתי מממנת מהכיס שלי".
מה קורה איתה כיום?
"היא לומדת להיות דולה. זו נפש שהצלחתי לעזור לה. בסוף החיים יותר גדולים מהקולנוע, זה ההישג הכי גדול שלי. יותר מפסטיבל קאן, יותר משטיח אדום ויותר מלהביא חצי מיליון איש לקולנוע".
