2 צפייה בגלריה
נפתלי בנט
נפתלי בנט
נפתלי בנט
(צילום: AFP)
אחת הטענות שהועלו בימים האחרונים נגד הממשלה המסתמנת קבעה שנפתלי בנט, יאיר לפיד, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ הפקירו את קהילת הלהט"ב. לפי הפרסומים, הנושא אמנם נכלל במו"מ עם מרצ, אך ספק אם ימומש מאחר שהדבר יהיה מנוגד להסכם הקואליציוני הסופי, המחויב לשמירת הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. כך או אחרת, ישנן כמה שאלות פתוחות לגבי יחסו של ראש הממשלה המיועד לנושא.
קהילת הלהט"ב ותומכיה הרבים בחברה הישראלית מהווים קהל חדש שאליו נושא בנט עיניים מאז נפרד ממפלגת הבית היהודי ומרבניה. זה ממילא ניכר כבר בהרכב הלשכה שלו בתקופתו כשר החינוך, וקיבל חותמת בהצהרה שלו לקראת הבחירות האחרונות, שלפיה "כל הזכויות האזרחיות שיש לסטרייטים - צריכות להיות גם ללהט"בים".
מילים כדורבנות, אין ספק. אולם לפני שקהילת הלהט"ב ותומכיה שוקלים ניטרליות כלפי בנט, מפלגתו והממשלה בראשותו, כדאי להעמיד בפניו כמה שאלות ודרישות בסיסיות. הראשונה היא אם וכיצד הוא מתכוון להעניק זכויות לקהילת הלהט"ב, כשחברים בכירים בסיעתו סבורים אחרת ממנו? הרי אפילו מספר 2 שלו, איילת שקד, כבר הצהירה בעבר כי למי שרוצה לקדם זכויות לקהילת הלהט"ב - אין סיבה להצביע ימינה.
השאלה השלישית שיש להפנות לבנט, בפשטות, היא היכן הוא היה עד היום. בכל פעם שעלתה הצעת חוק שביקשה לשפר את מצב הקהילה, היא נענתה בהתנגדות של ימינה ושל בנט עצמו
ובממשלה המסתמנת הבעיה אינה רק ימינה. בנט יצטרך להתמודד גם עם עמדות הומופוביות מחרידות של גורמים אחרים בקואליציה. כך לדוגמה אמר בשבוע שעבר ח"כ וליד טאהא מרע"מ לרדיו התאגיד: "כל חוק שנוגע לסוטים לא יעבור בעזרת קולות רע"ם. למפלגה לא יהיה שום חלק בחוק שכזה".
הציפייה מבנט היא להדיר את בעלי הדעות חשוכות מהמקומות שבהם תהיה השפעתם הרסנית (משרדי המשפטים, הרווחה והחינוך, ומוועדות הכנסת הרלוונטיות). למרבה הצער, בראייה חדה ומפוכחת ברור שיש לשיח השנאה הזה קונים בקרב מצביעי חלק מהמפלגות הצפויות להרכיב את הקואליציה. הרע במיעוטו הוא להותיר אותם במקומות שבהם לא ניתן להשפיע על הקהילה.
השאלה השנייה היא כיצד מתכוון בנט לשלב בין הזהות היהודית של מפלגתו לבין כוונותיו בנוגע לקהילת הלהט"ב. בעבר הוא אמר שהוא "לא מתעסק בהלכה היהודית, כיוון שאי אפשר לשנות את ההלכה". מכיוון שחלק גדול מהקשיים העומדים בפני שוויון מלא לקהילת הלהט"ב נובע משליטתה הבלעדית של הרבנות בכל הקשור לנישואים בישראל, כמו גם במערכת בתי הדין הרבניים, ראוי שבנט יתייחס בהקדם לצעדים שבכוונתו לנקוט מעבר לאמירה כללית על הצורך במתן זכויות.
האם בכוונתו לאפשר נישואים שאינם דתיים? האם יפעל למסלול אלטרנטיבי להסדרת המעמד מול המדינה ומוסדותיה? כיצד בכוונתו להעניק לקהילת הלהט"ב את זכויותיה מבלי "להתעסק בהלכה היהודית"?
השאלה השלישית שיש להפנות לבנט, בפשטות, היא היכן הוא היה עד היום. בכל פעם שעלתה הצעת חוק שביקשה לשפר את מצב הקהילה (למשל ההצעה שלפיה נישואים וגירושים ימשיכו להיות לפי דין תורה ליהודים, ולצד זאת להקים מערך אזרחי של מרשם ברית זוגיות לכל מי שיחפוץ בכך), היא נענתה בהתנגדות של ימינה ושל בנט עצמו.
 עו"ד ארתור שני
מייד לאחר שיענה לשאלות האמורות, יש לבדוק את בנט בכל הצעת חוק הקשורה לקהילה שתעלה בכנסת בקדנציה הקרובה. הוא לא יימדד במילים אלא במעשים. רק לאחר שיוכיח את עצמו בהסברים ובצעדים בשטח ניתן יהיה להאמין להבטחותיו היפות, לפחות חלקית, ולפתוח איתו בדיאלוג.
יפים לעניין זה דבריה של האנתרופולוגית האמריקנית מרגרט מיד, שאמרה: "מה שאנשים אומרים, מה שאנשים עושים ומה שאנשים אומרים שהם עושים – אלו שלושה דברים שונים".
  • עו"ד ארתור שני היה מנהל הלשכה המשפטית של אגודת הלהט"ב. שותף במשרד א. זיסמן שני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com