הרבה אמירות היו לרון חולדאי אתמול בערב, אבל החשובה מכולן הייתה דווקא זו שלא נאמרה: החלטתו שלא להתפטר מראשות עיריית תל אביב, ולשמור על הכיסא עד שיתברר אם יצליח להתברג לתפקיד בכיר. לכל ברור כי חולדאי לא יכהן רק כחבר כנסת מן המניין, ואם המהלך שבו פתח אתמול לא יניב פירות, הוא יישאר לנהל את העיר.
מכך משתמע שחולדאי אינו מאמין בסיכוייו. אם היה מאמין – היה מתפטר ומשדר אמינות, רצינות וביטחון עצמי. כך עשה, אגב, גדעון סער כאשר הודיע על פרישה מהכנסת עוד טרם הוכרזו הבחירות, כך עשתה יעל גרמן כשכיהנה כראש עיריית הרצליה והצטרפה ליש עתיד. מהלך כזה מעניק נקודות ציבוריות על נחישות.
מעבר לכך, לתל אביב מגיע ראש עיר במשרה מלאה. ולכן היה זה הגון אם חולדאי היה מודיע על התפטרותו במקביל לניסיון לממש את האספירציות הפוליטיות הארציות שלו. "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה", אמר - למעשה צעק למצלמה - אבל גם לשיטתו היא לא שינתה את פניה עד כדי כך שהוא ייקח סיכון אישי. ההסכם שלו עם הציבור בבחינת "אשמע ואעשה" ולא "אעשה ואשמע". נראה כמה מכם יצביעו לי, ורק אז אחליט אם אקח סיכון אישי עבורכם.
הגוף שאותו מקים חולדאי מזכיר קצת את מפלגת העבודה הישנה. לבנה, ובארומה הסתדרותית. לפחות בשלב זה, לא נראה כמו גוף פוליטי שיכול להתרומם. גם הצטרפותו של אבי ניסנקורן לא תביא בהכרח לפריצה. אפקט החיבורים בשלב כל כך מוקדם של מערכת הבחירות צפוי ממילא לשקוע עד פתיחת הקלפיות, ואם הסקרים שטרם ההכרזה חזו לחולדאי 8-7 מנדטים, בשיאה של מערכת הבחירות הוא עשוי למצוא את עצמו בקרב על מעבר אחוז החסימה. זה קרה למחנה הדמוקרטי שהקים אהוד ברק, וזה יכול לקרות גם לו.
הנפגעת המרכזית מהמהלך של חולדאי היא מרצ, שעלולה גם היא להילחם בקרבות התחתית סביב אחוז החסימה.
1 צפייה בגלריה

התפרקות כחול לבן אחרי תקופה ארוכה של שחיקה ומלחמות פנימיות בממשלת נתניהו, הייתה כנראה רק עניין של זמן. היציאה של ניסנקורן ואשכנזי נכתבה על הקיר בשבועות האחרונים, וגם בריחתם של חלק מחברי הכנסת שחפצים בקריירה פוליטית בהמשך, ולא רוצים להיות מזוהים עם המותג המדמם.
בני גנץ, מודע לבעיות, הודיע אתמול שהוא נשאר בחיים הפוליטיים וגנב לחולדאי חלק מהפוקוס כשהקדים אותו בנאום משלו. את חשבון הנפש שגנץ עושה כנראה לא נשמע בנאומים. אבל נדמה שהשיעור הראשון שלקח מהסיבוב הפוליטי המטלטל הוא שאין למנהיג זכות קיום ללא הבייס שלו. מרגע שמתפתח משבר אמון, הכול בסכנת קריסה. והשיעור השני: אם אתה נדרש לקחת פנייה בחיים הפוליטיים ותומכי המחנה היריב מעודדים אותך ומחמיאים לך, זה כנראה הסימן שאתה חייב לברוח.