ישראל ממשיכה להתכתש עם עצמה בשעה שהתפרצות הקורונה גוברת. כן, ייתכן שלקראת סוף השבוע יתברר שהמספרים יתחילו לרדת, אבל לפי שעה זה לא נראה כך. כן, ייתכן שהווריאנט הבריטי אינו מידבק יותר והמדענים בלונדון טועים, אבל ההימור גדול מדי. הדרגים המקצועיים - ממשרד הבריאות, דרך בתי החולים ועד לחוקרים שמייעצים לקבינט - ממליצים על הגבלות.
בחלומם הוורוד הם מדמיינים שאוסרים על התכנסויות של 10 אנשים. כך חושבים מומחי האוניברסיטה העברית, כך חושב צוות המומחים של קבינט הקורונה בראשות פרופ' רן בליצר. זה יותר חשוב מבתי ספר, ולבטח יותר קריטי מאיסור אימוני כדורסל וטניס. הגבלת התכנסויות לשישה אנשים לכל היותר הוא כמעט הדבר האפקטיבי ביותר שאפשר לעשות כעת, אבל כולם יודעים שזה לא יקרה. למה? בגלל מניין. זו האמת.
1 צפייה בגלריה
משרד הבריאות קבינט הקורונה קריקטורה גיא מורד
משרד הבריאות קבינט הקורונה קריקטורה גיא מורד
(איור: גיא מורד)
מה נשאר? בתי ספר. הם ממילא נסגרים והולכים בקצב סדרתי בגלל התפרצויות. בתי ספר הם מקום מפגש המוני, ובעולם משתוללת מחלוקת עד כמה תורמים תלמידים להתפרצויות בקהילה. יש הוכחות פה בישראל שלא הרבה, אבל הניסיון האירופי מהחודשים האחרונים נוטה לכך שלימודים החל מהכיתות הגבוהות בבית הספר היסודי ועד סוף התיכון הם כר הדבקה פורה יחסית.
זה גם תלוי איך מתנהגים. בישראל יש שתי מערכות חינוך - העצמאית והממלכתית. בחינוך העצמאי יש סיכוי של בערך 3.5% שילד חולה ידביק ילד אחר בבית הספר. בחינוך הממלכתי הסיכוי הוא בערך 1.5%. מדוע? לדברי גורמים במערכת הבריאות, משום שבבתי הספר החרדיים סופרו אגדות לרוב על חסינות עדר וכו', ההדבקה נתפסת כעניין שגרתי יותר, והקפידו פחות על בידודים. זהו פער משמעותי למדי בשתי מערכות חינוך דומות, שלעיתים מתקיימות באותן ערים במקביל.
לשמור על חינוך פתוח זה חשוב ערכית, נפשית, והואיל וילדים כמעט לא נפגעים מקורונה, הגיוני מהרבה בחינות אחרות. אבל אם התוצאה היא התפרצות שסוגרת את בית הספר ממילא, אזי לא עשינו דבר.

במקביל, ניכרים סדקים במבצע החיסונים. הוא עדיין מבצע יוצא מהכלל. האתגר הוא שקופות החולים ובתי החולים לא מגיעים לכל אוכלוסיות הסיכון, ופוליטיקה ופופוליזם מתחילים לחלחל. דוגמה טובה לכך היא ההתנהלות של בית החולים איכילוב ועיריית תל אביב שהחליטו אתמול (יום ב'), בניגוד להתוויות משרד הבריאות, לחסן את כל צוותי ההוראה בעיר. וצוותי הצהרונים. וצוותי גני הילדים הפרטיים (!).
מדוע סייעת בגן פרטי בתל אביב בת 22 יכולה הייתה לקבל אתמול חיסון, בשעה שגבר בן 49 עם עודף משקל וסוכרת אינו זכאי לפי משרד הבריאות? ואיך אפשר בכלל להפריד בין הפוסט המשתפך של עיריית תל אביב על מנכ"ל בית החולים איכילוב רוני גמזו (שעובדיו הם עובדי עירייה, אגב) ומזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד — לבין ריצתו של אחד, רון חולדאי, בבחירות לכנסת?
מורים שיושבים בכיתה עם עשרות ילדים צריכים להתחסן. זו אכן נשמעת כמו עדיפות ראויה; לכן משרד הבריאות הקים ועדת תיעדוף. היא תחליט. החיסונים לא שייכים לאף מועצה מקומית או עירייה, לאף בית חולים או קופה. הנה נתון: רק כמחצית מבני 80 פלוס, שהם רוב הנפגעים הקשים מהמחלה, התחסנו. ראוי שפרנסי הערים, קופות החולים ומנכ"לי בתי החולים יחשבו היטב איך להגיע אל מי שנשאר מהם, לפני שהם חושבים על פוסטים ויראליים בפייסבוק.
משרד הבריאות מתנהל בנרפות בימים האחרונים, וקופות חולים מסוימות ורשויות פורצות את הגדר. כדי שהבלגן המאורגן הישראלי יעבוד, הוא צריך להיות מאורגן - ולא רק בלגן.