בני גנץ בנימין נתניהבני גנץ בנימין נתניה
נתניהו וגנץ
(צילום: גיל יוחנן, אלכס גמבורג)
"הנרטיב שלנו לא עבד", אמר אחד מבכירי הליכוד בשיאם של האירועים הפוליטיים שכמעט פיזרו השבוע את הכנסת. עד הרגע האחרון לא היה ברור מה יעלה בגורלה של ממשלת האחדות שהוקמה רק מאה ימים לפני כן. זה לא שבליכוד לא רצו בחירות. לאורך השבוע החולף שמע ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מעט סיבות לכך שמערכת בחירות מחויבת המציאות דווקא עכשיו ואסור לדחות אותה.
לרגעים נדמה היה שנתניהו מבין את זה גם הוא. אז מה בכל זאת קרה? לאורך השבועיים האחרונים נעשו לא מעט ניסיונות לגלגל את האשמה בשיתוק הפוליטי שנוצר על כחול לבן. "אופוזיציה בתוך הממשלה" ו"ממשלה בתוך ממשלה" היו רק חלק מהמסרים שדקלמו שרי הליכוד בקו אחיד. גם ניסיונות להזכיר כמה יעילה וטובה הייתה ממשלת המעבר בימי טרום האחדות בטיפול במשבר הקורונה.
נתניהו לפני ההצבעה על דחיית התקציב שמנעה בחירות
(צילום: אלכס גמבורג)
אלא שכל הבדיקות המקיפות שנעשו באחרונה הוכיחו שהקו לא עבד: לא רק שהציבור הכללי רואה בנתניהו אחראי למשבר הפוליטי ולמערכת בחירות רביעית, גם בציבור הימני יש פוטנציאל נפיץ ונתונים רעים בעניין הזה. נתניהו חשש מהזעם בימין וביקש להאט את הדהירה לבחירות. בינתיים, סבר, אפשר לנסות לשטח את העקומות. של האבטלה ושל התחלואה.
תמיכה לקו הזה קיבל כששקלל גם נתון נוסף: סיעת ימינה, שכוחה בסקרים הולך ועולה ככל שכוחן של הליכוד וכחול לבן הולך ונחלש. לכאורה, נתניהו אמור היה להיות רגוע מהמספר הדו-ספרתי שמביא יו"ר ימינה נפתלי בנט. לפי הסקרים, הנפח שתפס בנט הוא מה שמאפשר לנתניהו להקים גוש ימני גדול סוף-סוף, בלי יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. אבל יש גם צד שני.
מליאת הכנסתמליאת הכנסת
נפתלי בנט
(צילום: אורן בן חקון)
בנט חזק שווה גם כמה תסריטי בלהות. הראשון והבעייתי מכולם הוא זה שנתניהו שמע שוב ושוב מפי חלק ממקורביו בימי ההכרעה בשבוע החולף על כך שבנט יכול להוביל לשינוי דרמטי במפה הפוליטית אם יביא את המספרים שנראים בסקרים, או אפילו דומים להם.
נקודת המוצא הייתה ברורה: בנט עלול לעבור צד ולהדיח אותו, אמרו לו הזהירים והמתנגדים לבחירות. הם שרטטו תרחיש שבו בנט חובר לליברמן וליאיר לפיד ויחד הם כופים את הדחת נתניהו.
לצאת לבחירות כשבנט חזק ואין לדעת מה מצבו הנפשי בנוגע להמשך השותפות והאם יבקש לנקום על שנזרק לאופוזיציה זה הימור גדול מדי.
נתניהו פירק את הגוש, בנט כבר לא בכיס, לכאורה, החרדים כועסים כבר תקופה ארוכה, זה לא זמן להרפתקאות. הטיעון עבד. נתניהו נטה לקבל את הקו הזה.
אבל זה לא הסוף. יש עוד מבנט. במקרה הפחות גרוע, גם אם בנט נכון עדיין לשותפות עם נתניהו למרות הנסיבות, סביר להניח שמפתח השלטון יופקד בידיו. הפעם ניתן להניח ששלושה תיקים בכירים לא היו מספיקים לו, וייתכן שהיה משדרג את הדרישה לרוטציה על ראשות ממשלה.
בנט, בשונה מגנץ, הוא בוגר האוניברסיטה על שם נתניהו. מאה הימים האחרונים הם שיעור מזורז בפוליטיקה. בנט, לא מופרך לחשוב, היה מבקש לבטח את עצמו בצורה טובה יותר ומתעקש על רוטציה ראשון.
כך נדרש נתניהו להכריע בידי מי הוא מעדיף להיות שבוי: בידי גנץ, שמייצר עבורו ממשלה לא מתפקדת עם הסכם רוטציה שמעמיד לו תאריך תפוגה, או בידי שנוא נפשו בנט, שנמצא כיום בעמדה שאיש לא יודע להעריך אותה. בין שתי הברירות הרעות האלה, נתניהו בחר במה שהוא יודע לעשות הכי טוב: להרוויח זמן.