במרכז המגעים של יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד ויו"ר ימינה ח"כ נפתלי בנט עומדת הקמת ממשלת רוטציה פריטטית. בדומה לממשלה של בנימין נתניהו ובני גנץ, זו אמורה להיות ממשלה עם שוויון כוחות בין הגושים הפוליטיים שמרכיבים אותה, יחס שקול של כוח ההצבעה והזכויות של השרים משני הגושים. כל זאת יוכל לקרות אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה, אחרי שנשיא המדינה רובי ריבלין הטיל עליו את המנדט לעשות זאת.
בנט, שעליו המליצו להקמת הממשלה הבאה רק שבעת חברי הכנסת של ימינה, עומד על כך שזו תהיה ממשלה פריטטית עם עיגון כלשהו לעובדה שלימין יש רוב בעם. השניים עוד לא נכנסו לפרטים, אך אחת האפשרויות היא לתת לגוש הימין קול נוסף בהכרעות בנושאים רגישים מבחינה מדינית וביטחונית. זו לא דרישה ספציפית, והיא עלולה להקשות על המגעים שכן קול נוסף מערער את עקרון השוויוניות.
2 צפייה בגלריה
  יאיר לפיד, נפתלי בנט
  יאיר לפיד, נפתלי בנט
האם הממשלה הפריטטית שלהם תצליח? לפיד ובנט
(צילום: קובי קואנקס)
אם אכן תוקם ממשלה שבה בנט יכהן במשך שנתיים כראש ממשלה ולפיד יחליף אותו לשנתיים נוספות, היא תתבסס על הרעיון של ממשלת החילופים ה-35 שנולד בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין כחול לבן. לפיד בתחילה ובנט אחריו ייהנו ממעמד של ראש ממשלה חליפי, אלא אם הצדדים יחליטו לשנות את חוק יסוד: הממשלה שמעגן את עקרון ממשלת החילופים. בממשלה כזאת, רק ראש הגוש יוכל לפטר שרים בצד שלו. במקביל, כל ראש גוש יקבל גם זכות וטו על החלטות חשובות של ראש הגוש השני.
אחת הסיבות שבגינן ממשלת נתניהו-גנץ נכשלה הייתה שהפריטטיות שיתקה אותה לגמרי. הצדדים התקשו להסכים על כל נושא שהוא, אפילו לא על תקנון עבודת הממשלה. כמו כן לא הייתה הסכמה על סדר היום של הממשלה, מה שגרם לשיתוק מתמשך ולדחייה אינסופית של הכרעות חשובות.
2 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו, בני גנץ
בנימין נתניהו, בני גנץ
לא הסכימו על אף נושא. נתניהו וגנץ
(צילום: הדר יואביאן)
נתניהו התחמק מההתחייבות שלו בהסכם הקואליציוני להעביר תקציב דו-שנתי. למעשה, כבר מהרגע הראשון היה ברור שנתניהו לא מתכוון לכבד את הרוטציה ולאפשר לגנץ לכהן כראש ממשלה החל מנובמבר השנה. מאידך, נתניהו האשים את כחול לבן בכך ששימשה "אופוזיציה בתוך הממשלה", תמכה בחוקים בניגוד לעמדת הקואליציה ופעלה לקידום מינויים כגון פרקליט מדינה בניגוד להסכמות שתוקם ועדה לביצוע מינויים - ועדה שלא קמה עד היום.
נתניהו גם האשים את כחול לבן שחתרה תחתיו בהתנגדותה לסיפוח ובהתנגדותה לחוקים והחלטות בנושא הקורונה, מה שפגע קשות במשילות. מנגד, בכחול לבן האשימו את נתניהו שמידר אותם מנושאים ביטחוניים ומדיניים כמו ההסכם עם איחוד האמירויות. נתניהו דאג לכך שנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ לא יזמין את גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי לטקס החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן ובלבד שחלילה לא יחלוק איתם את הקרדיט.

אז אם הממשלה הפריטטית של נתניהו וגנץ נכשלה, מי מבטיח שהממשלה הפריטטית של לפיד ובנט תצליח? התשובה היא שאף אחד לא מבטיח שתצליח, אך נתוני הפתיחה שלה לכאורה טובים יותר. יש אמון בסיסי גדול יותר בין לפיד לבין בנט. הם שיתפו פעולה בעבר בהצלחה בהקמת "ברית האחים" שכפתה על נתניהו להכניס את שניהם לממשלה אחרי בחירות 2013.
העובדה שאין באמת הרבה מחלוקות בין בנט ולפיד בנושאים המדיניים והביטחוניים עשויה לעזור להם. הם בסך הכול רואים עין בעין ברוב הסוגיות, אם זה איראן, המצב בסוריה, בית הדין בהאג וכו'. במקביל, אין באופק תוכנית שלום עם הכרעות וישראל לא נדרשת לפינוי יישובים. אין זה אומר שלא יהיו מחלוקות בממשלה כמו למשל סביב הבנייה בהתנחלויות, ונדמה שגם בנושאים הכלכליים לא תהיה הסכמה רחבה.

ראש ממשלה בקטנה

על רקע האפשרות שנפתלי בנט, עם שבעת המנדטים שלו, יקבל את האפשרות להרכיב את הממשלה הבאה, ערך פרופ' עופר קניג, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, סקירה על מצבים דומים שבהם מנהיגי מפלגות קטנות יחסית כיהנו כראשי ממשלה.
לדברי פרופ' קניג, "מטבע הדברים, ראשי ממשלה מגיעים בדרך כלל ממפלגות גדולות, אבל האפשרות לממשלה שבראשה יעמוד מישהו ממפלגה קטנה בהחלט קיימת. בבלגיה ובלטביה מכהנים כיום ראשי ממשלה כאלה. מקרים מסוג זה מתרחשים בדרך כלל בנסיבות שבהן המערכת הפוליטית נמצאת במבוי סתום, ומועמד של פשרה מתמנה לתפקיד. ברור שלא מדובר במצב אידיאלי, אך ייתכן כי הוא עדיף מהתמשכות של המבוי הסתום".
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר הוסיף כי "השיטה הנוכחית בנויה על שיתופי פעולה חוצי מפלגות, ואם שיתוף פעולה כזה מצריך ראשות ממשלה בהובלת מפלגה קטנה, קשה לטעון שיהיה זה מהלך לא דמוקרטי או לא בכללי המשחק שלנו".

בלגיה

ראש הממשלה הנוכחי אלכסנדר דה קרו, איש המפלגה הליברלית הפלמית, מכהן בתפקיד למרות שמפלגתו קיבלה בבחירות האחרונות רק 12 מושבים מתוך 150 (8%). מדובר במפלגה החמישית בגודלה בפרלמנט. גם אם מביאים בחשבון את המפלגה הליברלית הוואלונית, שנחשבת מפלגה "אחות", שתיהן מחזיקות רק ב-26 מושבים.

לטביה

ראש הממשלה הנוכחי קרישיאניס קארינש מכהן מטעם רשימת "אחדות חדשה" שבבחירות האחרונות קיבלה רק 8 מושבים (8%). מדובר במפלגה הקטנה ביותר בפרלמנט. בעקבות הכישלון של מועמדי מפלגות גדולות לכונן ממשלה לאחר הבחירות, נשיא לטביה נתן הזדמנות לקארינש והוא אכן הצליח להקים קואליציה של חמש מפלגות.

איטליה

ג'ובאני ספדוליני כיהן כראש ממשלת איטליה למשך שנה וחצי (1982-1981) מטעם המפלגה הרפובליקנית האיטקלית - מפלגת מרכז קטנה שזכתה רק ב-16 מושבים מתוך 630 בבחירות (2.5%). למעשה, היא הייתה רק השותפה הרביעית בגודלה בקואליציה של חמש מפלגות. מפלגות הקואליציה החליטו למנות אותו לאחר שראש הממשלה הקודם (מטעם הנוצרים-דמוקרטים) התפטר על רקע פרשת שחיתות.
בטינו קראקסי כיהן כראש ממשלה בין 1983 ל-1987 מטעם המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית - מפלגה בינונית שזכתה ב-73 מושבים (כ-12% מכלל המושבים). היא הייתה המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה של חמש מפלגות, אך המפלגה הגדולה ויתרה על תפקיד ראש הממשלה.
ג'וליאנו אמאטו כיהן כראש ממשלה למשך שנה (1993-1992) מטעם המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית שלה היו אז 92 מושבים (כ-15% מכלל המושבים). היא הייתה המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה של ארבע מפלגות.

פינלנד

אהטי קאריאליינן כיהן כראש ממשלה למשך שנה וחצי (1971-1970) מטעם מפלגת המרכז - מפלגה שהגיעה רק למקום השלישי בבחירות עם 36 מושבים מתוך 200 (18%). המפלגה הייתה השנייה בגודלה בקואליציה של חמש מפלגות.
לאחר מכן גם מרטי מיטונן כיהן כראש ממשלה למשך שנה וחצי (1977-1975) מטעם מפלגת המרכז שהייתה אז עדיין השלישית בגודלה, עם 39 מושבים (19.5%). המפלגה הייתה הגדולה ביותר בממשלת מיעוט שהוקמה לאחר מבוי סתום בהקמת ממשלה.

נורבגיה

קייל-מאגנה בונדוויק כיהן כראש ממשלה למשך שנתיים וחצי (2000-1997) מטעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית אף שבבחירות היא הגיעה רק למקום הרביעי וזכתה ב-25 מושבים (15%). הוא חזר לתפקיד אחרי הבחירות של 2001, אף שבבחירות אלה המפלגה הגיעה רק למקום החמישי וזכתה ב-22 מושבים בלבד (13%).
יוחנן פלסנרנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר, אמר כי "שיטת הבחירות שלנו לא מייצרת הכרעה. אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם. בסופו של דבר לא יהיה מנוס - חייבים לתקן את השיטה - להיפטר מהמנגנונים המרובים מדי שמובילים לפירוק הקואליציה, לעבור למצב שבו ראש הסיעה הגדולה הוא אוטומטית ראש הממשלה ולשלב רכיב אזורי.