בשנת 1981 עבדתי, במקביל להתמחות במשפטים, כעורך בחדר החדשות של "קול ישראל". באחת המשמרות המשותפות עם העורך הבכיר משה נגבי ז"ל, נודע לנו שרשימת "כך" של מאיר כהנא עומדת להשתתף בבחירות. בו-במקום החלטנו לגשת לבג"ץ. חברנו אל המשפטנים אברהם לנמן ואמנון בירמן, והגשנו עתירה. זו הייתה העתירה הראשונה שהייתי שותף להגשתה אי פעם, וכנראה מן המוצדקות ביותר שהגשתי מאז.
בית המשפט העליון שכן במגרש הרוסים בירושלים. ישראל הייתה אז מדינה חד-ערוצית וממלכתית מבחינת תקשורת, בשנות ה-30 המוקדמות שלה, ללא טלפונים סלולריים, ללא ערוצי טלוויזיה מסחריים, וכמובן נעדר בציבור שיח ביבים גזעני, אלים ומסית שחדר לחיינו מאז על גב האינטרנט והרשתות החברתיות. אבל גזענות לשמה ידענו לזהות גם אז.
רשימת "כך" של כהנא ביקשה להשתתף בבחירות לכנסת העשירית. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית דרש לפסול את הרשימה, בהיות מטרותיה פוגעות בעקרונות הדמוקרטיה הישראלית. בין השאר, פרסמה "כך" את הטקסט הבא: "כדי להרתיע את אלה הבאים לפתות את בנות ישראל לטמיעה ולהתבוללות אנו מציעים מאסר חובה בפועל של חמש שנים בלי אפשרות של המתקת גזר הדין או הורדת תקופת המאסר לכל לא-יהודי המקיים יחסי מין עם יהודיה".
זה הספיק ליו"ר הוועדה כדי לקבוע שהרשימה פסולה מכיוון שמסריה סותרים את ערכי מגילת העצמאות, אבל עמדתו נותרה במיעוט והרשימה אושרה, חרף קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה בפרסומים יש לכאורה משום עבירה פלילית.
"כך", בגלגוליה הרוחניים השונים – כהנא חי, חזית יהודית לאומית, עוצמה יהודית, ונגזרותיה להבה ואחרות - השתרשה בציבור ובהווייה הפוליטית בישראל, והם נחשבים מרואיינים לגיטימיים בתקשורת
בתגובה עתרנו כנגד ועדת הבחירות המרכזית, שהכשירה את השתתפותה של "כך", ונגד התנועה עצמה. טענו שיעדיה של "כך" סותרים את המשך קיומו של המשטר הדמוקרטי בישראל. הסברנו שהרשימה מטיפה לגירוש אזרחים ערביים של ישראל, להטלת איסור פלילי על קיום יחסי מין בין יהודים ללא יהודים, לחקיקת חוקים גזעניים ולהנהגת הפרדה ואפליה על רקע גזעי. ביקשנו לשכנע שבפעולותיה של רשימת "כך" יש משום עבירה של "המרדה", וקיומה מהווה "התאגדות אסורה". לכן, היה מחובתה של ועדת הבחירות המרכזית לפסול את הרשימה.
השופט אהרן ברק, לימים נשיא בית המשפט העליון ומגדולי המשפטנים בדורנו, כתב את פסק הדין הקצר. בשורה התחתונה, כך קבע, אין לבית הדין הגבוה לצדק סמכות להתערב בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית: "בעניין שלפנינו, החליטה ועדת הבחירות המרכזית לאשר את הרשימה 'כך'. חוק הבחירות אינו קובע כל הליך של ביקורת שיפוטית על החלטה זו... אין בתשובתו של מר נגבי... כדי לפתוח את שעריו של בית משפט זה לעותרים... ועדת הבחירות המרכזית רשאית ואף חייבת לשקול (שיקולים רלוונטיים) במסגרת פעילותה על פי חוק הבחירות, ובעשותה כן היא חסינה מפני ביקורת שיפוטית... ייתכן הדבר - ואין אנו נוקטים, כמובן, כל עמדה בשאלה זו - כי הוועדה טעתה בהפעלת שיקול דעתה, אך אין בכך כדי להוציא את החלטתה ממסגרת סמכותה".
"כך" לא הצליחה להיכנס לכנסת ה-10. בבחירות לכנסת ה-11, בשנת 1984, החליטה ועדת הבחירות המרכזית לכנסת לפסול את הרשימה ולאסור עליה להתמודד בבחירות, ואולם בג"ץ קבע כי אין לכך עילה חוקית. "כך" זכתה במנדט אחד וכהנא נכנס לכנסת.
בעת נאומיו של כהנא נהגו ח"כים - משמאל ומימין - לנטוש בהפגנתיות את אולם המליאה. "כנסת נכבדה וריקה אמרה לא לכהנא", דיווח מעריב. ראש הממשלה יצחק שמיר אמר שכהנא הוא "דמות מסוכנת".
גלעד שרשחר תמירעתירתנו, שנדחתה, הביאה בכל זאת לתיקון החוק. וב-1985 נוסף סעיף 7א ל"חוק יסוד׃ הכנסת", ובו נקבע כי רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה׃ שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; שלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה; הסתה לגזענות. גם חוק הבחירות תוקן, ומאז ניתן לערער לבית המשפט העליון על החלטת ועדת הבחירות לאשר רשימה.
אך המציאות היא אחרת. הסכר נפרץ. "כך", בגלגוליה הרוחניים השונים – כהנא חי, חזית יהודית לאומית, עוצמה יהודית, ונגזרותיה להבה ואחרות - השתרשה בציבור ובהווייה הפוליטית בישראל. בוגריה, תומכיה, נציגיה, פעיליה ודומיה הם שוב מרואיינים לגיטימיים בכלי התקשורת המרכזיים, והדבר ניכר בחיזורי הימין אחריה, בעידודו הפעיל – תחת המלצתו ולחציו - של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממילא לא חדל לרגע לשסות, להכפיש ולהטיל רפש בשמאל, במערכות החוק, האכיפה והמשפט, בהליכים דמוקרטיים, במפגינים נגדו וביריביו הפוליטיים.
הגזענות, ההסתה, והאלימות המילולית והפיזית הפכו לתופעות שכיחות יום-יום ברחוב, ובקרוב – כך נראה – גם בכנסת ישראל.
- עו"ד גלעד שר כיהן כמנהל לשכת ראש הממשלה והיה ממנהלי המו"מ המדיני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
