ראינו את הסצנה הזאת באינספור סרטי נעורים וקולג': הגיבור חושב שסוף סוף הוא נחלץ מהמעגל הלא פופולרי שאליו הוא שייך ומוזמן למסיבה של המקובלים. בערב המסיבה הוא נפרד לנצח מחבריו הדחויים רק כדי לגלות שמדובר באי הבנה, טעות או מתיחה מרושעת. בסצנה הבאה הוא חוזר שפוף לחבריו הישנים, שבינם לבינם הרי ידעו שהוא עתיד לשוב שבור לב.
ח"כ מנסור עבאס היה גיבור השבוע שעבר. הייתה לו תוכנית לרקוד בשתי החתונות של הפוליטיקה הישראלית. הוא קנה חליפה, כתב ברכה יפה ושיחק אותה גם מושג וגם קשה להשגה. עכשיו הוא מגלה שלחתונה הנחשבת באמת, זאת שבה מגישים את המנות שהוא מעדיף, אף אחד לא העלה בדעתו להזמין אותו.
שומרי החותם של הימין הישראלי ראו בנאומו של עבאס, שנועד להיות מקרב ושובר מחיצות, תרחיש בלהות. הדגלים הירוקים, הציטוט בערבית מהקוראן וההזמנה העצמית לשותפות בהנהגת מדינת ישראל, שנחשבה בעיני חלק מהיהודים כמבשרת עידן חדש, נחזתה בעיני הימין הקיצוני כהתגשמותו של סיוט. את הערבי מעדיפה החבורה הזאת לראות מוגש בשני אופנים: כנוע ואסיר תודה או אוחז בנשק וזועק סיסמאות.
זה המצב, מר מנסור עבאס. לא מוכנים לשבת לידך בצד ימין של האוטובוס. נכון שבצד שמאל החברה לא לטעמך – שוכנים שם חילונים, להט"בים ובוגרות החוג למגדר. אבל שם לך ולמיעוטים אחרים יש מקום
כבר לפני הנאום ראתה אורית סטרוק (הציונות הדתית) השפלה בעצם הציפייה לו: "העובדה שמדינת ישראל עוצרת את נשימתה לשמוע מה יגיד מנסור עבאס היא בלתי נסבלת וגם בלתי נסלחת". גם לאחר הנאום תגובת הציונות הדתית הייתה שלילה מוחלטת. בצלאל סמוטריץ' הצהיר שיש "אפס לגיטימציה לנתניהו לממשלה איתו". מי שחלם על ברית בין דתיים בסגנון חזונו של הרב פרומן המנוח הקיץ למציאות שבה הרבנים דרוקמן וטאו מתווים את הדרך עבר הימין החרד"לי.
גם בנימין נתניהו, שסביר שמוכן להישען על רע"מ כפי שהיה מוכן לכל פתרון אחר שישאירו בבלפור, אינו נכון אפילו להודות בפומבי שאפשרות זאת נשקלת. על ח"כים מהליכוד נגזרה תענית דיבור, כל המהלכים נעשו מאחורי הקלעים ונשמר מרחב ההכחשה.
בעוד נתניהו ומקורביו התייחסו לגיוס ארבעת המנדטים של רע"מ בהקשר המיידי של הקמת הממשלה אחרי ארבע מערכות בחירות, אנשי הציונות הדתית ראו את המהלך בהקשרו ההיסטורי השלם: צירוף רע"מ לקואליציה, בדרך של תמיכה או הימנעות, משמעותה אמנסיפציה של הכוח הפוליטי הערבי בישראל. זהו מהלך שאם יבוצע על ידי הימין, לא תהיה ממנו חזרה והמפלגות הערביות תזכנה להכשר למהדרין לכל קואליציה עתידית.
אין להקל בכך ראש, הקמת ממשלת ימין בהתבססות על תמיכה או הימנעות של רע"מ, לו התרחשה, הייתה המהלך החשוב ביותר של נתניהו בכל שנות שלטונו – בוודאי בתחומי הפנים. תרחיש כזה היה משרת את האינטרסים והערכים של השמאל אף יותר מהקמת ממשלה בהשתתפותו. נתניהו, כמנהיג החשוב ביותר של הימין מאז מנחם בגין, היה האיש שיכול לבצע את המשימה הזאת באופן השלם ביותר.
טל טבשיכעת, אחרי שעמל על הכנסת סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לכנסת, עומד נתניהו מול השוקת שחבריו מהימין החרד"לי ניתצו לאלף חלקים. אבל מי שצריך להפיק את הלקח הוא מנסור עבאס. כרוכל המחזר על הפתחים, הוא ניגב את הרוק מפניו ושב והציע לבעלי הבתים את סחורתו. הפיתוי אכן היה גדול – הצלת שלטונו של הקוסם הגדול של הימין. אבל משגיחי הכשרות שוב סילקו אותו מהעיר, על סחורתו הטמאה בעיניהם.
זה המצב, ד"ר מנסור עבאס. לא מוכנים לשבת לידך בצד ימין של האוטובוס. נכון שבצד שמאל החברה לא קולעת לטעמך – שוכנים שם חילונים, להט"בים, בוגרות החוג למגדר וגם יריביך מהרשימה המשותפת. אבל שם לך ולמיעוטים אחרים יש מקום. הבחירה בימין הייתה הגיונית מבחינה פוליטית אילו הייתה מתממשת – אבל זו הייתה הרבה יותר דמיונית ממעשית. הצהרת שאתה לא רוצה להיות בכיס של השמאל, אבל מסתבר שאין לך כיס אחר. זאת הבחירה שלך – לשבת לצד שמאל של האוטובוס או להמשיך להיטלטל בנסיעה.
- טל טבשי הוא מורה להיסטוריה ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
