על הגיוון במערכות וארגונים וחשיבותם של "קולות אחרים" למדתי בשני קורסי ניהול שונים: אחד במסגרת תוכנית הכשרה למנהלי ארגונים חברתיים בארה"ב, ואחד באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. ההבדלים בין שני הקורסים היו מרתקים.
בארה"ב למדנו על גיוון והכלה במונחים קשיחים של צדק והוגנות. היה ברור מאוד את מי נדרש לשלב: נשים, שחורים ולהט"בים. בתפיסת העולם של המנחים, הציבורים הללו הם שיביאו גיוון למערכת, וגיוון - לשיטתם - הוא זכות של הקבוצות המודרות והחובה של בעלי הכוח והסמכות בחברה.
בקיימברידג' השיח היה שונה לגמרי. שם דיברו על גיוון והכלה במונחים של תועלת ויצירתיות והשאלה תמיד הייתה תלוית הקשר. שאלו אותנו מי חסר בחדר (מבחינת מגדר, מוצא, לאום, גיל, מקום מגורים, מעמד כלכלי-חברתי, ניסיון מקצועי ועוד), ואז הדגימו עבורנו במבחר דרכים כיצד קולות שונים מעשירים את השיח ומסייעים לאתר בעיות בשלבי תכנון ולייצר פתרונות. הבהירו לנו שהקולות החסרים אינם קבועים, אלא מחייבים חיפוש מתמיד, ושהגיוון הוא צורך חברתי וארגוני.
פתיחת חמ״ל התצפיתניות של נחל עוז
( צילום: דובר צה"ל)
בשיח הישראלי אימצנו את המודל האמריקני: פוליטיקת זהויות שמבוססת על עקרונות של צדק והוגנות. יש בכך תועלת בקידום שוויון עבור קבוצות מודרות, וזה יכול להיות שלב ראשון בעידוד גיוון והסרת חומות של הדרה, אבל זה לא תנאי מספק לתיקון מערכות.
המסקנה הזאת מתקשרת לדיווחים מהשבועות האחרונים על ההתעלמות הסדרתית של מערכת הביטחון מהתצפיתניות (והנגדת ו' מ-8200) שהתריעו מפני היערכות חמאס למתקפת 7 באוקטובר. השיח על כך עסק בהבניות מגדריות ושוביניזם, ונטען שאילו היו יותר נשים בעמדות מפתח, דברים היו נראים אחרת. ייתכן. אבל לפי מה ששמענו עד כה, נראה שגם לו את תפקידי הרמטכ"ל ושר הביטחון מילאו נשים, מעט מאוד היה משתנה.
השאלה המרכזית אינה עצם המינוי של אישה לתפקיד זה או אחר או אפילו שוויון במינויים, אלא היכולת לדבר בקול אחר. החסם בפני מי שנחשב "קול אחר" הוא כפול - הן ביכולת להתקדם ולהתברג בתפקידים בעלי משמעות, והן ביכולת להשמיע את דעתו משם ולהשפיע. מערכת שרגילה לשמוע קולות דומים, תתקשה להכיל צלילים שונים. וגם אם מישהו יצליח להשמיע, לא בטוח שמישהו אחר יקשיב.
עו"ד אלעד קפלןדוברות אוניברסיטת בר אילןלכן יש לבדוק את התורה הארגונית בצבא ובמערכת הביטחון, ואת תבניות החשיבה שהובילו למחדל. מערכת שאינה מבינה את הערך במגוון לא תדע לעשות שימוש נכון בקולות השונים. רבים אצלנו רואים בשילוב נשים או קבוצות מודרות אחרות כ"נטל" ומתלוננים על הצורך בהעדפה מתקנת. גם כשממנים "שונים", דואגים שהם יהיו כמה שיותר "דומים". זו שגיאה מהותית שמובילה לתיבות תהודה כמו שראינו במערכת הביטחון. זה מבנה שגורם לכך שגם כשנשים מצליחות בתוך מערכות, הן נדרשות לדבר ב"קול" שמתאים לתיבת התהודה כדי להישמע ולהתקדם, באופן שמקשה על זיהוי בעיות וייצור פתרונות. מי שלא מיישרת קו, נתקלת באטימות של מי שלא הורגלו לכך. התוצאה היא שהקול השונה לא בהכרח נשמע.
המפתח לשינוי הוא עידוד גיוון והכלה על ידי שינוי האופן התבניתי שבו אנחנו תופסים קולות שונים בחברה. עלינו להעריך דעות שונות, מוזרות, מאתגרות. אסור להסתפק בתבניות ותמיד צריך לשאול מי הקול שחסר בחדר. חשוב לדעת שלפעמים חדר שנראה לא מגוון הוא דווקא מאוד מגוון בדרכים שפחות ניכרות לעין, ולהיפך.
- עו"ד אלעד קפלן הוא מנהל מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי באוניברסיטת בר אילן ועוסק באסטרטגיה ארגונית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
