עיתונאי לבנוני, נאדים קוטיך, פרסם לפני ימים אחדים מאמר בעיתון הערבי החשוב "א-שרק אל-אווסט", שבו הוא קורא לפיוס ולשלום עם ישראל. הוא גם הצביע על הנזק הכלכלי שנגרם ללבנון בגלל חיזבאללה. ימים אחדים לפניו זה היה עמיתו ג'ין מארי קסאב שהופיע בערוץ MTV הלבנוני וקרא לשלום עם ישראל, תוך התנגדות לעמדת חיזבאללה בעניין חוות שבעא. איראן היא האויב, הוא אמר, לא ישראל. הסופר המרוקאי סעיד נאשיד הופיע ב"סקיי ניוז" בערבית וטען שם שהאיסלאמיזם הוא "מחלה וחורבן רוחני".
זוהי רשימה חלקית של התבטאויות מהימים האחרונים. הן לא הופיעו ברשתות החברתיות, ולא בעילום שם, אלא בכלי תקשורת מובילים בשפה הערבית. האם קורה משהו בעולם הערבי? בוודאי. אלה לא רק הצהרות.
הסחר עם מצרים ועם ירדן עבר בשנה החולפת צמיחה משמעותית, לאחר שנים של קיפאון. שיתופי הפעולה עם מדינות המפרץ הם כבר שגרה. לא חדשות. וכאשר הדברים הללו נכתבים, הח"מ נמצא באזור המפרץ בקליפורניה, יחד עם משלחת שכוללת אשת עסקים ופעילת שלום מרוקאית ועיתונאית ילידת סוריה. המסר המשותף הוא: כן לשלום ולנורמליזציה. לא להסתה ולא ל-BDS. הדיווח על המפגשים הצפויים, חלקם אולי יהיו סוערים, גם בקמפוסים, עוד יגיע.
יש גם ציר הפוך. נאסר אבו-בכּר, ראש איגוד העיתונאים הפלסטינים, סיפר בסוף השבוע ש"הפיקוד הצבאי של ישראל הורה לחיילים להרוג עיתונאים פלסטינים". כל פעם שנדמה לנו שיש גבול לתעמולת השקרים, מגיע עוד מופע ומתברר שלא. אבו-בכּר גם סיפר על תלונה שהגיש נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. עוד תלונה בסדרה. הבעיה היא שגם אם לא ייצא מהתלונה הזאת שום דבר, היא כבר זוכה לשיתוף פעולה של פדרציית העיתונאים הבינלאומית.
גם בישראל – באקדמיה, בתרבות, בעיתונות, בפעילות נרחבת של עמותות – יש נציגות לקואליציה החשוכה. רבים שם מאמינים שהם עוסקים בביקורת לגיטימית. הם אידיוטים שימושיים
לא רק בהקשר הישראלי, העולם הערבי מתנהל עכשיו בשני צירים. מצד אחד, הפלסטינים ותומכי איראן והג'יהאד, בקואליציה שמעודדת את רטוריקת השנאה והשקרים. ומצד שני, יותר ויותר קולות שתומכים בנורמליזציה עם ישראל. מי שחושב שמדובר בקולות בודדים – טועה. בקרב דעת הקהל הערבית, כפי שעלה מסקר מכון זוגבי, בין המדינות שנסקרו, מהמפרץ ועד סעודיה, מצרים וירדן, יש כבר רוב שתומך בנורמליזציה עם ישראל גם ללא שלום עם הפלסטינים. רק בלבנון, עם 51%, ובקרב הפלסטינים, 61%, יש רוב שמתנגד לנורמליזציה.
הטרגדיה היא שרוב מוחלט מקרב "כוחות הקִדמה" במערב, וחלק משמעותי מקרב האליטות האקדמיות ואנשי התקשורת – בוחרים בציר השנאה. הם לא מעודדים את הפלסטינים להתקדם לפשרה ולשלום. להפך. הקואליציה הזאת, שכוללת "ארגוני זכויות", מעניקה הצדקות לחמאס ולאלימות, ומתארת את ישראל כמי שמבצעת ללא הפסקה פשעים נגד האנושות. כך גם מדינות אירופה והאיחוד האירופי, שמזרימות הון עתק לאינספור עמותות שמובילות את ציר השנאה והשלילה של עצם קיומה של ישראל.
גם בישראל – באקדמיה, בתרבות, בעיתונות, בפעילות נרחבת של עמותות – יש נציגות לקואליציה החשוכה. רבים שם מאמינים שהם עוסקים בביקורת לגיטימית. נדמה להם שהם פועלים "נגד הכיבוש" ו/או נגד עוולות הכיבוש. זו הונאה עצמית. הם האידיוטים השימושיים של קואליציית השנאה. מי שמתרוצץ מקמפוס לקמפוס כדי להציג את חיילי ישראל כפושעים – לא מקדם את השלום. הוא מחזק את האנטישמיות ואת הסרבנות הפלסטינית.
דווקא כאשר בעולם הערבי הולך וצומח מחנה שתומך בשלום עם ישראל, קצת מוזר ותמוה שיש מי שמעדיף את ציר השנאה. זו הזדמנות לחשבון נפש בקרב אלה שרוצים שלום וזכויות אדם אבל משרתים מטרה הפוכה. האם יהיה להם אומץ לעשות אותו?
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
