הנער עזמי גריב, בן ה-16 שנורה למוות אתמול בכניסה לביתו בנצרת, נרצח לעיני אביו על-ידי שני רעולי פנים שיצאו ממכונית שחורה. על רקע גל האלימות המשתולל בחברה הערבית, כשמספר הנרצחים מתחילת 2026 עומד על 15 בפחות מ-11 ימים, כ-300 מפגינים התייצבו היום (ראשון) למחאה מול משרד ראש הממשלה בירושלים, בהם גם יו"ר חדש-תע"ל איימן עודה, יו"ר רע"מ מנסור עבאס ואחרים, שקראו להוצאת כוחות המשטרה מתראבין שבנגב.
אביו של עזמי גריב, פאדי, שהיה לצד בנו כשנורה, סיפר ל-ynet כי המשפחה לא יודעת מה הסיבה לרצח: "בני יצא מהבית כדי לקנות משהו. הוא הגיע לקומת הקרקע, עלה על האופניים החשמליים שלו וחבש את הקסדה, ואז מכונית שחורה התקרבה לבניין, ושני גברים רעולי פנים יצאו ממנה ופתחו באש לעבר הבניין". גריב הותיר אחריו הורים ואחות. לפי החשד שנבדק אתמול, הנער יצא מהבית לאחר שקיבל שיחת טלפון - ואז נורה.
לקראת מחאה בירושלים בצל גל הרציחות
(צילום: ירון ברנר)
האב המשיך ושיתף בפרטים המצמררים: "הם פרצו לכניסה וירו בבני, רצחו אותו מול העיניים שלי. הייתי מטרים ספורים ממנו והתחלתי לצרוח ולנסות להציל אותו. הם ירו עליי, אבל רצתי והתחבאתי מאחורי הקיר ולא נפגעתי. גם השכן צעק וניסה לעזור, וירו לכיוון שלו, בנס הוא לא נפגע. הכדורים היו יכולים לרצוח את כולנו. אנחנו לא יודעים מי רצח את הבן שלנו ומה הסיבה. הוא היה הבן היחיד שלי ונותרה לי בת. אני בהלם. בני תלמיד בבית ספר ולא עשה שום דבר רע בחייו, לא פגע באף אחד, אבל זו המציאות היום - כולם בסכנה". אימו אמרה בכאב: "תנו לי סיבה אחת לרצח בני, לא רוצה שום דבר אחר. מה עשה ילד בן 16?".
כאמור, מתחילת 2026 נרצחו כבר 15 בני אדם בחברה הערבית, וזאת לאחר שבשנה החולפת גל האלימות גבה את חייהם של 255 קורבנות. ברביעי האחרון שלושה גברים כבני 50 נרצחו בירי באתר בנייה בשפרעם. השלושה, תושבי ביר אל-מכסור, עבדו באתר הבנייה שבו נורו. שעות קודם לכן, בערערה שבנגב נורה למוות מחמוד ג'אסר אבו עראר, סטודנט לרפואה בן 20, שלפי החשד נרצח על רקע סכסוך משפחתי בפזורה הבדואית. יום לאחר מכן אותר בשפרעם כרם סואעד, בשנות ה-30 לחייו, כשהוא מוטל ללא רוח חיים בשטח מיוער סמוך ליישוב עם פצעי ירי קשים.
זירת הרצח בנצרת
מאות המפגינים שהתאספו בירושלים דרשו לעצור את הפשיעה בחברה הערבית ולהסיר את מה שהם כינו "מצור על תראבין", שעות אחרי שהמשטרה הודיעה על סיום המבצע ביישוב שבנגב. לפי המשטרה במבצע עוכבו יותר מ-30 חשודים ונתספו ארבעה רובים, שני אקדחים ופריטי אמל"ח.
"הגענו לזעוק - די לשפיכות הדמים"
סאדה ח'וריה מרמלה הגיעה להפגנה לזעוק ולדרוש פתרונות, על רקע גל הפשיעה: "הגענו להוציא זעקה של כאב, של אי-ביטחון וצעקה של 'די לשפיכות דמים'. בן גביר הוא השר לביטחון לאומי, הוא צריך לשמור על כל האזרחים, לא משנה אם הוא ערבי או יהודי, והוא לא עושה את זה". היא הייתה נוקבת בדבריה: "במקום לקחת 300 שוטרים ולמגר את הפשיעה, הוא שם אותם בתראבין, ובסוף מי שרצח את האזרח שם הוא שוטר", כשכוונתה לירי במוחמד חוסיין תראבין.
תושבי היישוב טוענים כי מדובר במקום שקט ללא סכוסכים, וכי השר מתנכל להם: "אין שום סכסוך פנימי בתראבין, זה יישוב נורמטיבי לחלוטין. איתמר בן גביר עשה עליו סגר והתנכלו לאנשים, וזה הסתיים ברצח של חף מפשע, מוחמד חוסיין", אמר מוניר תראבין, תושב המקום. הוא דרש לחקור את הירי ולהדיח את בן גביר מתפקידו: "אנחנו רוצים להוציא את הצדק לאור, לבן גביר לא מגיע הכסא הזה. הוא עבריין, ועבריין לא יכול לנהל את המשטרה".
קולות המפגינים מול משרד רה"מ
(צילום: עידן בלומהוף)
משתתפים בהפגנה וערביי ישראל מצביעים על היעדר המשילות כאחד הגורמים הבולטים למצב הקשה. ג'אזלה ניז'ים, רכזת צפון בארגון הנוער "שביבת אג'יק", הייתה המדריכה של עזמי גריב. היא סיפרהעליו: "הוא היה ממושמע, נרתם לכל משימה, לכל יוזמה שהיינו מבקשים ממנו. איפה שביקשנו אותו, היה מתייצב. אנחנו לא יודעים למי להאמין, אבל מה שחשוב זה שכל אזרח מהחברה הערבית נתון לפגיעה ונמצא במעגל היעדים של ארגוני הפשע". ניז'ים טענה כי כשהמשטרה נכנסת ליישובים הערביים היא "אינה מתעסקת בעיקר אלא בטפל", כמו למשל בעבירות תנועה: "אני מסתובבת בשטח עם חניכים, והמשטרה לא נמצאת. היא נכנסת רק בשביל הסמליות ולא כדי לתקן משהו. כשאנחנו צריכים אותם - הם לא נמצאים".
אחת ממארגנות המחאה בירושלים היא הדיל עזאם, מנהלת שותפה במחלקה לפעילות ציבורית בעמותת סיכוי-אופוק, עמותה המקדמת שוויון ושותפות בין אזרחים ערבים ליהודים. בריאיון לאולפן ynet היא הגדירה הבוקר את האירוע כ"הפגנת זעם נגד מדיניות ההפקרה", וטענה ש"מה שקורה היום בשטח, ההפקרות מצד המשטרה, זה יישום של מדיניות הממשלה".
לדבריה, "איפה שהמדינה לא קיימת ולא מתפקדת, זאת בדיוק הקרקע הפורייה לצמיחה של הפשיעה. כשמדברים על מאבק בפשיעה, לא מדברים רק על אכיפה, אלא גם על השקעה בתשתיות שמונעות מהפשיעה לצמוח ולהשתולל. כשאנחנו מדברים על תשתיות, יש חינוך, יש תעסוקה, יש תכנון, יש רווחה, ובכל התחומים האלה יש פערים עצומים".
בהמשך, היא נשאלה על ההצעה להסיט תקציבים מתוכנית החומש הממשלתית לטובת הכנסת שב"כ לטיפול בפשיעה. "השב"כ נמצא בכל מקום, אנחנו יודעים את זה", השיבה. "והשב"כ נמצא גם בתחומים אחרים של אכיפה. אבל כשהממשלה קיבלה את ההחלטה על תכנית החומש לחברה הערבית, התקבלו שתי החלטות ביחד - החלטה שנועדה לסגור פערים בתחומים חברתיים-כלכליים, והתוכנית למאבק בפשיעה. אנחנו רואים את התת-ניצול בהחלטה שהיא ייעודית למאבק בפשיעה, ואין שום הצדקה לקחת מתוכנית שדווקא פועלת ועובדת ולהסיט ממנה לדברים אחרים".
