ירי הכטב"מים והרקטות הבודדות בצפון, ואחריהם הדי הפיצוצים במרכז הארץ, הם למעשה ניסיון של חיזבאללה ללכת עם ולהרגיש בלי. חיזבאללה עושה "מחווה" של השתתפות במערכה, כפי שמנהיגו נעים קאסם הבטיח לעשות במקרה שיחוסל המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי - אבל לא רוצה להסתבך במערכה ארוכה עם ישראל.
השיגורים מלבנון לשטחים פתוחים במרכז וגם הירי לצפון שבו לא נרשמו פגיעות הם מסר - אנחנו יכולים לפגוע בתל אביב, אבל מכוונים לשטח פתוח כי אנחנו לא רוצים להסתבך איתכם. חיזבאללה מאותת למעשה: אנחנו עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות כחובתנו כלפי הפטרונים האיראנים, אבל אנחנו מבקשים לסגור את העניין.

המדיניות הזו של חיזבאללה נובעת בין היתר מהביקורת עליו בתוך לבנון. לאחר השיגורים כתב הלילה ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, כי "הירי מדרום לבנון הוא מעשה חסר אחריות המסכן את ביטחונה של לבנון. לא נאפשר למדינה להיגרר להרפתקאות חדשות".
אבל לא רק מצד ממשלת לבנון ובתוך שאר העדות יש ביקורת על חיזבאללה, אלא גם מתוך העדה השיעית עצמה. לכן חיזבאללה למעשה מנסה ללכת על חבל דק, בין הטיפות – בין המחויבות לאיראנים לבין תחושת ההשתייכות ללבנון והרצון לא להסתבך במערכה הרסנית נוספת.

השאלה כעת אם ישראל - שכבר תקפה בדאחייה בביירות ופרסמה אזהרה מתקיפות בעשרות כפרים בדרום לבנון - תיענה לאיתותים האלה מלבנון, או שתראה בזה הזדמנות לעשות את מה שרוצים כבר תקופה ארוכה.
ישראל גייסה כ-100 אלף אנשי מילואים, חלקם הגדול מוצבים בגבול לבנון וסוריה – ועימות בצפון אף יכול להתפתח למהלך קרקעי, שבלבנון חוששים מאוד ממנו.