חרף הסיפוח של מזרח ירושלים, במשך עשורים היססה מדינת ישראל בנוגע ליחסה לחלק זה של העיר, ורק כעת היא מתקנת עוול מתמשך של הזנחה והעלמת עין מ-39% מתושבי הבירה. אישור הממשלה השבוע של תוכנית החומש השנייה לצמצום פערים, בתקציב של 3.2 מיליארד שקל, הוא רגע בעל משמעות כיוון שהוא ממשיך תהליכי תיקון וגישור על פערים שהתרחבו במשך 50 שנות הזנחה.
התוכנית עוסקת בחמישה נושאים מרכזיים: חינוך והשכלה, תעסוקה ופיתוח כלכלי (כולל הכוונה ועידוד תעסוקה), תשתיות (כבישים שיאפשרו תחבורה ציבורית, חשמל וביוב), תכנון ושירותים לתושב (כולל בריאות, רווחה, תרבות ויוזמות מקומיות). על מנת להבין את גודל הפער בפיתוח שעליו מנסות לגשר תוכנית החומש הקודמת וגם זו הנוכחית, מספיק לסקור תחום אחד מבין החמישה: התחבורה הציבורית היא המחשה מצוינת הן להזנחה והן לשינוי שקורה כשהעירייה והמדינה מחליטות להתערב.
ב-1998 פעלו במזרח העיר 15 חברות היסעים (במערב העיר פעלה רק אחת – אגד). 80% מהנסיעות במזרח העיר בוצעו בכלי רכב פיראטיים, ושירתו 78 אלף איש מדי יום. ב-2004 הוחלט בממשלה לשנות את המצב וחברות התחבורה אוחדו והוכפפו לזיכיון ולסטנדרטיזציה. נתח השוק של התחבורה הציבורית עלה במהירות ומספר הנוסעים ביום בהסעה פיראטית ירד ל-16 אלף בסוף 2006. ההשקעה בתחום נמשכה והגיעה לשיא בתוכנית החומש הקודמת (2023-2018), שבה הוכנס סוף סוף השימוש ברב-קו והוקצו תקציבים לשיפור השירות והתשתיות. תוכנית החומש החדשה תמשיך בכיוון זה עם תקציב של 40 מיליון שקל.
מעבר לתיקון העוול המוסרי של הזנחה רבת שנים, חשיבות אישורה של התוכנית החדשה מיד עם סיום הקודמת הוא גם ביצירת תהליך מתמשך היוצר ודאות בקרב תושבי מזרח ירושלים הערבים. 2004 לא הייתה שנה מקרית שבה החלה ההשקעה וההסדרה - הדבר היה קשור במידה רבה בגדר ההפרדה שנבנתה באותן שנים באזור והכלילה את רוב שכונות מזרח העיר בתחומה. מאחר שמזרח ירושלים הוכללה בתחום הגדר, ניתן לדבר על ראשיתה של "תקופת הוודאות" – שבה החלה ישראל לראות בערביי מזרח העיר חלק עתידי וודאי מהמדינה גם בהסדר חלוקה עתידי, ולהשקיע בהם בהתאם.
תקופת הוודאות שהחלה עם בניית גדר ההפרדה הסירה את סימן השאלה שריחף מעל עתידם של ערביי מזרח ירושלים ומנע מהם - כמובן בצירוף אידיאולוגיות לאומיות ודתיות וסיבות אחרות - התקרבות למדינת ישראל.
איתן לאובהסיכוי לחזור להיות חלק מישות פלסטינית עתידית - כפי שהוצע בקמפ-דיוויד בשנת 2000, באנאפוליס ב-2007 ובמידה מסוימת ב"עסקת המאה" ב-2020 - מרחף מעל ערביי מזרח ירושלים שגם כך נתפסים בגדה המערבית כמשתפי פעולה ובוגדים (הם מכונים اولاد التأمين, "אולאד א-תאמין", ילדי הביטוח הלאומי). שיתוף פעולה גלוי עם העירייה - שלא לדבר על בקשת אזרחות, לימודי בגרות ישראלית וכדומה – הם מהלכים בעייתיים במציאות שבה עלולה ישראל להתנתק משכונות מזרח העיר ולבטל את תושבות הפלסטינים. הרי איך יקבלו בישות החדשה את מי ש"שיתפו פעולה" באופן גלוי? ההשקעה המתמשכת יוצרת עבורם ודאות בעלת אפקט הרגעה.
ועדיין, יש להצמיד כוכבית לברכות על אישור תוכנית החומש. המהמורות שעברה בשבועות האחרונים, ברקע דחיית הדיונים וסאגת סעיף ההשכלה הגבוהה, פוגעות בתחושת הוודאות הזו ובעקבות כך בהליך ההתקרבות. האינטרס של ממשלת הימין הוא לחזק את הוודאות ולהבהיר לציבור הערבי במזרח ירושלים שהוא לא צפוי להפוך לחלק מהרשות הפלסטינית.
- איתן לאוב הוא רכז תוכן והדרכה בעמותת "זאת ירושלים", וסטודנט במרכז האקדמי שלם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
