ב-1 במאי, יום הפועלים הבינלאומי, רבבות צעדו ברחובות הוואנה במה שהוצג כמפגן כוח של המשטר הקומוניסטי בקובה – שטען כי חצי מיליון איש השתתפו בצעדה. הם הניפו את דגלי קובה ובאופן לא-מפתיע גם דגלי פלסטין – וכמובן תמונות של הקוֹמַנְדַּנְטֶה המנוח פידל קסטרו, שהוצג בהן לא כקשיש שתועד עם טרנינג של אדידס בסוף ימיו אלא כלוחם גרילה צעיר, זה שהוביל את המהפכה הקומוניסטית ב-1959 – ומאז מיצב עצמו כמי שנאבק ללא פשרות ב"אימפריאליזם האמריקני".
זה בדיוק היה המסר של המשטר בהוואנה אל מול מצור הנפט שמטיל כעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על האי במשך כמעט חצי שנה – מצור שמצטרף לאמברגו הסחר האמריקני שמוטל על קובה כבר 66 שנה, ומקרב אותה לעבר קריסה כלכלית דרמטית – שטראמפ ואנשיו מקווים שתביא גם לקריסת המשטר הקומוניסטי, או לכל הפחות לכניעתו לדרישותיהם. "אני לא מפחד, אני מוכן לתת את חיי למען המהפכה", הצהיר מי שהוביל את הצעדה, הנשיא מיגל דיאס-קאנל, על רקע איומיו של טראמפ להפעיל כוח צבאי כדי להפיל את המשטר. "אף תוקפן, לא משנה כמה כוח יש לו, לא יעמוד בפני קובנים כנועים. הוא ייתקל באנשים שנחושים להגן על הריבונות ועל העצמאות של כל סנטימטר בשטחי המולדת".
גם דגלי פלסטין היו שם: צעדת 1 במאי בהוואנה
(צילום: רויטרס)
24 צפייה בגלריה
טראמפ, נשיא קובה מיגל דיאס-קאנל - ואש המתקפה בוונצואלה, שאחריה הכריז הנשיא האמריקני: "אתם הבאים בתור"
(צילום: REUTERS/Norlys Perez, REUTERS/Jonathan Ernst, Luis JAIMES/AFP)
24 צפייה בגלריה
נשיא קובה דיאס-קאנל בצעדת 1 במאי בהוואנה. "לא ניכנע", הוא הבטיח - אבל כן מנהל מו"מ
(צילום: Norlys PEREZ / POOL / AFP)
24 צפייה בגלריה
הנשיא דיאס-קאנל מניף בצעדה שלט שמתגאה בעצומה שעליה חתמו לכאורה 6,230,973 אזרחים, בעד הגנה על המולדת. בפועל, רבים אולצו לחתום: "אחרת, לא נקבל משכורת"
(צילום: REUTERS/Norlys Perez)
24 צפייה בגלריה
נשיא קובה לשעבר ראול קסטרו בצעדה. הוא בן 94, פרש כבר ב-2018 - אבל עדיין נחשב לכוח האמיתי בהוואנה
(צילום: YAMIL LAGE / AFP)
24 צפייה בגלריה
דגל עם דיוקנו של המהפכן צ'ה גווארה בצעדה. האווירה הייתה עגומה יותר: "האנשים מתוסכלים"
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
בצעדה – שעשתה את דרכה מהמָאלֶקוֹן, הטיילת המפורסמת לאורך חופי הוואנה, אל עבר השגרירות האמריקנית בעיר – הניף הנשיא דיאס-קאנל שלט גדול שעליו נכתב: "6,230,973 חתימות למען המולדת. נגד המצור, המצור האנרגטי והמלחמה". מדובר בעצומה שהממשלה הקובנית יזמה ולטענתה רוב תושבי האי חתמו עליה – עם התחייבות לכאורה להגן בכל מחיר על קובה אל מול איום הפלישה האמריקני. לדיאס-קאנל התלווה ראול קסטרו, אחיו בן ה-94 של פידל שהיה שותפו למהפכה ב-1959 וירש את פידל בשלטון אחרי פרישתו ב-2008. ראול עצמו פרש עשור לאחר מכן, ופינה את מקומו לאיש אמונו דיאס-קאנל, אבל לפי פרשנים רבים מחזיק עדיין בכוח האמיתי מאחורי הקלעים. הוא לא מרבה להופיע בפומבי בגילו המופלג, ולפיכך השתתפותו בצעדה נתפסה כמעין מסר של אחדות אל מול האיום האמריקני. כשהצועדים הגיעו לכיכר שמול השגרירות האמריקנית, אחד הנואמים שם הצהיר בטון לוחמני: "אם הסוֹקוֹטְרוֹקוֹס ("האידיוטים") ייכנסו לבירה, הם יגלו שהוואנה מלאה באנשים מטורפים!".
הוא זכה למחיאות כפיים מצד חלק מהקהל, אבל בניגוד לשנים עברו – האווירה בצעדה ההמונית הייתה שונה, עגומה יותר. איידה אוליבה קרבאיו בת ה-61, שעובדת בחברת הנפט הממשלתית, אמרה ל"ניו יורק טיימס" כי היא גאה להשתתף בצעדת 1 במאי "כדי להגן על האומה ועל המהפכה", אבל בעודה מסתכלת מימינה ומשמאלה היא הודתה כי כמות המשתתפים בצעדה נמוכה משמעותית מהכמויות שהייתה רגילה להן בעבר. "לאנשים אין המון מוטיבציה. אולי חלקם מתוסכלים קצת מהפסקות החשמל. הזרם נופל בעבודה, וכשאתה חוזר הביתה, גם שם אין חשמל".
לחם פעם בשבוע: "איך אצעד כשאני מורעבת?"
אחת מאלו שלא השתתפו בצעדה היא אירמה, שעובדת כאפידמיולוגית במכון הקובני לאימונולוגיה והמטולוגיה אבל מתקשה לשרוד עם משכורת חודשית עלובה של 5,000 פסו קובני – כמות שמשתווה לפחות מ-10 דולר. "אני לא יכולה ללכת (לצעדה) כשאני מורעבת, אין מצב. אני חייבת לשמור על האנרגיה שלי", אמרה אירמה, שנאלצת לעבוד בלילות בניקיון כדי להשלים הכנסה. אירמה התראיינה בשם בדוי לעיתון הספרדי "אל פאיס", והעידה כי כמו רבים אחרים בקובה היא נאלצה לחתום בעל כורחה על אותה עצומה שהנשיא דיאס-קאנל כל כך התגאה בה. "אם לא, את לא תקבלי משכורת", היא הסבירה. "הם רוצים שהעולם יאמין שהאנשים חתמו על זה מרצונם, אבל זה לא מה שקרה. זו שערורייה. זו לא מדינה יותר, זה הסוף של הקובנים".
24 צפייה בגלריה
אש שהוצתה בהפגנה קטנה השבוע בהוואנה, כחלק מהזעם על הפסקות החשמל התכופות באי הנצור. מחאה גדולה עדיין לא פרצה
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
24 צפייה בגלריה
רק שעתיים של חשמל ביממה. בחושך בהוואנה, מול האש שהוצתה
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
24 צפייה בגלריה
טקס נשיאת צלב נוצרי בהוואנה בחודש שעבר - לצד ערימות אשפה. גם למשאיות הפינוי כבר אין דלק
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
בעוד היא עצמה חתמה על העצומה, היא העידה כי הבחינה בכמה מקרים של התנגדות מצד האזרחים, ולדבריה כשנציג הממשלה דפק על דלתה של שכנתה בת ה-80 כדי לדרוש ממנה לחתום גם כן – זו יצאה מביתה בזעם ואמרה לו: "אני לא הולכת לחתום. יש לי סוכרת ואין לי חלב לארוחת הבוקר. הלחם מגיע פעם בשבוע. אני שורדת רק בזכות בתי ונכדי. אחרת, הייתי כבר מתה מרעב". ל"אל פאיס" התראיינה גם תושבת העיר בייאמו שבמזרח קובה, והיא סיפרה כי הייתה גם היא עדה לוויכוח בין אחד משכניה לבין נציגת הממשלה שדפקה על דלתו, כדי שיחתום על העצומה. "הוא אמר לה, 'על מה אני חותם? על זה שאין חשמל? על זה שאין מזון? על זה שאין תרופות?'".
קובה, נזכיר, מתקיימת תחת משטר דיקטטורי קומוניסטי מאז המהפכה שהוביל בה פידל קסטרו ב-1959, והיא נתונה זה עשרות שנים לסנקציות מצד ארה"ב ומדינות אחרות בעולם. ב-2016 נדמה היה לזמן קצר שקובה עשויה להיפתח לרפורמות דמוקרטיות, בחסות ההפשרה ביחסים בשלהי כהונתו של הנשיא ברק אובמה, שאף הגיע אז לביקור היסטורי בהוואנה והקל את אמברגו הסחר על האי. אבל הנשיא טראמפ החזיר את האמברגו למלוא עוצמתו בכהונתו הראשונה, והרפורמות שרבים בקרב תושבי האי ייחלו להן לא באמת קודמו – גם אחרי שהנשיא החדש דיאס-קאנל כונן ב-2019 חוקה חדשה, שלכאורה עיגנה את זכותם של האזרחים להפגין נגד השלטון. אבל הזכות הזו לא קיימת במציאות, והוכחה לכך הייתה בדיכוי של המחאה החריגה שפרצה שם ב-2021, בשיאו של המשבר הכלכלי שחווה האי בצל מגפת הקורונה. אלפים יצאו אז להפגין – אבל מאות נעצרו, הואשמו במרידה ונשלחו לעונשי מאסר כבדים.
הבריחה הגדולה, עוד לפני המצור
המשטר הקומוניסטי מאשים כבר שנים ארוכות שהסנקציות האמריקניות הן אלו שאחראיות למשבר באי – שכלכלתו תלויה כמעט לגמרי בייבוא של נפט ומוצרי יסוד – אבל מבקריו מאשימים גם את השיטה החד-מפלגתית מהעידן הסובייטי ואת השחיתות במסדרונות השלטון. כך או כך, המשבר רק החריף ובשנים האחרונות מדווח באי שוב ושוב על הפסקות חשמל ומחסור במזון ותרופות – ומיליונים כבר ברחו מקובה בתוך שנים בודדות. לפי הנתונים הרשמיים של הממשלה, נכון לסוף 2024 התגוררו במדינה 9.75 מיליון בני אדם – הרבה פחות מהתחזית של 11.3 מיליון עבור שנת 2025 – אבל מחקר עצמאי שהתפרסם בתחילת השנה ב"גרדיאן" הבריטי מצא כי בפועל חיים כיום בקובה פחות מ-8 מיליון איש. לפי המחקר הזה, בתוך ארבע שנים עזבו את קובה 25% מכלל תושביה, עם צניחה ממוצעת של 820,000 תושבים בשנה. אם הנתונים הללו מדויקים, המשמעות היא שקובה חווה את קצב צמצום האוכלוסייה המהיר ביותר כיום בעולם.
24 צפייה בגלריה
שיירה עם דגלי קובה נוסעת לצד שגרירות ארה"ב בהוואנה. "אידיוטים - אם תפלשו, תגלו שיש כאן מלא מטורפים!"
(צילום: REUTERS/Norlys Perez)
24 צפייה בגלריה
ההבטחה לרפורמות לא מומשה, מיליונים ברחו מהאי. הנשיא דיאס-קאנל
(צילום: REUTERS/Norlys Perez)
מאחורי הנתונים הללו ניכר ייאוש הולך וגובר של צעירים רבים מערכי "המהפכה" שעליה ממשיכות להתבסס תעמולת המשטר ומערכת החינוך שלו. "מהרגע שבו אנחנו הופכים למודעים (למצב) ומתחילים לעבוד, כל האנשים הצעירים רוצים לעזוב. אין כמעט אוכל, ומאוד קשה להשיג כל דבר", אמרה ל"גרדיאן" אצ'אזבל בת ה-29, שהיגרה בתחילת העשור לספרד במסע מייגע שהחל ברוסיה והמשיך דרך סרביה, בוסניה, קרואטיה, איטליה וצרפת לפני שהגיעה ליעדה הסופי. לדבריה, הגירה הפכה ל"שאיפה כמעט אוניברסלית" בקרב צעירי קובה. הכלכלן הקובני קרלוס אלביזו-קמפוס אמר לעיתון הבריטי, בריאיון שנערך עוד לפני הטלת מצור הנפט, כי קובה מתקרבת ל"נקודה של קריסה פנימית" – וכי הבריחה ההמונית היא בעצמה אקט של התנגדות, וכך גם הצניחה לדבריו בשיעור הפריון במדינה. "הצעירים אומרים 'אני עוזב, אני לא אעשה ילדים'. הם חושפים בכך אסטרטגיית הישרדות: הם לא רוצים להביא ילדים – בגלל שהם ירעבו".
זבל ברחובות, שעתיים חשמל ביממה
המשבר באי החריף דרמטית מאז מצור הנפט שטראמפ הטיל עליו בינואר השנה. קובה שוכנת 90 ק"מ בלבד מחופי פלורידה, והיא נתפסת כבר עשרות שנים כאיום ביטחוני ואסטרטגי על ארה"ב – בצל הקשרים ההדוקים של המשטר בהוואנה ליריבותיה האסטרטגיות סין ורוסיה – ומשבר הטילים ב-1962 עדיין חקוק היטב בזיכרון הקולקטיבי של שתי המדינות. אבל מאז שטראמפ חזר לבית הלבן בשנה שעברה הוא מוביל מדיניות תקיפה הרבה יותר בכל הנוגע למה שהוא רואה כ"חצר האחורית" של ארה"ב, ופועל לאכוף הגמוניה אמריקנית בכל חצי הכדור המערבי. על הכוונת של טראמפ הייתה תחילה מדינה אחרת שהיוותה מוקד של התנגדות להגמוניה האמריקנית ביבשת אמריקה – ונצואלה – ומיד אחרי המבצע ללכידת נשיאה ניקולס מדורו בינואר, הצהיר טראמפ כי קובה היא "הבאה בתור".
ונצואלה הייתה במשך שנים ארוכות בעלת ברית מרכזית של קובה, והיא סיפקה לה את רוב אספקת הנפט שלה, וקובה בתמורה סיפקה למדורו שירותי אבטחה אישיים (32 ממאבטחיו שנהרגו בקרבות עם לוחמי הקומנדו האמריקניים היו חיילים קובנים). מאז מבצע הלכידה הדרמטי, הנשיאה החדשה של ונצואלה, דלסי רודריגז, משתפת פעולה עם הממשל בוושינגטון – ובהתאם לדרישתו הפסיקה את משלוחי הנפט לקובה. במקביל טראמפ איים להטיל מכסים כבדים על כל מדינה שתשלח נפט לאי, וגם מקסיקו שהייתה ספקית מרכזית עצרה את המשלוחים.
24 צפייה בגלריה
המראות מרחובות הוואנה. ארה"ב הטילה עוד סנקציות: "זה בידוד מוחלט"
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
המצור הזה הביא להחמרה בהפסקות החשמל שעוד לפני כן היו דבר שכבשגרה באי, ובחודש מרץ לבדו חוותה קובה שלוש פעמים הפסקות חשמל כלל-ארציות. מאז הטלת המצור רק מכלית אחת, מרוסיה, עגנה בקובה – לטענת ממשל טראמפ הוא העניק לכך אישור "מטעמים הומניטריים" – אבל הנפט שהיא הביאה היה מוגבל, וסיפק בחודש שעבר הקלה זמנית בלבד. כעת לתושבי קובה שוב אין כמעט חשמל, כשלעיתים הם זוכים רק לשתי שעות של זרם ביממה.
"אין לנו שום דלק, בכלל", הודיע ביום רביעי האחרון שר האנרגיה הקובני ויסנטה דלה אולווי, שהזהיר כי המצב רק יחמיר בחודשי הקיץ הלוהטים בקובה. המחסור החמור בנפט אילץ גם את הממשלה לקצץ דרמטית בשירותים חיוניים: במערכת הבריאות הציבורית, שהייתה במשך עשרות שנים מקור לגאווה לאומית, אלפי ניתוחים בוטלו או נדחו; ברחובות הערים נערמת אשפה בשל קיצוץ במספר משאיות הזבל; שירותי התחבורה הציבורית והלימודים צומצמו משמעותית; וחברות תעופה רבות ביטלו טיסות, כשענף התיירות – מקור מרכזי למטבע זר – ספג מכה אדירה עם צניחה של כמעט 50% ביחס לשנה שעברה.
"קומוניסטים כושלים" שמאשימים: "זה ג'נוסייד"
ב-1 במאי, ממש במקביל לצעדת ההתרסה שנערכה בהוואנה, חתם טראמפ על צו חדש שבמסגרתו הוטלו סנקציות דרמטיות נוספות על קובה – בראשן נגד תאגיד GAESA הנשלט על ידי הצבא הקובני. מדובר בתאגיד ענק שחולש על כמעט כל ענף בכלכלה המקומית, מרשתות קמעונאות ומזון דרך מלונות ובנקים ועד סוכנויות רכב. הוא אחראי לפי ההערכות ל-40% מכלל התמ"ג של קובה, והסנקציות עליו, תוך איום על חברות זרות בעולם משיתוף פעולה עסקי עמו, מעמיקות את הבידוד של האי: "זה בידוד מוחלט", אמר ל-AP הכלכלן הקולומביאני פאבל וידאל. התגובה הקובנית הייתה כצפוי זועמת, ושר החוץ ברונו רודריגז טען שמדובר ב"עונש קולקטיבי" שיעמיק את מצוקתם של אזרחי קובה: "ממשלת ארה"ב מוכיחה את הכוונות הג'נוסיידיות שלה נגד האומה הקובנית ומסירה כל צל של ספק לגבי השקר שבתירוצי המתקפה שלה נגד ארצנו".
בדברים שנשא במעמד החתימה, טראמפ שב ואיים בפעולה צבאית נגד קובה, ורמז שהוא עשוי לשלוח לאי את אחת מנושאות המטוסים שכעת מעורבות במערכה מול איראן: "בדרך חזרה מאיראן, תהיה לנו אולי את נושאת המטוסים הגדולה אברהם לינקולן – הגדולה ביותר בעולם – והיא תבוא למרחק של 90 מטר מהחוף (של קובה – ynet) והם יגידו, 'תודה רבה לכם. אנחנו נכנעים'". גורמים בממשל הבהירו בשבוע שעבר ל-AP כי ארה"ב לא מתכננת מתקפה צבאית "באופן מיידי" – אבל הם הודו כי האופציה נמצאת על השולחן, בפרט כאשר לדבריהם לא ברור אם המשטר בקובה יגלה גמישות במגעים שמתנהלים בחודשים האחרונים בין הצדדים.
לפי הדיווחים בתקשורת האמריקנית, ממשל טראמפ הציב במסגרת המשא ומתן כמה דרישות, כמו פרישת הנשיא דיאס-קאנל; רפורמות דמוקרטיות שיכללו שחרור אסירים פוליטיים ויביאו בסופו של תהליך לבחירות חופשיות; רפורמות כלכליות ופתיחת השוק הקובני לחברות אמריקניות; ופיצוי לאזרחים וחברות בארה"ב שנכסיהם הולאמו על ידי משטר קסטרו אחרי המהפכה ב-1959.
24 צפייה בגלריה
רוביו, בן למהגרים קובנים שמוביל את הקו הניצי בממשל נגד קובה. "הדבר היחיד שגרוע יותר מקומוניסט זה קומוניסט כושל"
(צילום: Alex Brandon / POOL / AFP)
24 צפייה בגלריה
מכלית הנפט הרוסית שעגנה בקובה בסוף מרץ. היא היחידה עד כה, והדלק שהביאה כבר אזל
(צילום: REUTERS/Norlys Perez)
ארה"ב מציעה בתמורה חבילת "סיוע הומניטרי" בשווי של 100 מיליון דולר; תרומה של מסופי "סטרלינק" שיעניקו גישה חינם לשירות האינטרנט הלווייני (שגם תשבור את השליטה של המשטר על האינטרנט); וסיוע בתחומי החקלאות והתשתיות. בדיווחים לא הוסבר אם ההצעה כוללת את הסרת המצור, אבל סביר מאוד להניח שכניעה של המשטר תביא לכך. אולם בהוואנה מסרבים לפי שעה למשא ומתן על "שינוי משטרי", והצהירו כי הדרישה להדחת הנשיא בלתי מקובלת: "אף סוגייה פנימית בקובה אינה על השולחן", אמר למשל השגריר הקובני באו"ם ארנסטו סובארון גוזמן.
מי שמוביל את המדיניות הניצית כלפי קובה בוושינגטון הוא מזכיר המדינה מרקו רוביו, בן למהגרים קובנים, ושטראמפ אף התלוצץ שאולי יתאים לתפקיד הנשיא הבא של קובה. רוביו קרא שוב ושוב לפירוק המודל הכלכלי הנוכחי של קובה ולהדחת בכירי המשטר, ובשבוע שעבר לעג להם ואמר: "הסיבה היא שהם לא יכולים לתקן (את הכלכלה – ynet) היא לא שהם קומוניסטים. זה גרוע מספיק כשלעצמו. אבל הם קומוניסטים כושלים. הדבר היחיד שגרוע יותר מקומוניסט הוא קומוניסט כושל".
אֶל קַנְגְרֶחוֹ, הנכד-המאבטח של קסטרו
בשבוע שעבר רוביו איים בעצמו, אם כי באופן מרומז בלבד, במתקפה צבאית – ואמר שארה"ב תידרש לטפל ב"סטטוס קוו הבלתי מתקבל על הדעת" כיום – שבו "במרחק של 90 ק"מ מהחופים שלנו ניצבת מדינה כושלת שבמקרה היא גם ידידה של כמה מיריבותינו". ב-NBC דווח השבוע כי בממשל האמריקני סבורים כי גם בלי התערבות צבאית המשטר בקובה עשוי ליפול עד סוף השנה, אבל גורמים בממשל אמרו לרשת החדשות כי טראמפ הביע תסכול מיכולתו של המשטר לשרוד עד עתה אל מול הלחץ הכלכלי הכבד עליו – ומעוניין בלוח זמנים מהיר יותר. שני גורמי ממשל אמרו ל-NBC כי בעקבות זאת הפנטגון החל לעדכן את התוכניות הצבאיות שלו נגד קובה, למקרה שטראמפ יורה על הוצאה לפועל של מתקפה. לכך גם הצטרף דיווח ב-CNN מיום ראשון, ולפיו צבא ארה"ב הגביר מאז תחילת פברואר את טיסות איסוף המודיעין שלו סביב קובה – באופן דומה לזינוק שנרשם לפני המתקפות על ונצואלה ואיראן.
אבל בינתיים המשא ומתן נמשך, ובחודש שעבר הוביל גם לנקודת ציון היסטורית: שני בכירים במחלקת המדינה האמריקנית הגיעו אז לשיחות בהוואנה, וזו הייתה הפעם הראשונה מאז ביקור אובמה ב-2016 שבה נוחת שם מטוס מטעם ממשלת ארה"ב. ממש אתמול הגיע המשא ומתן לשיא, עם נחיתה של מטוס אמריקני נוסף בהוואנה, והפעם היה עליו לא אחר מאשר ראש ה-CIA ג'ון רטקליף. הוא נפגש עם בכירים במשרד הפנים הקובני, וגורם בסוכנות הביון האמריקנית – זו שהובילה ב-1961 את ניסיון ההפלה הכושל של משטר קסטרו (הפלישה למפרץ החזירים) – אמר כי רטקליף "העביר באופן אישי את המסר של הנשיא דונלד טראמפ שארה"ב מוכנה לשתף פעולה באופן רציני בסוגיות כלכליות וביטחוניות, אבל רק אם קובה תחולל שינויים יסודיים". הגורם הוסיף כי קובה "לא יכולה לשמש עוד כמקלט ליריבים (של ארה"ב) בחצי הכדור המערבי".
24 צפייה בגלריה
ראש ה-CIA ג'ון רטקליף (שמאל) נפגש עם בכירים בהוואנה, אתמול. "העביר מסר אישי מטראמפ"
(צילום: CIA via X/Handout via REUTERS)
24 צפייה בגלריה
"ראוליטו", הנכד והמאבטח של ראול קסטרו, בביקור בפנמה ב-2015. "הוא סיכן את חייו למען סבו, זו הסיבה שזכה באמון כה גדול"
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
מי שלקח חלק בפגישה עם רטקליף הוא דמות מפתיעה יחסית: ראול "ראוליטו" גיירמו רודריגז קסטרו, נכדו של ראול קסטרו שקרוי על שמו – ובמשך יותר מעשור משמש גם כמאבטחו האישי של הסבא. רודריגז, שמחזיק בדרגת קולונול במשרד הפנים הקובני, זכה בארצו לכינוי "אֶל קַנְגְרֶחוֹ" ("הסרטן") מפני שנולד עם אצבע שישית באחת מידיו. נראה שהוא זה שמוביל את המגעים מהצד הקובני, ורודריגז היה זה שנפגש גם עם הבכירים האמריקנים שהגיעו להוואנה בחודש שעבר, ובפברואר הוא נפגש גם עם מזכיר המדינה רוביו, בפסגה אזורית שנערכה במדינת האיים הקריבית סנט קיטס ונוויס.
קסטרו הנכד נצפה תמיד צמוד לסבו באירועים פומביים – בכלל זאת המפגש ההיסטורי של ראול עם אובמה בעשור שעבר ומפגש עם נשיא רוסיה פוטין – ונחשב לאיש אמונו של המנהיג הקשיש שכאמור פרש רשמית מהשלטון, אבל לפי ההערכות מחזיק עדיין בכוח האמיתי בהוואנה. העובדה שממשל טראמפ מנהל מגעים מול הנכד שלו עוררה תמיהה גדולה בקרב פרשנים, מפני שלפחות פומבית וושינגטון קוראת לסילוק משפחת קסטרו מהשלטון, אבל מנגד ייתכן מאוד שבשל קרבתו הרבה לסבא-השליט יש לו השפעה מהותית על היכולת להגיע להסכם מספק מבחינת ארה"ב.
24 צפייה בגלריה
אובמה לצד ראול קסטרו, בביקורו ההיסטורי של הנשיא האמריקני בהוואנה ב-2016. בחודש שעבר נחת שם מטוס ראשון של ממשלת ארה"ב מאז אותו ביקור
(צילום: AP)
"הוא רוצה שינוי חיובי עבור הקובנים", אמר על הנכד-המאבטח בן דודו סנדרו קסטרו, בריאיון בחודש מרץ ל-CNN. "הוא איש צבא, והוא תמיד היה המאבטח של סבא שלו. יש לו את האמון שלו. הוא סיכן את חייו למענו. זו הסיבה שהוא קיבל כל כך הרבה אמון". קסטרו הנכד נהנה, כמו רבים באליטה השלטונית בקובה, מחיי פאר שרק מעטים באי יכולים אפילו לדמיין: לפי תחקיר עליו שפרסמה החודש CNN, הוא נוהג לבלות במסעדות יוקרה בהוואנה, במועדונים בעיר וביאכטות, נוסע ברכב SUV עם מאבטחים משלו ומרבה לטוס במטוסים פרטיים. "הוא אדם מגניב", אמר עליו בן דודו סנדרו. "הוא לא קומוניסט. גם הוא רוצה שהדברים ייפתחו".
"אי ריק" מתקווה
בינתיים כאמור לא הושגה פריצת דרך במגעים, ושר החוץ הקובני הזהיר בשבוע שעבר בריאיון לרשת ABC האמריקנית מההשלכות של מתקפה על ארצו, ואמר שהדבר יביא לאובדן של חיי צעירים קובנים ואמריקנים רבים: "זה עלול להוביל למרחץ דמים בקובה". בינתיים גם לא ברור אם המשבר החמור באי יביא לתסיסה של ממש נגד השלטון, אבל בימים האחרונים, בצל ההחרפה בהפסקות החשמל, יצאו בלילות קבוצות קטנות של מפגינים לרחובות, ודפקו על סירים ומחבתות במחאה על מצבם העגום. ביום רביעי כבר דווח על מאות שהפגינו בהוואנה, חסמו רחובות והציתו אשפה תוך קריאת סיסמאות נגד המשטר.
24 צפייה בגלריה
בצעדה בהוואנה בחודש שעבר. המשטר שם מזהיר: "אם ארה"ב תפלוש - יהיה מרחץ דמים"
(צילום: AP Photo/Ramon Espinosa)
24 צפייה בגלריה
תחנת כוח בקובה בסוף מרץ. עכשיו כבר אומרים שם: "אין לנו דלק, בכלל"
(צילום: YAMIL LAGE / AFP)
אבל הדיכוי הפוליטי נמשך, וכבר אילץ פעילי אופוזיציה רבים לברוח ממולדתם. אחד מהם הוא חוזה דניאל גרסייה, מייסד ארגון האופוזיציה "האיחוד הפטריוטי של קובה" – שבאוקטובר אשתקד יצא לגלות במאימי, אחרי עשרות שנים של פעילות בתוך קובה, תקופה שבמהלכה נכלא שוב ושוב. הוא הזהיר כי ההגירה מהאי לא רק מרוקנת אותו מכוח אדם איכותי, אלא גם מחלישה את תנועת ההתנגדות מבפנים: "רוב הקובנים, בתוך האי ומחוצה לו, רוצים שינוי. אבל אתה לא יכול להוביל אופוזיציה בתוך קובה כשהמשטר כולא כל מי שעשוי לארגן מחאה באופן מיידי", הוא אמר ל"גרדיאן". פעיל אופוזיציה נוסף, לואיס לאונל לאון, שפועל גם הוא ממיאמי, מציין שלאורך עשרות שנים כבר דורות שלמים של קובנים נשלחו לגלות, ואת קובה הוא מתאר כעת כמעין "אי ריק". עבור רבים שם, הוא טוען, הייאוש עמוק מדי – והאפשרות היחידה היא לעזוב. "בקובה, האנשים איבדו תקווה. וכשאין לך תקווה, אין לך רצון לחיות, לעשות שום דבר, אפילו להתנגד".
