במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בין השאר כי "הממשלה הקודמת חתמה הסכם עם חיזבאללה שבו מסרה שטחי מדינה ומאגרי גז לאויב בלי לקבל שום תמורה. היא הבטיחה לנו שהסכם הכניעה הזה ירחיק את העימות עם ארגון הטרור, אבל כפי שהזהרנו וכפי שהתרענו ההיפך הגמור קרה. ההתקפות רק גברו וההרתעה נפגעה". אבל כמי שחוקרים את המרחב הימי אנו משוכנעים כי ההסכם היה נכון אסטרטגית וביטחונית, צודק מדינית ועונה לדרישות משפט הים.
ההסכם לתיחום הגבול הימי נחתם ב-27 באוקטובר 2022. יש לדייק: ישראל ולבנון חתמו כל אחת בנפרד על ההסכם בפני ארה"ב, שהפקידה אותו באו"ם כנדרש ואף ערבה לו. חיזבאללה לא היה צד להסכם. אמת, באופן מעשי חיזבאללה משפיע על כל הנעשה בלבנון, אבל בהיבט הבינלאומי, שהוא המרכזי בהסכם מסוג זה, הצדדים הם ישראל ולבנון.
במסגרת ההסכם ישראל לא מסרה שטחי מדינה בים ללבנון אלא הושגה פשרה על שטחים שהיו במחלוקת: במאי 2000 נסוגה ישראל מלבנון, התייצבה על הקו הכחול (שהוא הגבול הבינלאומי כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה ב-1982), ולמעשה על קו הגבול שנוצר על ידי הבריטים והצרפתים ב-1923 בתוספת תיקונים מתבקשים. בים, לעומת זאת, מעולם לא היה קו גבול בין המדינות כיוון שאף אחד לא עסק בכך. ההחלטה על תוואי קו הגבול היה במעמד צד אחד ונקבע על ידי צה"ל.
מסיבת העיתונאית של נתניהו בשבוע שעבר
(צילום: לע"מ)
חיל הים סימן באופן חד-צדדי את קו הגבול הימי כדי למנוע מדייגי צור והסביבה לחדור למים הריבוניים ולהקל על הספינות שסיירו באזור במניעת הגעת מחבלים מהים לשטח ישראל. קו זה שורטט לפי פרקטיקה משפטית שהבטיחה חלוקה שווה של השטח בין ישראל ללבנון והוא סומן בשבעה מצופים עד לטווח חמישה קילומטרים בים. הקו לא היה מוסכם ולא מקובל על הלבנונים, אך לא היה בכוחם לשנותו בגלל השליטה של חיל הים באזור.
בני שפיינרב-2011 החליטה ממשלת נתניהו, שוב באופן חד-צדדי, על תיחום המים הכלכליים הבלעדיים בין ישראל ללבנון כהמשך לקו המצופים משנת 2000. גם כאן הדבר נעשה בניגוד לעמדה הלבנונית. כך נוצרה מחלוקת בין המדינות כאשר כל אחד טוען לחזקה על שטח שמעולם לא סומן באופן מוסכם ולא אוסדר. מדובר על שטח של כ-860 קמ"ר (בערך פי 15 משטח תל אביב–יפו).
באוקטובר 2022 לאחר עשר שנות משא ומתן בתיווך אמריקני הגיעו ישראל ללבנון להסכמה על תיחום הגבול הימי. לישראל היו במו"מ שלוש מטרות אסטרטגיות: הראשונה, לשמר את מלוא האינטרסים הביטחוניים באמצעות שרטוט גבול בינלאומי מוסכם; השנייה - יצירת יציבות אסטרטגית של אסדה מול אסדה באופן שיאפשר למנוע הדרדרות להסלמה לא רצויה ושגרת חיכוך. והשלישית - להבטיח את ביטחון תשתיות האנרגיה הלאומיות והרציפות האנרגטית של ישראל.
פרופ' שאול חורבצילום: ירדן זהבבהסכם הושגו כל המטרות הללו תוך פשרה. תמורת הסכמה על קו שונה מזה שדרשה קיבלה ישראל מלבנון - מדינה הנמצאת איתה במצב מלחמה - הסכמה על שרטוט קו גבול וסיום הדרישות ההדדיות. מצב זה לא מתקיים ביבשה ומדובר בהישג מדיני ואסטרטגי משמעותי. קו הגבול המוסכם גם קבע שלבנון מכירה בזכויותיה של ישראל במאגר הגז "צידון", ככול שהוא יהיה בצידה. לא זאת אף זו, אם יתברר שישנו גז במאגר ושההפקה ממנו כלכלית, ישראל תקבל את החלק היחסי שלה בגז עוד לפני תחילת ההפקה ובמזומן (ההסכם לא קובע אחוזים שישראל תקבל במאגר כפי שנטען. הפיצוי ייקבע רק לאחר מיפוי השטח). הנה כי כן, ישראל מקבלת גם תמורה כלכלית בנוסף לתמורה מדינית, ולבנון תוכל לפתח את מאגר הגז ולהשתמש בו לצרכיה.
אמת, ההסכם אינו חף מנקודות תורפה, במיוחד בכל הנוגע לקו המצופים שנותר במצב של "סטטוס קוו" עד לשרטוט קו הגבול ביבשה. ואולם המדינאים, לאחר ששקלו את היתרונות והחסרונות, החליטו לחתום. הם סברו שסיום הסכסוך על תיחום הגבול הימי, השבת השקט לאזור ואפשרות הפיתוח הכלכלי שוות את הסיכון. האם הם טעו? נכון להיום נראה שלא. חיזבאללה אינו מערער על ההסכם ואינו מפריע לפעולת הפיתוח המתוכננות באזור. ההסלמה בפסח רחוקה מעניין תיחום הגבול הימי מיילים רבים תרתי משמע. שני הצדדים עושים כל מאמץ לשמר ולקדם את ההסכם לרווחת כולם.
- ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
