2 צפייה בגלריה
מנסור עבאס, איימן עודה וסמי אבו שחאדה
(צילום:צילום: אלעד גרשגורן, יואב דודקביץ', דוברות הרשימה המשותפת)
בחירות 2022 גילמו סתירה עזה בציבור הערבי: הקול הערבי אמנם השפיע משמעותית על התוצאות, אולם אופן והיקף ההצבעה הביאו הן לחזרתו לשלטון של מחנה פוליטי הנתפס כיריב, והן לאיבוד ההשפעה התקדימית שהתגבשה בשנה וחצי האחרונות עם כניסת רע"מ לקואליציה.
שיעור ההצבעה בחברה הערבית עמד על 53%, נתון שלא מגלם שפל כמו בחירות 2021 (44.6%), אך גם לא שיא כמו בסבב ג', אז קצרה הרשימה המשותפת הישג תקדימי של 15 מנדטים. כמו בכל השנים האחרונות המשיך רוב הציבור להצביע למפלגות ערביות (84%), דבר המבטא בין היתר ייאוש מהמפלגות הציוניות שלא שילבו מועמדים ערבים במקומות ריאליים ברשימותיהן.
לצד זאת, נרשמו שני שינויים דרמטיים. הראשון הוא הפיכת רע"מ למפלגה הערבית הגדולה ביותר בישראל. מספר המנדטים שלה ושל חד"ש-תע"ל אומנם זהה (חמישה), אולם רע"מ גרפה יותר קולות (32% מול 29%). מדובר במהפך פוליטי פנימי בחברה הערבית: לאחר שנים רבות של דומיננטיות הזרם הקומוניסטי, תופס הזרם האסלאמי את ההובלה, ומביא להצטמקות חד"ש למעוזי ההשפעה הוותיקים שלה: אזורי נצרת, חיפה ובקרב הציבור הנוצרי.
השינוי הדרמטי השני מגולם ב"תבוסה המפוארת" שנחלה בל"ד. היא אמנם לא צלחה את אחוז החסימה, אך גרפה כשלושה מנדטים (22.5% מקולות הערבים), ובכך תרמה להכרעת הבחירות. בל"ד הפכה לרשימה המובילה בכמה יישובים, ובראשם הערים המעורבות (לוד, רמלה ויפו), לצד טירה, כפר כנא ואבו גוש. התמיכה הרחבה בה מבטאת מחאה והתרסה הן נגד הממשל והן נגד שתי החלופות שמציעות המפלגות הערביות האחרות: השותפות הערבית-יהודית מבית מדרשה של חד"ש וההשתלבות בשלטון שקידמה רע"מ (אפשר גם כי התמיכה הרחבה בבל"ד שיקפה תגובת נגד להתחזקות הימין בקרב הציבור היהודי).
בעקבות כך נוצר שסע עמוק בפוליטיקה הערבית. רובה משולב בזירה הפרלמנטרית אולם השפעתה בה מוגבלת מאוד, דבר הרלוונטי במיוחד לגבי מנסור עבאס, שכל קיומו הפוליטי נובע מהכרעתו להשתלב בקואליציה. מנגד ניצבת בל"ד שתמשיך לפעול במרחב החוץ-פרלמנטרי, וייתכן שתחבור שם לגופים אחרים ובראשם ועדת המעקב, תוך התרסה כלפי חוסר התוחלת של הזירה הפוליטית הרשמית, וייתכן שאף ניסיון לגבש לה חלופה.
תושבים באום אל פחם על ההצלחה של איתמר בן-גביר
(צילום: עידו ארז)
יחסי החברה הערבית המתוחים ממילא עם המדינה ועם הציבור היהודי נקלעו למצב רגיש ביותר. הציבור הערבי נתון בעקבות הבחירות באווירה המשלבת הלם, תסכול וחרדה. התקווה (הצנועה) להגברת השפעה שהתפתחה בשנה האחרונה נגדעה באחת; ניכר ייאוש עמוק מההנהגות הפוליטיות הערביות, לצד חרדה מפני דיוקנה ומהלכיה של הממשלה העתידית; וכל העת ממשיכות לבעבע בעיות היסוד המגבירות את המתח הכללי, ובראשן הפשיעה והאלימות, מצוקת הדור הצעיר, משבר המנהיגות המקומית ותחושות הקיפוח העמוקות.
על הממשלה העתידית להבין מציאות טעונה זאת, שדי בניצוץ אחד כדי להביאה לכדי תבערה רחבה. אירועי מאי 2021 היוו תזכורת לגבי המתח העמוק הקיים, וההתפרצות בשומר החומות מהווה בעיני רבים מהערבים ומהיהודים "סיפור פתוח" שעלול להתחדש בעוצמה גבוהה יותר.
ד"ר מיכאל מילשטייןמבחינה מעשית מומלץ לממשלה שתקום - למרות הפער בין השקפות היסוד שלה לאלה של המפלגות הערביות - להבהיר כי בכוונתה להמשיך ואף להרחיב את הטיפול בכל מצוקות הציבור הערבי, ובראשן המאבק בפשיעה ובאלימות, טיפוח הדור הצעיר ופיתוח המשק והתשתיות האזרחיות ביישובים הערביים. זאת לצד ניהול שיח שוטף, רחב וישיר עם ההנהגות הערביות בכנסת ועם הציבור הערבי.
התעלמות מהמציאות הטעונה, קל וחומר הכרזה על כוונה לקדם צעדים חדשים שיגבילו את הציבור הערבי או להפחית מתמיכת המדינה בו, עלולים להתפרש בעיני האזרחים הערבים - ובמיוחד בני הדור הצעיר - כ"סגירת השער" הממשלי והציבורי שהחל להיפתח בפניהם בשנה האחרונה וליצור מפל ציפיות חריף שיקרין לשלילה על המציאות הפנימית ועל החוסן הלאומי של ישראל.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
