תוך כדי המאבק מכאן ומכאן על צביונה החוקתי והדמוקרטי של המדינה, חשוב מאוד שנשים לב שאנחנו לא שופכות את הנשים עם המהפכה. הרי ההיסטוריה מלמדת אותנו שכל רגרסיה בחופש ובזכויות, דורסת קודם כל את חירותן ואת מעמדן של נשים. לראיה, אי אפשר היה להתבונן ביום חמישי האחרון בצילום התקריב של הרגע שבו הוסר האזיק האלקטרוני מרגלו של רומן זדורוב, ולא לחשוב על חוק האיזוק האלקטרוני בהקשר של אלימות במשפחה; חוק שיכול להציל חיים, ולשפר את איכות חייהן של אלפי נשים בישראל. אבל כידוע, העברת החוק נפלה על חודו של קול ונחסמה על ידי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שתודעתו, כך נראה, שטופה בנושאים שהם לא זכויות נשים.
ובאותה נשימה, זה הזמן שלנו לצאת לרחובות גם נוכח השלכתו לפח האשפה של 2023 של החוק למניעת אלימות כלכלית. החוק, שמקדמת בנחישות עמותת "רוח נשית" ושבשנת 2020 כבר עבר ועדת שרים וקריאה ראשונה, נעצר בגלל הבחירות, וכאשר עלה שוב למליאה, במרץ האחרון, לא אושר, וכעת יש להתחיל מחדש את המסע הסיזיפי.
ואנחנו אמורות לשטוף את הרחובות גם לנוכח העוון במספר העגום של נשים שעומדות כיום בראשות ועדות הכנסת (רק ארבע מתוך 25), ובשל שיעורן הדל של נשים המכהנות בממשלה (רק תשע, שהן 14 אחוזים מסך חברי הממשלה), וההשפעות שלהם בכל הקשור לשמירת זכויותיהן של נשים.
ואנחנו אמורות למחות כנגד קואליציה מיזוגנית-מלא-מלא, שאם הרפורמה תעבור, חבריה הם שעתידים למנות שופטים, ומן הסתם יהיו אלה יותר שופטים בכלל, יותר שופטים שמרנים בפרט, והרבה הרבה פחות שופטות.
ואנחנו אמורות לצאת לרחובות ולמחות על ביטולו מתחת לרדאר של התיקון לחוק בתי המשפט, שמחייב ייצוג של ארבע נשים מתוך תשעה חברי הוועדה, ועוד אנחנו אמורות לצאת ולמחות נגד הקולות שמושכים להעצמת כוחם של בתי הדין הרבניים גם בסוגיות אזרחיות, מה שידרדר אותנו למציאות של פגיעה בזכויות נשים בכל הקשור לדיני ירושה, רכוש, ייצוג, חופש התנועה והפרנסה, רמיסת החירות שלנו במרחב הציבורי, העברת חוקים של הפרדה מגדרית, ומי מבטיח שזה ייעצר כאן ולא יגיע גם לחופש ההצבעה?
ענת לב אדלרצילום: סבטלנה קריחליוזה הזמן שלנו לאחוז בתופים ובמצילות נגד הטרלול האובדני ששולח את ממשלת העוועים הזו לאשר היום (ראשון) קיצוץ רוחבי של מאות מיליונים בתקציבים של משרדי ממשלה, רק כדי לאפשר את הקמת צבא בן גביר; קיצוץ שצפוי לנגוס בתקציבי הבריאות, החינוך, התחבורה והרווחה - ובראש ובראשונה ירמוס את האזרחים בשכבות החלשות ומטבע הדברים יפגע יותר בנשים.
מרגרט אטווד, מחברת "סיפורה של שפחה" שבמרכזו חברה תיאוקרטית שזכויות נשים אינן קיימות בה, התייחסה ביום שישי האחרון במוסף לספרות ב"ידיעות אחרונות" למפגן השפחות המרשים שמובילה תנועת "בונות אלטרנטיבה" ואמרה לסופרת ג'וליה פרמנטו-צייזלר, שהמצעד כפי שנוהל במהלך המחאה היה יכול להיות שוט מהסדרה שהופקה על פי הספר. כעת התפקיד שלנו הוא לוודא שאף אישה בישראל לא תחיה בסרט הזה.
- ענת לב-אדלר היא סופרת ועיתונאית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
