לאחרונה פורסם כאן שצה"ל חילק לחיילים הלוחמים בעזה חפיסות קלפים עם תמונות של מבוקשי חמאס. חבל שלא חילקו להם בנוסף גם קלפים עם תמונות החטופים, מה שעשוי היה למנוע את הטרגדיה שהביאה למותם של יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה מירי צה"ל. ויותר חשוב: היה בכך מסר ברור שמטרת שחרור החטופים ניצבת בראש סדר העדיפויות של ישראל.
אבל זה רק פרט קטן בתמונה גדולה יותר: חרף תמימות דעים כמעט מלאה בדעת הקהל, ממשלת ישראל לא מצליחה להביא לעסקת חטופים נוספת, וללב מתגנב החשש שאין חפיפה בין סדר העדיפויות הציבורי לבין סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות. הציבור רק מקבל שלל הסברים למה בינתיים זה לא קורה - "התנאים לא הבשילו", "חמאס מקשיח עמדות" ובעיקר "הלחץ הצבאי הוא שיכריע".
האומנם? ביום חמישי האחרון נפגשו באתונה נציגים של משפחות חטופים עם חבר בצוות המו"מ הקטארי, שהגיע מדוחא ופירט את מצב השיחות על מורכבויותיהן. זו הפעם השנייה שפגישה כזאת מתקיימת. הקודמת התרחשה שבוע לפני הפעימה הראשונה במתווה הקודם ואפשרה למשפחות לדחוק בקבינט לקבל את ההחלטה. יש יסוד סביר להניח שגם הפעם התקיימה הפגישה משום שהעסקה אפשרית, ועלינו - מדינת ישראל והעומד בראשה - להתאמץ לסגור אותה בהקדם.
ברור, וביתר שאת לאחר הפגישה, שמה שקורה בשדה הקרב לא מסייע לשחרור חטופים. להיפך - מאז חידוש הלחימה שני הצדדים הקשיחו עמדות. בינתיים מתרבות העדויות של החטופות ששוחררו על כך שפחדו מתקיפות חיל האוויר יותר משפחדו מהשובים שלהן. במקביל מתרבים הקולות – אפילו של ארגונים כמו פורום מפקדים למען ביטחון ישראל המונה יותר מ-500 בכירים לשעבר ממערכת הביטחון – המגבים את התפיסה שלפיה הדרך להצלת החטופים היא בעסקה ולא בפעולה צבאית.
נעם דןמתוך האלבום הפרטיהטענות לגבי התנגדות חמאס לא יכולות להיות רלוונטיות. כפי שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו להיות מנוהל על ידי חמאס בשדה הקרב, לא יעלה על הדעת שהמדינה תנוהל על ידו בנושא החזרת החטופים. מי שטוען שהעסקה לא יכולה לצאת לפועל בגלל חמאס מודה שאנחנו מנוהלים על ידו. אין לממשלה את הפריבילגיה לטעון שהשליטה לא בידה. מי שמתעקש לחזור ולהשתמש בטיעונים כאלה צריך לפנות את הדרך למנהיגות שתדע לקחת את המושכות ולהביא את ישראל לעמדה יוזמת.
יש לישראל צבא עוצמתי, היא נתמכת כמעט ללא סייג על ידי האומה החזקה בעולם ובבירות המערב מקבלי ההחלטות עדיין לצידנו. איך ייתכן שעם המשאבים האדירים הללו אין לנו את היכולת ליצר את התנאים המאפשרים עסקת חטופים מיידית?
פרופ' אודי זומריעל צורהרבה מהקרדיט שישראל מקבלת בזירה הבינלאומית נובע מהעובדה שהיא מצהירה שהיא לא עוסקת רק בהשמדת החמאס אלא גם בניסיון להשיב את אזרחיה החטופים. זו מטרה שמגייסת אהדה גם בקרב קהלים שבהם התמיכה בישראל בדרך כלל נמוכה. זה מאפשר לשמר תמיכה בינלאומית למרות חיצי הביקורת, גם ממוקדי כוח מרכזיים בעולם המערבי, שמנסים לנקב אותה. איננו יכולים להרשות לעצמנו שהתחושה שממשלת ישראל מרוכזת רק במטרות הצבאיות תחלחל ותגיע גם לשם. ולכן ממשלת ישראל צריכה להבהיר בימים הקרובים, במעשים ולא בדיבורים, שפניה לתרגום התמיכה הגורפת בציבור ובדעת הקהל העולמית להשלמה של עסקת חטופים.
הסצנה שבה הציג שר הביטחון יואב גלנט למציג למזכיר ההגנה האמריקני לויד אוסטין את קלפי הטרוריסטים שחוסלו הייתה חשובה. אבל, כדי שנוכל לזהות את עצמנו בסרט האימה שבו אנחנו חיים מאז 7 באוקטובר, הסצנה הבאה חשובה ממנה. בסצנה הזו יככב מנהיג ישראלי שיציג קבל עם ועולם את קלפי החטופים שהצלנו. הוא יראה שהכוח הצבאי, הרוח הישראלית והתמיכה הבינלאומית לא בוזבזו לשווא. לא רק שאנחנו פוגעים באויבינו, אלא שאנחנו מצילים את מי שהם בשר מבשרנו. אז נראה שבאמת יש לנו יד מנצחת.
- נעם דן היא קרובת משפחתו של עופר קלדרון החטוף בעזה, ושל סהר וארז קלדרון ששוחררו מהשבי ב-27 בנובמבר. אודי זומר הוא פרופ' למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
