יתקוף או לא יתקוף? בסופ"ש, לפני או אחרי? אפשר לנסוע לחופשה בחו"ל? נוכל גם לחזור? גייסו את החבר למילואים. גם את החבר של החבר. החבר של החבר של החבר אומר שטראמפ יתקוף הערב. למה הוא לא פועל? הוא הרי הבטיח למפגינים שהעזרה בדרך?
בשבועיים-שלושה האחרונים כנראה נתקלתם באחת מהשאלות והאמירות הללו, אם לא אמרתם אחת מהן או יותר בעצמכם. נדמה כי מעולם לא עמדה המדינה פעורת עיניים ומחכה בכזו ציפייה למעשיו של המנהיג. אבל לא המנהיג שלה.
וגם זה אולי משהו מרוח הזמן. כמו שהרוב הגדול של החטופים שחזרו ובני משפחותיהם לא הודו לראש הממשלה בנימין נתניהו, וכפי שההחלטות על אודות יישום תוכנית טראמפ לעזה נחתכות אצל טראמפ, גם במה שנוגע לאיראן - לפחות בסיבוב הזה - העיניים נשואות לוושינגטון.
בהחלט יכול להיות שטראמפ שהבטיח עזרה למפגינים לא יירצה להשיב את פניהם ריקם ויעשה משהו. השאלה היא למה זה טוב, והאם זה באמת יסייע למיליוני המסכנים שנטחנים תחת שלטון הרשע.
אבל אצל רבים השאלה אינה רק אודות תקיפה אמריקנית שאולי תוביל לתקיפה איראנית על ישראל, שאלה שבהחלט נוגעת לכל ישראלי. אלא מדובר גם על האיש הזה, שבעיני רבים בישראל נראה כגרסה מוזרה וגחמתית של דמבלדור, הקוסם עם הזקן הלבן, שבאה לעולם לסדר במחי ציוץ את העניינים - ואולי גם יסלק את האייתוללות. לא מעט ישראלים אמרו שהם מוכנים לספוג את ההפצצה האיראנית שתבוא, אם ישראל תצטרף למערכה, לזמן קצוב, והעיקר ששלטון הרשע שם ייפול.
ישראל מתוחה בהגנה, אבל כלל לא בטוחה במה שעומד לקרות. למרות המשלחות שיצאו ובאו, ובכירים כמו ראש המוסד דדי ברנע שטסו לוושינגטון, עדיין אין בהירות בצמרת המדינה מה טראמפ עומד לעשות. ארצות הברית, כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, שומרת את הקלפים קרוב לחזה ובישראל לא בטוחים מתי תגיע ההודעה על מה היא עומדת לעשות.
טראמפ אמש: "אני לא יכול לומר מה יהיה בעתיד"
(צילום: The White House)
בישראל גם אין בהירות אם בוושינגטון יש בהירות. במילים אחרות - האם בצמרת האמריקנית יודעים את התשובה, האם טראמפ באמת החליט ואנחנו צופים בהונאה על הונאה, ואולי הוא לא החליט ורק הורה לפרוס את הכוחות, ואולי החליט ויתחרט. אמש, בכל מקרה, הוא לא שלל תקיפה אבל גם לא איים מפורשות - כשרק אמר: "אני לא יכול לומר מה יהיה בעתיד".
באמצע השבוע שעבר היה נראה בישראל שטראמפ עומד לתקוף ביום רביעי. המערכת הישראלית נדרכה עד לכמה שיכלה להידרך באותו רגע, כולל כוננות שאם איראן תפעל נגד ישראל, זו תגיב מיד במהלומה צבאית, בהתחשב בכך שתגובת-נגד משמעותית דורשת תכנון והכנות הרבה יותר ארוכות.
על פי הפרסום ב"ניו יורק טיימס", נתניהו ביקש מטראמפ להשהות מעט את ההתקפה עד להשלמת ההכנות והפריסה ההגנתית של ישראל. טראמפ הסכים. מאז ישראל השלימה את ההערכות ההגנתית שלה, אבל ארצות הברית טרם השלימה את ההערכות שלה, מה שייקח עוד שבוע וחצי-שבועיים.
ארצות הברית יכולה כבר כעת לתקוף, אבל בהיקף מצומצם, נניח נגד כמה יעדים של משמרות המהפכה המזוהים עם המשטר. ההערכה הישראלית היא כי תקיפה אמריקנית בהיקף קטן תביא לתקיפה איראנית מצומצמת של מטרה אמריקנית כמו בסיס צבאי, כמו שהאיראנים תקפו את הבסיס בקטאר אחרי הפעם הקודמת - ולא את ישראל. בכל מקרה, זולת ערכה הסמלי, תקיפה מצומצמת לא תשנה באופן מהותי את התמונה, לפחות בטווח הזמן הקרוב.
השלמת היערכות הכוחות יכולה להביא להתקפה גדולה יותר. מבחינת ישראל, עדיף היה לארצות הברית להמתין, לנקוט בצעדים ובהכנות נוספים ולתקוף בהמשך, אולי ביחד עם ישראל - גם בגלל שהמחאה בפועל כבר נשברה.
במקביל להשלמת ההכנות השקיעו גורמי מודיעין מאמץ להעריך את המצב באיראן. על פי ההערכות המעודכנות ולפי שני גורמי ביטחון הבקיאים בחומר שנאסף באיראן, לפני שבוע וחצי המחאות הגיעו לשיאן בכל רחבי איראן, כשבחלק מהאזורים הן היו ההפגנות העצימות ביותר מאז עליית האייתוללות לשלטון, ב-1979. עם זאת, החל מניתוק האינטרנט ולנוכח השימוש הגובר שעשו הכוחות האיראנים בנשק חם, ירד היקף המחאות וההפגנות באופן דרמטי, מיום ראשון שעבר ואילך.
8 צפייה בגלריה
ארבעה מקורבנות הטבח, מימין לשמאל: אמיר מוחמד קוחקאן, אמיר עלי חיידרי, מהדי זטפרוואר ורובינה אמיניאן
כבר בימים רביעי וחמישי בשבוע שעבר ההרג באיראן הצטמצם מאוד, אך לא הופסק, והירידה במספרים נבעה בעיקר מהצלחת הדיכוי האכזרי ומהירידה הדרסטית במספר המפגינים. הירידה במספרים היא כה גדולה עד שלקראת סוף השבוע כמה ממעריכי המודיעין העוסקים בנושא האיראני העריכו שהסיבוב הנוכחי הוכרע בניצחון של המשטר. בכל מקרה, במערכת הביטחון ובקהילת המודיעין לא סבורים כי המשטר נמצא כרגע בסכנה, בטח לא בסכנה מיידית.
שני הגורמים ממערכת הביטחון אמרו כי המודיעין הישראלי מקיים מאמץ איסופי נמשך באשר למתחולל בתוך איראן. מאידך, יש לסייג את הערכת רמת ועומק הידיעות, בשל ניתוק קשר הטלפונים והאינטרנט שחודש רק בחלקו לאחרונה.
השאלה המרכזית היא אם טראמפ החמיץ את המומנטום - ואם בכלל היה מומנטום. הציפיות בישראל מטראמפ, וניכוס היכולות המופלאות לו - ובמידה רבה בצדק. החלטתו לשים קץ למלחמה בעזה ולהביא לחתימת הסכם ביניים שיחזיר את החטופים החיים והמתים היא משוואת הקיום של האירוע הזה. בלי נשיא ארצות הברית וללא כמה יועצים שיצקו מים על ידיו, ובראשם ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, ישראל הייתה ככל הנראה גם עכשיו מסובכת במלחמת שולל ללא סוף, ללא קצה, סופגת עוד ועוד פגיעות במוניטין הבינלאומי שלה, וכשמספר החטופים החיים הולך ופוחת, הולך וכלה.
המעשה הזה רשום על שמו בטאבו של ההיסטוריה לעולם וכל אחד מהחטופים שחזרו, והחיילים שלא נהרגו, והאזרחים הפלסטינים שלא נהרגו במלחמה שלא המשיכה - חייבים לו את חייהם. גם החטופה אליזבט צורקוב חייבת לטראמפ את חייה. השליח שלו איים על פקידים עיראקים בכירים בשמו, וזה הספיק לסיים את סיוט השבי ועינויי הגיהינום שעברה ושמדינת ישראל גם במקרה הזה לא הצליחה לסיים. מבצע הבאת נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו, בלי קשר לחוקיות שלו, חיזק את הרושם שטראמפ הוא אומני-פוטנטי, המשוגע הג'ינג'י שאף אחד לא יכול לצפות מה הצעד הבא שלו.
אבל נניח וכל הכוחות המזוינים שארצות הברית מעבירה כעת למפרץ הפרסי היו בפריסה מלאה מסביב לאיראן. ונניח שטראמפ היה אומר לראש CENTCOM, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, שלא יחסוך בהיקף האש, במשאבים, בכוח אדם, ויטיל למערכה את כל מה שהוא יכול, העיקר להפיל את שלטון הרשע של האייתוללות. ונניח שישראל הייתה מצטרפת בכוח האש שלה, לטובת אותה מטרה. ואז מה?
היו מפילים את השלטון במדינה? מה התסריט האופטימי לאירוע כזה, שבו מבוצעת הפיכה ב"אש מנגד" - כלומר בלי חיילים על הקרקע, אלא רק בתקיפות מהאוויר? היו מפציצים כל תחנת משטרה? מגינים באש מקלעים על כל הפגנה? מי יעשה את זה בלי נוכחות כוחות רגליים, ואיך יעשו את זה - במיוחד אחרי ההתקפה ביוני שהאיראנים למדו ממנה הרבה לקחים, ובהם בין השאר להחביא את המנהיגים שלהם ולדאוג שלשומרי הראש של המנהיגים, ולא רק להם עצמם, לא יהיו טלפונים סלולריים.
"בטח לאמריקנים יש אפשרות לעשות משהו", אומרים רבים. יש גם רבים שבטוחים, כמה מהם בערוץ 14, שגורמים זרים, "אתם רשאים לנחש מי", עומדים מאחורי הנשק שנמצא בידי המפגינים. אבל בפועל מעולם לא נפל משטר כזה בהתערבות חיצונית בלי לגעת.
הקורא הקולגה ירון לונדון העיר כי "במדינה מודרנית (איראן היא כזו) אי אפשר שהתקוממות עממית, סוערת ככול שתהיה, תמוטט את השלטון. אי אפשר לסגור את הפער בין עוצמתם של הכוחות המזוינים לבין המוני אדם חסרי חימוש, הנהגה כריזמטית ויכולת ארגון. התקוממות עשויה להצליח רק אם יפקע הביטחון העצמי של יסודות משמעותיים בתוך השלטון. הצעתו של טראמפ למתקוממים לרשום את שמותיהם של האחראים להרג והבטחתו כי 'העזרה מגיעה' הן פטפוטים הרי אסון. ההנהגה היודעת כי יטבחו את אנשיה אם תפסיד במאבק, לא תמהר להיכנע, ועזרה מובטחת שאינה מגיעה שוברת את רוח המתקוממים. מסקנתי: המאבק יימשך עוד זמן רב".
צריך לקוות שהוא טועה, אבל גם לזכור שארצות הברית ובנות בריתה ניסו עשרות פעמים להפיל שלטון במדינה זו או אחרת - אבל הצליחו רק בפעם הראשונה, ודווקא באיראן. בשנת 1922 השתלט על איראן רזא חאן, אביו של השאה שהכרנו וסבו של הטוען לכתר הנוכחי, על איראן. הוא ייסד את שושלת פהלווי והיה הפרסי הראשון ששלט באיראן מאז המאה ה-12. השאה נקט במדיניות אנטי-דתית קיצונית ובמסע חילון, דיכא ביד קשה ניסיונות התקוממות מצד כוהני דת, ואסר על לבישת רעלה.
ב-1941 פלשו בריטניה וברית המועצות לאיראן וכבשו אותה. רזא חאן נאלץ לוותר על כיסאו ולצאת לגלות, ובנו מוחמד רזא הושבע כשאה. ב-1951 נרצח ראש הממשלה האג' עלי ראזמארה בידי חבר מארגון הפדאיון. איש השמאל מוחמד מוסדק מונה במקומו, ובהמשך הפך ליריבו המר של השאה הצעיר. ב-1953 נאלץ השאה הצעיר, שאז נחשב לאדם חלש, לעזוב את איראן, לאחר שמוסדק השתלט בפועל על המדינה. באוגוסט אותה שנה ניגש סרן צעיר במודיעין האיראני, בשם מוחמד נאצירי, לראש הממשלה מוסדק, ובצעד אמיץ הגיש לו מכתב פיטורין מטעמו של השאה הגולה.
מוסדק נדהם וגם היה משועשע מעט. הוא לא ידע כי מאחורי נאצירי עומדת קונספירציה אדירת כוחות שבה שיתפו פעולה ה-CIA ומקבילו הבריטי, ה-MI6. שתי סוכנויות הביון ארגנו הפגנות רחבות "ספונטניות" באיראן ויזמו שורה של פעולות חשאיות נוספות שהובילו בסופו של דבר לחזרתו של השאה כמנצח לכס השלטון. אותו נאצירי הפך מאוחר יותר לגנרל והועמד בראש הסוואק, השירות החשאי האימתני. הגנרל נאצירי הפך לימים לאחד מידידיה הגדולים של ישראל ואילו השאה הורגל מאז חזרתו להסתמך יותר ויותר על מעורבותן של מדינות זרות, בעיקר ישראל וארצות הברית, כבסיס כוחו.
שירותי הביון של המערב היו מעורבים באין ספור ניסיונות להפיל שלטונות שלא אהבו, ולשחזר את ההצלחה הזו. כולם נכשלו. גם ההצלחה הבודדת הזו הייתה אחרי הכנות משמעותיות ונוכחות עמוקה במדינה ושליטה קצרה מאוד של מוסדק. כיום מדובר על מאבק מול שלטון מבוסס ואכזרי, שטרם נמצאה הדרך להדיחו.
