החלטת נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית למנות את ההרכב הבכיר ביותר לדון בעתירות לבג"ץ, שדורשות את פיטוריו של איתמר בן גביר מתפקידו כשר לביטחון לאומי, מאותתת כאלף עדים שהמוסד השיפוטי הגבוה ביותר של ישראל החליט להיכנס עמוק לאירוע. בבית המשפט העליון מבינים שהמשטרה מצויה בקריסה בשל ההשתלטות הפוליטית של השר בן גביר על הארגון שהיה ממלכתי ומקצועי עד כה, בכך שהפך עצמו ל"מפכ"ל על" המנהל את הדרגים המקצועיים.
אחרי שנקבע כי הרכב השופטים שידון בעתירה יורחב לחמישה, אתמול דווח כי נשיא העליון עמית קבע שהוא יכלול מלבדו גם את את המשנה לנשיא השופט נעם סולברג וכן את השופטים דפנה ברק-ארז, יעל וילנר ועופר גרוסקופף. בית המשפט העליון מבין שאם המשטרה תפסיק להיות עצמאית, גם שרים אחרים ילכו אחר בן גביר. קודם כל שרים שעוסקים באכיפת חוק, אך גם שרים אחרים שיבטלו את החלטות הדרגים המקצועיים, ישתלטו על קבלת החלטות מסודרת, ויעבירו כספים רק למקורבים.
בית המשפט העליון מבקש למלא את תפקידו כממונה על אינטרס הציבור, ובעיקר לסייע לאזרח הקטן. האזרח הזה צריך לדעת ולהרגיש שהמשטרה שאמורה לשמור על זכויותיו מפני שרירות השלטון, עובדת בראש ובראשונה למענו ואוכפת את החוק כדי לשמור על הסדר הציבורי, תוך הגנה על זכויותיו, ולא משתמשת בכוח השוטרים נגד האזרחים. אין פלא שכשרוצים לאבחן משטר שמידרדר לכיוון רודנות ודריסת זכויות אזרח מכנים אותו בתואר "מדינת משטרה". ישראל לא שם כמובן, אך הסממנים מדאיגים.
איתות לשוטר הפשוט
בדיון שצפוי להיערך ב-24 במרץ, בית המשפט יידרש לאותת לשוטר הפשוט וגם למפקדיו שלא המסר הפוליטי של השר, יהיה אשר יהיה, יכתיב כיצד לפזר הפגנות. רק הכללים המקצועיים ייושמו, ולא אמירות השר שמקרינות מה הוא מצפה מהשוטר. השוטר צריך לדעת שרק כישוריו ונאמנותו לערכי המשטרה ולשלטון החוק ינחו אותו. צריך להגן על שוטר בחדר חקירות שלא יחשוש מהשר או איש הציבור הבכיר או הפעיל הפוליטי "המקורב" ולתבוע ממנו, באורח מקצועי, תשובות בלי לחשוב על חשש לקידומו או להתנכלות לו. כך גם אזרח שמגיע למשחק כדורגל צריך לדעת שהשוטר יאכוף את הסדר למען כולם, ולא יכה אותו כי הוא לובש חולצה עם רמז לזיהוי פוליטי.
בינתיים, האזור היחיד שאליו לא נשלחה יד הוא אגף החקירות במשטרה בראשותו של ניצב בועז בלט. יחד עם זאת, השר בן גביר הצליח לטרפד קידום של כמה מפקודיו של בלט, כמו למשל רב-פקד רינת סבן, שחטאה היה בכך שחקרה את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקי האלפים. דבריה של הקצינה בתחילת השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים על איומים שמופנים לשוטרים היו מצמיתים, והרעידו מיתרים בלב רבים. האומץ שלה הובלט גם כשתיארה מה מתרחש בקרב השוטרים, בנוכחות השר בן גביר ובהיעדרו המהדהד של המפכ"ל רב-ניצב דני לוי שאישר את קידומה, אך חשש להראות את פניו באולם.
הבעיה הקשה במשטרה כרגע נעוצה בעובדה שהיא מתפקדת ללא מנהיג. המפכ"ל לוי לא צמח עם התפקיד, לכן הוא מתקשה לעמוד מול השר ומקרין גם כלפי פנים חידלון. וכאשר הבעיות הניצבות לפתחה של המשטרה, כמו למשל הפשע המשתולל בחברה הערבית והפשע המאורגן בכלל, רק מתגברות, היא מצויה באחד מרגעיה הקשים.
ההרכב המורחב והבכיר של שופטי העליון מאותת גם לראש הממשלה נתניהו שהוא נדרש להיכנס בעצמו לאירוע. נתניהו לא יכול להסתפק בטיעון החוקי והיבש שלבית המשפט אין סמכות לפטר שר, אלא אם כן הוגש נגדו כתב אישום ("הלכת דרעי-פנחסי").
ראשית - נתניהו מתבקש להעביר את בן גביר מתפקידו ולא לפטרו כליל. שנית - ההתנהלות של בן גביר היא חריגה בכל קנה מידה של דמוקרטיה, זכויות אדם והתנהלות סבירה של שר לאכיפת חוק. מספיק לראות את שפת הגוף של המפכ"ל לוי, שהשר פוגע כל הזמן בסמכויותיו ובמעמדו. השר מתערב בהחלטות מבצעיות ובחקירות, וכל זה אחרי שהבטיח לראש הממשלה, ליועמ"שית ובעיקר לבג"ץ שיחדל מכך.
אסור לשכוח שבית המשפט העליון ובראשו הנשיא עמית מאותגרים מאוד מול ממשלה וכנסת לעומתיים. הדרישה מהם היא שייאלמו דום אל מול החלטות הממשלה. שלא יתערבו במינויים לא סבירים, אלא יהיו חותמת גומי. לכן, העליון בוחר את הקרבות שלו. העליון רואה באולמותיו את ההשתוללות הכוחנית, ואפילו את הסמליות בהתנפלות הבריונית על נשיא העליון בדימוס השופט אהרן ברק.
וכן. יש גם את הדבר הזה שממשמש ובא - הבחירות. מי שמנהלת את אכיפת החוק ביום הבחירות ובעצרות לקראתן היא המשטרה. תפקודו של כל שוטר יצטרך להיות ענייני, ממלכתי ומקצועי מעל הכול.
