"הילדה הזאת שכל החקירה בכתה ולא הצליחה להוציא מילה, בת התשע, זה היה עצוב לראות את זה, כי החקירות הן בווידאו, אז כשצפיתי בהן, זה היה מאוד עצוב". כששירי רום, סגנית מנהלת מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה מתבקשת לומר מה נשאר איתה מתיק מאמן הכדוריד בנו ריינהורן, היא חוזרת לילדה ההיא. לא למאות ההתכתבויות, לא למערך ההסוואה הטכנולוגי ולא ל-14 שנות המאסר שנגזרו בסוף. היא זוכרת ילדה בת תשע שישבה מול חוקרת ילדים ולא הצליחה לדבר.
הארכת מעצרו של בנו ריינהורן
הארכת מעצרו של בנו ריינהורן
בנו ריינהורן. החופשה בתאילנד חשפה הכול
(צילום: יריב כץ)
אולי דווקא הרגע הזה מסביר את הפרשה טוב יותר מכל סעיף אישום. אותה ילדה לא פגשה את עבריין המין. הוא לא פגע בה בסמטה, והיא גם לא נכנסה למכונית של אדם זר. היא הייתה בטוחה שהיא מתכתבת עם אישה. עם סוכנת דוגמנות. העולם שהוצג לה היה עולם של אודישנים, צילומים והזדמנות להתפרסם. רק מאוחר יותר התברר שמאחורי המסך ישב גבר שמעולם לא היה צריך להיכנס לחדרה כדי לפגוע בה.
רום הגיעה למחלקת הסייבר בתחילת 2018, אחרי 17 שנים בפרקליטות מחוז תל אביב. היא כבר ניהלה תיקים רבים, אבל עולם עבירות המין באינטרנט היה עבורה תחום חדש יחסית. זמן קצר לאחר מכן התבקשה ללוות חקירה שנפתחה בינואר במוקד 105, שהיה באותה תקופה, לדבריה, "ממש בחיתולים". כבר בתחילת הריאיון היא עוצרת את השאלות ומבקשת קודם לספר את הסיפור. "התיק של בנו, זה תיק מאוד מורכב", היא אומרת. "הוא אחד התיקים החמורים ביותר שהיו בעבירות מין ברשת מאז שאני כאן במחלקת הסייבר".

אודישנים בלי אמא ואבא

החקירה התחילה משתי תלונות שנראו דומות מדי מכדי להיות מקריות. מישהי שהציגה את עצמה בשם "קים" פנתה באינסטגרם לשתי קטינות. היא סיפרה שהיא סוכנת דוגמנות, הציעה חוזה ובוק צילום והעבירה את השיחה לוואטסאפ כדי לערוך "אודישן". תחילה הגיעו שאלות על גיל, גובה ומשקל ותמונות של הפנים והגוף. בהמשך הלכו הדרישות והסלימו. בכל שלב ניתן הסבר מדוע החומר דרוש כדי לבדוק אם הילדה מתאימה לדוגמנות. אחת הקטינות, מספרת רום, התביישה כל כך עד שרק לאחר שאמה יצאה מהחדר הצליחה לספר לחוקרת הילדים מה קרה.
מאחורי "קים" עמד בנו ריינהורן, אז בן 34, מאמן כדוריד. לפי כתב האישום שבו הודה והורשע, הוא יצר זהויות בדויות של נשים ופתח חשבונות אינסטגרם שנועדו ליצור קשר עם קטינות ובגירות. הוא הופיע בין היתר כ"קים", "קלי", "לינוי", "ענבל" ו"יעל סוויסה". מטרת המרמה, כפי שנקבע בגזר הדין, הייתה לגרום לנפגעות לשלוח לו תמונות וסרטונים אינטימיים ובחלק מהמקרים לבצע בעצמן מעשים מיניים.
ילדות טובות נשארות בבית?
"בכל שלושה חודשים הוא החליף את השם, את האינסטגרם, את המספרים, את המייל. הוא המציא את עצמו מחדש"
השיטה הייתה בנויה על הדרגתיות. קודם הצעה נוצצת, אחר כך יצירת אמון, ואז עוד בקשה ועוד אחת. לפי גזר הדין, 26 נפגעות שלחו לריינהורן תמונות אינטימיות בעקבות מצג השווא, והוא ניסה לבצע מעשים דומים ב-38 קטינות ובגירות נוספות שלא שיתפו עמו פעולה. בשמונה מן המקרים גרם לנפגעות לתעד את עצמן מבצעות מעשים שהובילו בין היתר להרשעתו בעבירות של גרם מעשה אינוס או גרם מעשה סדום במרמה.
זהו בדיוק המקרה שבו הביטוי "אינוס וירטואלי" מטעה. הפוגע אולי נמצא מאחורי מחשב, אך הגוף שנפגע אינו וירטואלי. הילדה מבצעת בגופה מעשה בעקבות זהות כוזבת, מניפולציה ומרמה. רום מתארת את רגע הגילוי מנקודת מבטה של הנפגעת: "התחושה של המרמה, שעבדו עליי, שגרמו לי לצלם את עצמי בעירום, לשלוח את התמונות האלה לאדם זר... הכול כדי לספק אצלו יצר מיני, והוא עכשיו מחזיק בתמונות האלה שלי ויכול לעשות בהן מה שהוא רוצה. הגילוי הזה הוא מאוד טראומטי".
כדי להפוך את התרמית לאמינה יותר, ריינהורן השתמש גם בנשים אמיתיות. לפי גזר הדין, באחד הפרופילים הופיעה תמונתה של דוגמנית גרמנייה, שאף ממנה השיג קודם לכן במרמה תכנים אינטימיים. לאחר מכן השתמש בתמונות שלה כדי לשכנע את הקטינות שהאישה שמולה הן מתכתבות אמיתית. במקרים אחרים יצר דמויות שונות שכביכול הכירו זו את זו, וכך בנה סביב הילדות עולם שלם של זהויות פיקטיביות שאישרו זו את אמינותה של זו.
התכתבויות בנו ריינהורן עם אחת הנפגעות:
הוא גם ידע היטב כיצד לדבר עם ילדות. רום מצביעה על פרט שקיבל משמעות אחרת בדיעבד: ריינהורן היה מאמן כדוריד ועבד באופן שוטף עם ילדים ובני נוער. "הוא יודע איך לדבר איתם, הוא יודע איך לתקשר איתם", היא אומרת. "הוא מצליח לגרום להם גם להיות מאוד מאוד פתוחים איתו ולספר לו על עצמם, וגם לעשות את מה שהוא רוצה".
בגזר הדין נקבע כי הוא התכתב עם קטינות בתדירות יומיומית. כשהן ביקשו לערב את הוריהן באודישן, הוא כתב שאין סיבה לעשות זאת בשלב הזה, משום שייתכן שלא יתאימו. הוא ביקש מהן למחוק את התמונות ששלח והבטיח למחוק גם את מה שקיבל מהן. חלק מהצילומים בוצעו בלילה ובהיחבא.
בזמן שריינהורן בנה את הדמויות, החוקרים ניסו לפרק אותן. כתובות IP הובילו פעם אחר פעם למדינות שונות. מספרי הטלפון נראו זרים. על פי גזר הדין הוא השתמש בפרוקסי וב-NordVPN כדי להסוות את כתובתו, באמולטור שאפשר לו להפעיל אפליקציות דרך המחשב, בדפדפן TOR ובמספרי טלפון אפליקטיביים בעלי קידומות זרות. במחשב הותקנה גם תוכנה למחיקה יזומה ויסודית של קבצים.

הילדה סימסה: "הם לא מאמינים שאת בת"

"מה שקרה בתיק הזה", מספרת רום, "שכל שלושה חודשים הוא החליף את השם, החליף את חשבון האינסטגרם, הוא החליף את המספרים, הוא החליף את חשבון המייל. זאת אומרת, הוא המציא את עצמו מחדש". כשהחוקרים ניסו להתקרב לדמות אחת, היא נעלמה ובמקומה הופיעה אחרת.
בנו ריינהורן בהגשת כתב האישום

בינתיים הופיעו עוד ועוד נפגעות. החוקרים החלו לעבור גם על עוקבות של הפרופילים הפיקטיביים, מתוך הנחה שחלקן עשויות להיות ילדות שהפוגע כבר פנה אליהן. כך הגיעו גם לאותה ילדה בת התשע. מידע שהתקבל במשטרה מגוגל לפיו הועלו תמונות של קטינות בעירום לחשבון ענן של אחד המשתמשים שלה, חשבון שהמשטרה כבר זיהתה כחשבון פיקטיבי של אותו חשוד שבעניינו מתנהלת החקירה, וכאשר פתחו את התמונות מצאו שם בין היתר את התמונות של אותה ילדה בת 9, והחוקרים הבינו שהחומרים ששלחה נשמרו בחשבון שבו השתמש הפוגע. היא הובאה לחקירת ילדים ולא הצליחה כמעט לדבר. "בוכה, בוכה, בוכה, לא מסוגלת להוציא מילה, רק בוכה", מספרת רום.
כאן מתגלה עוד הבדל בין עבירת מין "קלאסית" לבין פגיעה מהסוג הזה. לעיתים, המשטרה יודעת שהילדה היא קורבן עוד לפני שהיא עצמה מבינה זאת. "במקרים כאלה לנפגעת אין לה שליטה על מה שקורה, היא חסרת אונים. להבדיל מנפגעת בעולם הקלאסי שיכולה לקחת שליטה ולבחור אם היא מעוניינת לערב את המשטרה או לא, לבחור את מי לשתף, אם לשתף ומתי, במקרה כזה, זה כלל לא בשליטתן. באותו רגע ממש שהן עצמן מבינות שנפלו קורבן לעבירת מין, הן נחשפות, בעל כורחן, מול אנשי משטרה, מול הוריהן. היא לא מבינה שהיא קורבן, היא חושבת שהיא גם התכתבה עם אישה", אומרת רום.
החוקרים נאלצו לא פעם להגיע לבתים שבהם ההורים עצמם כלל לא ידעו מה קרה. באחד המקרים, היא מספרת, הילדה נעלה את עצמה בחדרה והחלה למחוק הודעות מהטלפון הנייד כאשר השוטרים הגיעו לקחת את הטלפון. לעיתים החוקרים קיבלו ליווי של עובדים סוציאליים ואף הגיעו עמם לבתים. במקרה אחר, אחת הילדות סימסה לחשוד בזמן שהשוטרים בבית והזהירה אותו: "הם לא מאמינים שאת בת".
וגם אחרי שהפגיעה מתגלה, היא לא בהכרח מסתיימת. תסקירי נפגעות העבירה שהוגשו לבית המשפט תיארו אצל אחת הנפגעות פלשבקים, קשיי שינה, התבודדות, אשמה עצמית, חוסר אונים, בושה, פגיעה בערך העצמי ופגיעה בלימודים. אצל אחרת נפגע האמון בהוריה והיא התקשתה לסמוך על אנשים. בית המשפט סיכם כי לנפגעות נגרמו "נזקים מורכבים, קשים וברורים", ובהם מחשבות חודרניות, בושה, אשמה, פגיעה בערך העצמי ואובדן אמון.
עו"ד שירי רום - סגנית מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה
עו"ד שירי רום: "חוסר האונים - גם בזמן ביצוע העבירה שאת מרומה, וגם אחר כך - שאף אחד לא שואל אותך ונופלת המשטרה. בבית המשפט את מחליטה - לוקחת שליטה. היא העידה, וזה נתן המון כוח והעצמה"
הפרדוקס קשה במיוחד משום שכל זה יכול להתרחש בלי שהפוגע או הילדה יוצאים מהבית. רום מתארת את זה כך: "כל הפגיעה הזאת מתרחשת מתוך הבית שלה, כשהיא יושבת בחדר שלה. הוא לא יוצא מהבית שלו. הכול מתרחש ברשת". מבחינת הפוגע, היא אומרת, האפשרות לפגוע במספר גדול של קטינות נעשית קלה ונגישה הרבה יותר.
אחרי חודשים של חקירה סמויה, במסגרתה הצליחו לעלות על כתובת ה-IP שלו כשהיה בחופשה משפחתית בתאילנד ולא גלש בצורה אנונימית, התגלתה זהותו של ריינהורן והוא נעצר. לאחר מעצרו הבחין חוקר במחשב נייד ולצדו דיסק קשיח. כשהדיסק חובר למחשב, נמצאו בו בין היתר תמונות של הדוגמנית הגרמנייה. עוד נמצא צילום מסך הקשור להתכתבות שביצע חוקר בשלב החקירה הסמויה מתוך טלפון של אחת הקטינות.
בתוך הדיסק היו גם תיקיות של ילדות שהחוקרים כלל לא הכירו. "אין לנו תלונות שלהן, אבל יש תמונות שלהן", מספרת רום. ואז החל מאמץ מסוג אחר: לזהות מי הילדות שבתמונות. לדבריה, החוקרים ניסו לדלות רמזים מתוך הצילומים עצמם: חולצת בית ספר, חלון, רחוב או פרט אחר שיכול להוביל לזהותה של נפגעת נוספת.
כשהתיק הגיע לבית המשפט, הכמות הפכה לבעיה בפני עצמה. לפי טיעוני התביעה בגזר הדין, ריינהורן ביצע עבירות כלפי 27 נפגעות וניסה לפגוע ב-38 נוספות. אבל מאחורי המספרים היו ילדות שצריך היה להחליט אם להביא לדוכן, מתי ואיך. בנו, שבחר לאורך כל החקירה לשמור על זכות השתיקה, כפר באשמה.

לא פחות מעונש דו-ספרתי

במקרים של עבירות מין בקטינים יש נוהל שמחייב להעיד את נפגעי העבירה 90 יום מהגשת כתב האישום. "עכשיו צריך לשמוע עדות של 30 קטינות, תוך פרק זמן קצר שזו אחת הבעיות הכי קשות", מתארת רום. לדבריה, ההגנה הציעה בשלב מסוים לסיים את התיק בעונש של פחות מעשר שנים. "ואני אומרת להם שלא יהיה, לא יקרה. אני, פחות מעונש דו ספרתי, לא מוכנה לסיים את התיק כזה".
המשפט החל להתנהל. ואז עלתה אחת הנפגעות להעיד. דווקא העדות הזאת הותירה חותם אצל רום מסיבה אחרת. למרות חקירה נגדית נוקבת, במהלכה הציגו לעדה את התמונות ששלחה אחת לאחת, הנערה יצאה מהאולם מחוזקת וסיפרה לה שהחוויה העצימה אותה. גם אביה כתב לרום לאחר מכן על השינוי שראה בה. רום מתארת את המשמעות באמצעות מילה שחוזרת לאורך הראיון: שליטה.
"החוסר אונים הזה - גם בזמן ביצוע העבירה שאת מרומה, וגם אחר כך שבזמן התלונה והחקירה אף אחד לא שואל אותך ובאים אלייך - פתאום נופלת המשטרה - פה את מחליטה. את לוקחת שליטה", היא אומרת. "היא יכלה לא להעיד, היא בחרה להעיד. היא בחרה לבוא לבית משפט, לעמוד. זה נותן המון כוח והעצמה לילדה".
אחריה הגיעה ילדה בת 10. היא סיפרה על אותה סוכנת ועל הבטחות לעולם נוצץ של קליפים, סדרות ודוגמנות. "הבטחות על הבטחות", מתארת רום. "ילדות שאחת מהן סיפרה שהיא חלמה להיות דוגמנית. פתאום מקבלות את הדבר הזה".
אבל ככל שהתיק התקדם, עמדה בפני הפרקליטות גם השאלה מה המחיר של המשך המשפט. "יש לי עוד המון המון ילדות להעיד, שזה השיקול המרכזי", מספרת רום. "חלק מהן לא רוצות להעיד... ואני צריכה גם לשקול את השיקול הזה שלהן. כאילו בסוף, העונש הוא לא חזית הכול". לדבריה, היא הסכימה להיכנס להליך גישור, אך הבהירה: "אני מוכנה לשמוע, אבל אני לא מוותרת פה על אף נפגעת".
בסופו של דבר גובש הסדר טיעון במסגרתו הודה ריינהורן ללא הסכמה עונשית והורשע ב-30 אישומים. בין העבירות: גרם מעשה אינוס ומעשה סדום בקטינות בהסכמה שהושגה במרמה, מעשים מגונים, הטרדה מינית, שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, החזקת חומרי תועבה, התחזות, איומים, סחיטה ופגיעה בפרטיות.
בשלב הטיעונים לעונש ביקשה התביעה מבית המשפט להתייחס לכל נפגעת כאירוע בפני עצמו, והדגישה את ההגנה על גופן ונפשן של הקטינות, על כבודן ועל חופש הבחירה שלהן, לצד הצורך ליצור סביבה בטוחה לילדים ברשת. ההגנה, מנגד, טענה למתחם של 5 עד 11 שנות מאסר. התביעה דיברה על מתחם כולל של 16 עד 24 שנים.
בית המשפט גזר על ריינהורן 14 שנות מאסר בפועל ופיצויים כספיים לכל הנפגעות. רום אומרת היום על התוצאה: "זה מבחינתי בהחלט עונש ראוי, עונש שלם, עונש חמור שהולם את העבירות החמורות, עונש כמו שאני רציתי". היא מזכירה גם את הפיצויים שנפסקו לנפגעות ואת המאמצים שנעשו כדי להעביר את הכסף גם לנפגעת הגרמנייה.
ובכל זאת, בסוף השיחה היא לא חוזרת לעונש, רום חוזרת דווקא לשתי ילדות: זו שבת התשע שישבה בחקירה ולא הצליחה להוציא מילה, ורק בכתה, והנערה שבחרה לעמוד מול שלושה שופטים ולספר. בין שתיהן נמצא אולי הסיפור כולו: מהפגיעה שלקחה מהילדות את השליטה ועד לניסיון להשיב לה אותה. "היא יכלה לא להעיד, היא בחרה", אומרת רום. "היא בחרה להעיד, היא בחרה לבוא לבית משפט, לעמוד. זה נותן המון כוח והעצמה לילדה". ואז היא מסכמת במשפט אחד: "פה את מחליטה. את משיבה לעצמך את השליטה".