אחרי הצהרת יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בדבר נכונותו להתפשר בסוגיית גיוס חרדים, והסערה הפוליטית התורנית סביב סוגיית השוויון בנטל, בצה"ל מבהירים השבוע באופן שאינו משתמע לשתי פנים: דבר אחד מהותי לא השתנה - המחסור בכוח אדם עדיין עמוק, והצבא זקוק בדחיפות לאלפי חיילים נוספים.
לפי נתוני הצבא, לצה"ל חסרים כיום כ-12 אלף חיילים, בהם כ-7,500 לוחמים. "הצורך שלנו בלוחמים ובתומכי לחימה לא השתנה בעקבות הבחירות או התהפוכות הפוליטיות", אומר בכיר במטכ"ל. "הפערים נותרו אותם פערים. מדינת ישראל חייבת חוק גיוס חדש שיסדיר את משך השירות, יעלה אותו ל-36 חודשים, יצמצם את מספר מקבלי הפטור וישנה את חוק המילואים".
בצבא מדגישים כי נעשו כל הצעדים כדי לאפשר שילוב ראוי ומכבד: לראשונה אף יצאה פקודת מטכ"ל מסודרת שמעגנת את התנאים והמסגרות הנפרדות שדרשו הרבנים. במהלך השבוע האחרון ביקר הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר בישיבת הסדר חרדית, וחזר על המחויבות הזו בפני התלמידים: "הפקת הלקחים מחייבת אותנו לחזק את שורות הצבא ולהרחיב את בסיס המשרתים. צה”ל אינו מבקש לשנות את זהותכם. מטרתנו היא שתיכנסו לצבא חרדים ותצאו חרדים – זו מחויבות שלי באופן אישי".
גידול משמעותי, אך רחוק ממיצוי הפוטנציאל
הנתונים שחשפנו ב-ynet וב-"ידיעות אחרונות" מראים כי מספר המתגייסים החרדים צפוי לעלות מ-2,800 בשנה שעברה לכ-4,300 השנה. מדובר בגידול משמעותי, אך מבחינת צה"ל הדרך למיצוי הפוטנציאל עוד ארוכה. בכל שנתון חרדי ישנם כ-14 אלף צעירים. גם אם נניח שרק כ-5,000 מתוכם הם תלמידי תורה שתורתם אומנותם, נותר פוטנציאל אדיר שלא מומש - במיוחד כשלוקחים בחשבון שנתון הגיוס הנוכחי מורכב ממספר שנתונים שונים, מגיל 18 ועד 26.
אלא שהנקודה הקריטית היא לא רק כמות המתגייסים, אלא לאן הם מופנים. צה"ל משווע ללוחמים, אך מתוך כ-4,000 המתגייסים הנוכחיים, רק כרבע (כ-900 צעירים) משתלבים במערך הלוחם. רבע נוסף מעדיף תפקידים טכנולוגיים המעניקים מקצוע אזרחי מבוקש ומאפשרים לעיתים שירות ללא מדים, כמו פרויקט "קודקוד" שנמצא בצמיחה.
מדובר בכוח אדם חיוני לצבא שנשען על טכנולוגיה מתקדמת. אך כאשר חסרים 7,500 לוחמים ומוקמים גדודים חדשים שאין מי שיאייש אותם, ברור מדוע במטכ"ל מסתכלים על המספרים בדאגה. בחטיבת "החשמונאים", חטיבת החי"ר החרדית החדשה, ישנו כיום למעשה רק גדוד מלא אחד מתוך ארבעה. הכיוון אמנם חיובי, אך הקצב רחוק מלענות על הצרכים המבצעיים בשטח. וזו הוכחה נוספת שהתנאים קיימים לקליטת החרדים
לוחמי צה"ל בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל )
בעוד הוויכוח הפוליטי נמשך, העומס המוטל על הלוחמים בשטח הוא אדיר. במהלך חודשי לחימה ארוכים הלוחמים אינם נחים, אלא מדלגים מגזרה לגזרה: מעזה ללבנון, מיהודה ושומרון לסוריה. הם כמעט ולא מתאמנים, ותקופת ההתרעננות שלהם צומצמה לפחות מחודש ימים. מעבר לקושי הפיזי והמנטלי, מדובר במציאות שמפגעת קשות בבניין הכוח של צבא שחייב להתאמן ולהתכונן למלחמה הבאה.
כתוצאה מהמחסור בחובה, צה"ל נאלץ להסתמך על עשרות אלפי חיילי מילואים בכל רגע נתון - פתרון זמני שעלותו הכלכלית למשק יקרה מאוד ומכבידה על תקציב המדינה בצה"ל מקדמים שורת צעדים פנימיים כדי להתמודד עם המשבר: העברת חיילים לתפקידי לחימה, שימור משרתים, צמצום נשירה, והקמת מסגרות חדשות. אך הצעדים האלה הם רק פלסטר. בלי שינוי חקיקתי משמעותי, גיוס חרדים בהיקפים רחבים והחזרת שירות החובה לשלוש שנים - לא ניתן יהיה לסגור את הפערים. דרישות צה"ל אינן פוליטיות; הן צורך מבצעי קיומי הנגזר מהמערכה הרב-זירתית שבה אנו נמצאים.
צביעות בולטת
על הרקע הזה, ההצהרה האחרונה של ליברמן - מי שנשא במשך שנים את דגל השוויון בנטל - מקוממת במיוחד. במקום לייצר בסיס רחב להסכמה שתאפשר גיוס משמעותי, הוא בחר בצעד שתרם לקבורת האפשרות הזו בעתיד הנראה לעין.
יש כאן צביעות בולטת. במשך חודשים מתנהלים קמפיינים פוליטיים שלמים המבוססים על הנתונים והכתבות שגם אנחנו מפרסמים כאן על המחסור בלוחמים והעומס במילואים. הנתונים האלו משמשים מצוין לניגוח פוליטי, אך ברגע האמת, כשנדרש לקבל החלטות קשות ולתמוך בצעדים המקצועיים שצה"ל דורש, מתברר שיש מעט מאוד אנשים שמוכנים לשאת באחריות הלאומית.
בסופו של דבר, המספרים לא משקרים ולא משתנים. לצבא חסרים לוחמים עכשיו. המשך הוויכוחים על קרדיט פוליטי והאשמות הדדיות לא יאיישו את הגדודים. חוק גיוס שייתן מענה אמיתי לצורכי הצבא הוא לא עניין שאפשר לדחות לעוד ממשלה או לעוד מערכת בחירות - זו אחריות ביטחונית עליונה של כולנו.
