בתחילת החודש הכריז שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י כי "ההפצצות בבירתנו לא משפיעות על יכולתנו לנהל מלחמה". בהצהרה הזו הוא הזכיר כי "הגנת הפסיפס המבוזרת" מאפשרת לאיראנים להחליט מתי - וכיצד - המלחמה תסתיים. האסטרטגיה הזו, לפי ה"דיילי מייל", היא אחד הלקחים שלמדה טהרן מהמלחמות שניהל המערב בשנים שקדמו למלחמה הנוכחית. במקום ריכוזיות - ביזור, שלפעמים גם יכול לעלות ביוקר מהצד השני.
האסטרטגיה הזו, כך נכתב, מכונה DMD - Decentralised Mosaic Defence - הגנת הפסיפס המבוזרת. היא בנויה סביב העיקרון שלפיו גם אם הראש נכרת - כפי שנעשה עם עלי חמינאי או בכירים אחרים - "הגוף" ממשיך להילחם. את התוכנית הזו הציג מוחמד ג'עפרי, שהיה מפקד משמרות המהפכה, ב-2005. הוא הצהיר שהתוכנית הזו מבוססת על התבוננות ב"טעויות" של המערב - ובעיקר ארה"ב - בעיראק, באפגניסטן וגם במלחמות הבלקן. גם עראקצ'י הודה שהלקחים נלמדו: "העברנו שני עשורים בחקר תבוסות הצבא האמריקני ממזרח לנו וממערב לנו".
לפי ה"דיילי מייל", האסטרטגיה האיראנית באה לידי ביטוי בשתי דוגמאות שבהן הם עשו הכול הפוך מסדאם חוסיין, וזה השתלם: לסדאם היה צבא מרוכז, וברגע שהפיקוד וההנהגה כבר לא היו שם - הוא קרס במהירות. לקח נוסף שהאיראנים למדו היה מהתקיפה הישראלית על הכור בעיראק ב-1981. את מתקני הגרעין הם פיזרו ברחבי המדינה, ואת המתקנים המרכזיים קברו בעומק האדמה. הכול כדי לא לאפשר לסיים את המלחמה בהשמדת מטרה אחת.
התוכנית הזו, כך נכתב, השתלמה גם כשחמינאי חוסל. המנהיג העליון המחוסל, לפי "ניו יורק טיימס", הורה לעלי לריג'אני שאותו חיסלה ישראל בתקיפה אווירית הלילה - ולקומץ מקורבים פוליטיים וצבאיים שלו - להבטיח שהרפובליקה האיסלאמית תשרוד לא רק הפצצות אמריקניות וישראליות, אלא גם את חיסולה של כל שדרת ההנהגה הבכירה - כולל אותו עצמו.
עוד לפי ה"דיילי מייל", לאחר חיסול חמינאי, משמרות המהפכה חולקו ל-31 פיקודים, שכל אחד מהם פועל כמיני-צבא עצמאי, עם מודיעין משלו וכוחות קרקעיים. למפקדי הפיקודים יש סמכות מלאה לשגר טילים, כטב"מים או לפגוע בכלי שיט ללא בקשת אישור כלשהי מההנהגה, אבל זה מעמיד את האיראנים גם בסיכון, כי ביזור סמכויות עלול להביא גם למהלכים בלתי-צפויים. אם אחד המפקדים יקבל החלטה עצמאית שתביא להסלמה חריפה, את המחיר תשלם איראן כולה.
התקיפה על נמל התעופה בדובאי: איראן רוצה להתיש כלכלית
לפי העיתון הבריטי, איראן מצליחה להמשיך להילחם גם באמצעות "אסימטריית עלויות": היא משגרת טילים וכטב"מים זולים, שעלות הפלתם עשויה להגיע למיליונים עבור כל יחידת מיירט. גם סגירת מצרי הורמוז מסייעת לה: העלות עבורה נמוכה מאוד, גם צבאית, אבל ההשפעה על הכלכלה העולמית עצומה. האיראנים מצליחים כך, למעשה, להפוך את המלחמה לכל-כך יקרה כלכלית שארה"ב וישראל ייאלצו לעצור אותה מהסיבות האלה.
"זה לא עניין של שבוע-שבועיים"
ואולם, לדברי בכירים ישראלים ששוחחו עם ynet, הנחישות האמריקנית והישראלית מטרידה את המשטר האיראני. "הם מסתתרים בבונקרים ומנסים לנהל את העניינים. אנחנו מזהים פאניקה והבנה שזה לא אירוע כמו מלחמת 12 הימים, שם הם יכלו לעצור נשימה ולהתקדם", אמרו.
לדבריהם, לאיראן אין כרגע יכולת לייצר טילים, נכון לעכשיו. "הם הבינו שהפגיעה האסטרטגית ביותר בישראל היא פגיעה במרכזי אוכלוסייה, ומבחינתם הפגיעות בעורף מביאות הישג", אמרו. "ההישגים שלהם לא רבים. ההגנה של ישראל טובה והאזרחים קשובים להנחיות פיקוד העורף. הירי שלהם ספורדי, והזהירות שלנו תורמת לכישלון שלהם".
לשאלה למה הם לא נכנעים או חותרים להפסקת אש, ענו אותם בכירים: "זה לא עניין של שבוע-שבועיים לפרק משטר כזה. יש הרבה יעדים ואינטרסים. הגודל של איראן, הצורה שבה היא בנויה, המסגרת שלה הם דברים שגורמים לנו להבין שזה ייקח הרבה זמן. יש לנו מטרה, והיא לא להפיל את המשטר. היינו מאוד שמחים שבקצה המשטר המזעזע הזה ייפול, זה מאוד יסייע לנו – אבל השיח הנרטיבי והמבצעי בתוך הצבא הוא בעולמות של יצירת התנאים".
לדבריהם, "יכול להיות שהפגיעה החמורה באדני המשטר תביא לנפילתו ולמיטוטו הסופי של המשטר, אבל כרגע אנחנו במצב של פגיעה במרכזי הכובד של המשטר: תקיפות של מטרות תעשייה צבאית, מטרות של טילי קרקע-קרקע, תת-קרקע, מפקדות פעילים, מחרטות ומערבלים ואתרי גרעין".
