בנט עם כוכבי רשת. ניסיון לשכנע בכל דרך
(צילום: רועי אברהם, לע"מ, סאונד: ניר שרף, לע"מ)
יותר ממיליון ישראלים עדיין לא התחסנו במנת החיסון הראשונה נגד נגיף הקורונה. על-רקע קריאתו של ראש הממשלה נפתלי בנט לציבור להתחסן, והאמירה לפיה שאלת הסגר בחגי תשרי תוכרע על-פי מספר המתחסנים בכלל ומספר המתחסנים במנה השלישית, מומחים מסבירים איך אפשר להגדיל את מספר המתחסנים, את המחסומים המשפטיים - ואת הקשיים והמגבלות שבדרך.
גל רביעי של קורונה - כתבות נוספות
לימודים מהבית לילדים שלא התחסנו? ההורים לא יתנו
שיעורי ההתחסנות בקרב ילדים ונערים בגילי 12 עד 18 הם הנמוכים ביותר לעומת שאר האוכלוסייה. בסין, למשל, בחלק מהרשויות המקומיות החליטו לאסור הגעה למסגרות החינוך על ילדים ונערים שלא התחסנו. גם בישראל הרעיון עלה על הפרק, אולם הוא נדחה על הסף מאחר שהוא לא מידתי, ועלול לגרום נזק רב לילדים.
"יש חוק חינוך חובה במדינת ישראל ואין כזה דבר שבגלל שילד לא התחסן לא ילמד בבית הספר", הסביר מירום שיף, יו"ר הנהגת ההורים הארצית. "זה לא יעלה על הדעת. בנוסף, משרד החינוך לצערי לא ערוך בכלל ללמידה מהבית כשחלק מהכיתה בבית וחלק בכיתה. חשוב מכך, ילדים בסופו של דבר צריכים להיות בחברת ילדים ולא בבתים שלהם. אי אפשר להעלות דבר כזה על הדעת".
לדברי שיף, "גם היום, מי שמחוסן לא נכנס לבידוד. נכון שאפשר להידבק, אבל ילדים התחסנו רק לאחרונה ולכן החיסון שלהם עוד מגן עליהם מאוד. אנחנו לא ניתן לדבר כזה לקרות. לא יקרה".
חיסונים עד הבית? קשיים לוגיסטיים
דרך נוספת שבה ניתן יהיה להעלות את מספר המתחסנים היא הנגשת החיסונים באופן כזה שלמעשה הם יגיעו כמעט "עד הבית". שיעור ההתחסנות בחברה הבדואית, כך לדוגמה, הוא נמוך מאוד. כדי להעלות את שיעורי ההתחסנות ביישובי הפזורה בנגב ובכפרים הלא-מוכרים, נראה שצריך להביא ניידות חיסון. במשרד הבריאות לא השיבו לפניית ynet בנוגע למספר הפעמים שבהן הוצבו ניידות חיסון בכפרים הלא-מוכרים.
יחד עם זאת, להצבת ניידות חיסון נלווים קשיים לוגיסטיים והגבלות של חברת פייזר, יצרנית החיסון, בכל הנוגע לשינוע החיסונים. ד"ר נעים אבו פריחה, יו"ר אגודת הרופאים הערבים בנגב, טוען כי הבעיה היא יותר בשכנוע התושבים, ופחות בנגישות. "אני לא בטוח שאם הייתה נגישות יותר טובה זה היה משפיע על שיעורי ההתחסנות, כי עדיין לא הצלחנו להביא שם האוכלוסייה להתחסן כמו בשאר היישובים", אמר. "גם ללא קשר למשרד הבריאות עשינו הסברה. בגל הראשון אנשים פחדו להתחסן וגם עכשיו שיעורי ההתחסנות בחיסון השלישי מאוד נמוכים".
אבו פריחה הוסיף כי "אנחנו מנסים לשכנע את האנשים מדוע עליהם להתחסן. בכל היישובים יש נגישות טובה. צר לי מאוד להגיד את זה אבל אנחנו עדיין לא מצליחים לשכנע את האנשים לבוא להתחסן, במיוחד בקרב צעירים וילדים, שם אחוז ההתחסנות הוא מאוד נמוך. יש בעיית נגישות קלה בחלק מהאזורים אבל הבעיה העיקרית היא שאנשים לא רוצים להתחסן".
הטבות לילדים? ההורים יחליטו בכל מקרה
דרך נוספת שבה אפשר לכאורה לשכנע ילדים ונערים להתחסן היא הטבות וצ'ופרים. דוגמה טובה לכך היא עיריית תל אביב-יפו, שיזמה מהלך רחב היקף להעלאת מספר המתחסנים בקרב בני הנוער תושבי העיר. "המבצע שלנו היה ממוקד לשבוע אחד, כשראש הממשלה הכריז שיש חלון זמן לחסן את בני ה-12 עד 16 כי יש מלאי מסוים בישראל שתוקפו יפוג", מסביר איתן שוורץ, דובר העירייה. "יזמנו פרויקט של עמדות חיסונים ניידות ברחבי העיר ובחרנו מיקומים עם ריכוז גבוה של בני נוער כמו גינת התקווה והסקייט פארק ביד אליהו. הבאנו לשם עמדות ניידות של חיסונים בשיתוף מד"א יחד עם אוטו גלידה והבטחנו הטבה לאחת האטרקציות העירוניות למי שמתחסן בשווי של מאה שקלים כמו פארק החבלים, כרטיס זוגי לסרט, כניסה חינם לבריכה או כדור פורח".
שוורץ מספר עוד כי "כל המהלך הזה לווה בקמפיין מדיה מאוד גדול שעיקרו השקעה מאסיבית בטיקטוק והמון שילוט ברחבי העיר ובתחנות האוטובוס. איך אנחנו מודדים תהודה ציבורית? דרך התגובות החיוביות והשליליות, וקיבלנו משניהם. לכן אנחנו יודעים שזה עבד ברמת הקמפיין. אין בן אדם במדינת ישראל שלא יודע שיש חיסונים ושיש בהילות גדולה מצד המדינה. לכן השאלה הייתה למה בני הנוער מתחסנים פחות. האם בגלל שהם פחות זמינים? כי ההורים מתנגדים? כנראה שמדובר שילוב".
האם המהלך נמצא יעיל? שוורץ אמביוולנטי. "בסופו של דבר הגיעו כ-150 בני נוער לכל אחת מהנקודות, לא מספרים מאוד גבוהים. לפי דעתי ההטבות הן לא הסיפור. בסבב הראשון ראינו שכשמציעים לאנשים מבוגרים כנאפה ליד הבית תמורת חיסון או פיצה, להרבה מאוד בוגרים זה הטריגר שדחף אותם להגיע. תמריץ בדמות כרטיס לכדור הפורח כנראה לא יעשה את ההבדל, כי ההורים שלהם בסוף מקבלים את ההחלטה לגביהם, וצריך להבין את זה. זה המפתח".
האפשרות הלא סבירה
לקראת תחילת מבצע החיסונים שקלו במשרד הבריאות גם את האפשרות החריגה של הטלת חובת חיסון על כלל האזרחים, ואולם די מהר האפשרות במתכונתה המקורית ירדה מהפרק מפאת קשיים משפטיים. "אני נגד שימוש בכלים משפטיים לצורך הכוונת התנהגות בתחום של בריאות כמו חיסונים", אומר ד"ר עדי ניב יגודה, מומחה למדיניות בריאות וחבר בקבינט המומחים של "מגן ישראל". "אני לא חושב שאפשר או ניתן בחוק או בדרך אחרת לחסן אדם בניגוד לרצונו. בסוף יש את עקרון האוטונומיה וזכותו של אדם לחיות את חייו בהתאם לדעותיו ואמונותיו עד הנקודה שבה ההתנהגות שלו יכולה לפגוע במישהו אחר".
לדבריו, "זה בדיוק האיזון בין הזכות של הפרט לבין הגנה על הציבור. במקום הזה, המשפט צריך להיות הכלי האחרון שמפעילים בדרך להכווין התנהגות ובעיניי בנושא הקורונה עוד לא מיצו את כלל האפשרויות, ובעיקר הנגשה תרבותית ומגזרית, שתעלה בצורה משמעותית את שיעור המתחסנים בעיקר בשני קהלים: המגזר הרוסי והמגזר הערבי. אני כן בעד כלים עקיפים כמו למשל תו ירוק שיעודדו את הציבור ללכת ולהתחסן אבל לא החוק שיבוא ויאמר שחייבים להתחסן. מי שבוחר שלא לחסן את ילדיו מעל גיל 12, יכול להיות שכמו בארה"ב לא יוכל ללמוד בבית הספר הציבורי. זה מעודד אנשים כי אנשים לא רוצים לשלם כסף על לימודים פרטיים והרבה פעמים זה מציב אותם מול המחיר של האידיאולוגיה".
"בישראל יש תשתית משפטית להטלת חיסון ואם רוצים יכולים לייצר את התשתית המשפטית לכך", אומר יגודה. "אבל הדרך לכך היא שיח שקוף, מהימן, מבוסס נתונים עם הציבור, כמו גם כלים עקיפים להכוונת התנהגות שתעודד התחסנות כמו תו ירוק, הגבלת נוכחות במרחב הציבורי, כשמצד אחד אתה שומר על האוטונומיה של מי שבחר לא להתחסן ומצד שני אתה שומר על בריאות הציבור".
