ילנה גרנברג בת ה-27, שגופתה נמצאה אתמול בבוקר (יום חמישי) בשדה ליד רחובות היא אחת מתוך 17 נשים וצעירות שנרצחו מתחילת השנה, אבל החוקים והתקנות שהיו יכולים למנוע את הרצח של חלקן, תקועים. ארגוני הנשים מפנים אצבע מאשימה כלפי הממשלה שלא עשתה דבר כדי לשנות את המצב העגום.
יו"ר נעמת, חגית פאר, אמרה כי "צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהודות שהאלימות במשפחה שמכוונת כמעט תמיד נגד נשים וילדים - אינה בראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות. ממשלות מתחלפות ובעניין הזה אין ימין ושמאל - תמיד יש לכולם דברים דחופים וחשובים יותר. אי היציבות הפוליטית והעובדה שהכול כאן נצבע מיד כפוליטי ומפלגתי, מובילים למצב שבו הכול תקוע".
לדבריה, "אפילו נושאים שאמור להיות עליהם קונצנזוס מוחלט, כמו חוק פיקוח אלקטרוני, לא מקודמים. זה פיקוח נפש של ממש, פעמים רבות הכתובת על הקיר, אותם אזיקים אלקטרוניים יכולים להציל חיים של נשים רבות אבל הח"כים עסוקים בדברים אחרים. דוגמה נוספת היא אמנת איסטנבול שאף היא הפכה מוקד לקטטה פוליטית, אמנה שהממשלה הייתה צריכה לחתום עליה כבר מזמן".
(צילום: ניצן דרור, נויל האריס)
מיכל גרא מרגליות, לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים, סבורה כי כדי לשנות את המצב צריך לנקוט כמה צעדים, בהם תקצוב מלא של התוכנית הבין-משרדית למאבק באלימות נגד נשים. "אחד ההישגים המרכזיים של ממשלת השינוי היה העברת תקציב מדינה. זה היה תקציב דו-שנתי, לשנים 2022-2021. לכו לתקצוב התוכנית הבין-משרדית למאבק באלימות נגד נשים וחפשו בכמה היא תוקצבה. לא בסכום של 250 מיליון שקל בשנה, כפי שנקבע התקצוב הנדרש מיד לאחר החלטת הממשלה על התוכנית ב-2017", היא אמרה. "זה הסעיף הקל ביותר ליישום - היה רק נדרש לשים כסף, ולא הרבה ממנו".
חוק איזוק אלקטרוני, הוא חוק נוסף שיכול לשנות את המצב. החוק לא עבר למרות שגם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הודיע שיקדם אותו בחקיקת בזק בדצמבר 2018, מיד אחרי מחאת הנשים. "מה שמכונה אזיק אלקטרוני, זאת טכנולוגיה והטכנולוגיה הזאת לא מושלמת", אמרה גרא מרגליות.
לדבריה, "הטכנולוגיה הזאת תציל תשע מתוך עשר נשים. מה יקרה כשהטכנולוגיה תיכשל אצל האישה האחת? המשטרה חשבה שהביקורת כלפיה תהיה עוד יותר מושחזת. ולכן, גם במחיר של חיי תשע הנשים שאכן יינצלו, המשטרה עמדה על הרגליים האחוריות וסירבה לקדם את החוק. אולטימטום אפקטיבי של ח"כ מירב בן ארי הוביל לכתיבת תזכיר החוק, ובימים שסביב פרפורי הכנסת עמלו חברות כנסת כדי להעבירו בקריאה ראשונה. אבל חוק - אין".
דיון באמנת איסטנבול בוועדה לקידום מעמד האישה
(צילום: ערוץ כנסת )
דרך נוספת לשנות את המצב כיום היא העברת חוק למאבק באלימות כלכלית. גרא מרגליות הזכירה את דבריו של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד בדיון על הצעת החוק, שם אמר: "הוא הטיל עליה אימה כלכלית כשלא נתן לה לקנות ב-10 אלף שקל בגדים? או אולי היא הטילה עליו אימה כשהיא הלכה וקנתה בעשרת אלפי שקלים ורוששה אותו? והוא לא יכול היה ללכת לכדורגל? אם הכול משפטי, אנה אנו באים?". לדברי גרא מרגליות, "גם הצעת החוק הזאת יושבת על המדף כבר לא מעט שנים, ולא מגיעה לישורת האחרונה".
חתימה על אמנת איסטנבול היא דרך נוספת לשנות את המצב, לדברי גרא מרגליות. "איזה קמפיין מפואר הובילו פורום קהלת ועוזריהם, שלקחו סעיף בשולי האמנה שעסק בהגירה, שישראל כבר הודיעה שהיא מסתייגת ממנו, והפכו אותו לחזות הכול וטענו שהאמנה חותרת תחת מדינה ישראל כמדינה יהודית", היא אמרה. "מדובר באמנה שעוסקת במניעה וטיפול באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, ושמה דגש על עבודה מתוכללת מצד מוסדות המדינה. עשרות מדינות כבר חתמו עליה ועברו לשלבי יישום, נרחבים יותר או פחות. ואנחנו? קורבן לקמפיין מביש".
לדבריה, מה שמשותף לארבעת המקרים הוא ש"בכולם לא היה גורם רציני שאחד הנושאים האלה היה בראש סדרי העדיפויות שלו. אף שר/ה, אף מנכ"ל/ית, אף הנהלה בכירה. אנחנו בעונת המלפפונים של הבחירות, ומה שפוליטיקאים יודעים להציע זה הצהרות והבטחות. הארגונים מגבים ומעודדים כל הבטחה כזאת, וזה כמובן מצוין וזה תפקידם. אבל אני אזרחית פשוטה, ולי כבר מזמן נשרפו האוזניים ממילים בלי כיסוי, והמציאות מלמדת שממשלת השינוי לא באמת הייתה שונה מקודמותיה בכל מה שקשור לביטחון, רווחה וחיי נשים".
פורסם לראשונה: 22:58, 25.08.22
