למה בעצם ארה"ב תומכת בנו לאורך שנים? התשובה המקובלת כוללת אינטרסים במזרח התיכון וערכים משותפים כמו דמוקרטיה. אבקש להתמקד בהיבט אחר - היכולת שיש שם לאזרחים להשפיע ישירות על מדיניות באמצעות חברי קונגרס, ואצביע על התנהלות ישראלית שעלולה לפגוע בעתיד התמיכה. ברשותכם, נדרש הסבר קצר על חקיקה בארה"ב.
בספרו "בשבח השירות הציבורי", הסביר הסנטור דאז ג'ו ליברמן כיצד הוא מצביע: "אם יש לי דעה נחושה בנושא מסוים, אצביע לפיה... אם אין לי דעה ברורה, אנסה לסייע לקבוצה שתמכה בי (תורמים ומגייסי כספים, ט"ה)... להוציא חריג אחד. אם אסיק שלרוב בוחריי יש דעה ברורה, ולי אין, אצביע לפי דעתם". כלומר, הצבעותיו נקבעות ראשית לפי דעותיו, ואז לפי עמדת בוחריו, ולבסוף בהתאם לבקשות תורמים ומגייסים. מה עם משמעת קואליציונית? החלטת סיעה? אלו לא קיימות בארה"ב.
למעט כמה עצמאים, המחוקקים משתייכים לשתי מפלגות, דמוקרטית ורפובליקנית. לכל אחת יש מנהיגות ומדיניות כללית, אבל חברי קונגרס שואבים את כוחם ממצביעיהם ואותם הם פועלים לרצות, כדי להמשיך להיבחר. סנטורים (שניים מכל מדינה, בסה"כ 100) נבחרים אחת לשש שנים. בבית הנבחרים (435 מושבים, המחולקים מחדש מדי עשור לפי תזוזות אוכלוסייה), כולם מתמודדים אחת לשנתיים. יוצא שמיד אחרי מערכת בחירות מתחיל גיוס תמיכה לקראת המערכה הבאה. לא מדובר בנשיאת חן במרכז מפלגה או בעיני המנהיג, אלא בכסף ובהשפעה.
לכן טבעי שמחוקק ממדינה חקלאית ינצל את כוחו לטובת חוואים. אך מעבר למה שחשוב לבוחריו, וכל עוד הם אינם מתנגדים, הוא יצביע לפי עמדתו או לפי בקשות תורמיו. אלו יכולים להיות שדולה למען חינוך חינם, תעשייה ביטחונית או מי שישראל חשובה לו. ארגונים שתומכים בישראל מטפחים באופן שיטתי מועמדים ומחוקקים, כולל באזורים שבהם יש מעט יהודים, ופונים אליהם לגבי חוקים החשובים לישראל.
סביב כל חוק מתנהל תהליך נפרד בסנאט ובבית הנבחרים. בסופו, שני הבתים מגשרים על פערים ומגישים לנשיא נוסח מוסכם לחתימה (או לווטו, במקרים חריגים). כלומר, למכונת החקיקה יש שלושה גלגלים – בית הנבחרים, הסנאט והנשיא. לרוב, המשקל היחסי ביניהם משתנה אחרי בחירות, כל שנתיים. מי שמצטרף לנסיעה ונהנה מהחוקים, כמו ישראל, אמור להבין שלאור השינויים התכופים הללו, על כל הגלגלים להיות משומנים כל הזמן, אחרת המכונה תחרוק. מכאן עולה חובה לשמר בכל עת את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. זוהי מוסכמה נחרצת שלאורה פעלו דורות של פוליטיקאים ודיפלומטים ישראלים.
אבל יש עוד סיבה לטפח את שתי המפלגות. נכון שהנתונים מורים שיש כעת לישראל יותר תמיכה בקרב מצביעים רפובליקנים. אלא שרוב היהודים מצביעים עבור מועמדים דמוקרטים, ורק שלושה מ-37 נבחרים יהודים בקונגרס הנוכחי הם רפובליקנים. מתוך אידאולוגיה וגם מתוך אכפתיות – תאמרו, כנהוג במשפחה - יש בקרבם גם ביקורת על ממשלות ישראל. אך נוכח החיוניות בתמיכה דו-מפלגתית, לצד היותם בשר מבשרנו, אסור לוותר עליהם. כך, בשבוע שעבר, כ-300 מאות אלף יהודים מכל המגזרים והדעות הקדישו יום עבודה והגיעו לוושינגטון כדי להתייצב לימין ישראל במצוקתה, שמשליכה ומאיימת גם עליהם. שוב נוכחנו שבעת צרה, הם איתנו.
טובה הרצלזה קרה חודש אחרי ביקורו המחבק של הנשיא. ג'ו ביידן התעלם משנים של התמקדות ישראלית ברפובליקנים וזלזול פומבי כלפיו, כלפי דמוקרטים בכלל וכלפי הנשיא הדמוקרטי הקודם ברק אובמה בפרט (שקידם תוספת סיוע משמעותית לישראל בעת שביידן היה סגנו). דוגמה בולטת הייתה הופעתו חסרת התקדים של בנימין נתניהו בקונגרס ב-2015, אז עם רוב רפובליקני בשני הבתים, מאחורי גבו של הממשל הדמוקרטי. אזכיר גם את דבריו של רון דרמר אחרי סיום כהונתו כשגריר בארה"ב (כאן, החל מדקה 4:00), שלפיהם נכון להשקיע יותר באוונגליסטים (מרביתם רפובליקנים) מאשר ביהודים, בגלל מספרם ומשום שהם פחות ביקורתיים כלפי ישראל.
החלטה מודעת להתמקד ברפובליקנים ובהם אוונגליסטים, על חשבון דמוקרטים ותומכיהם היהודים, לא רק פוגעת בקרובים לנו, אלא גם נוגדת כל התנהלות פוליטית נבונה, ועלולה לחתור תחת המשך התמיכה בישראל. יש לקוות שההתפכחות שנכפתה עלינו בשמחת תורה תעסוק גם בקונספציה הזו, שהיה בה להרחיק מעלינו דמוקרטים בכלל ואת אחינו היהודים בפרט.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, כיהנה כשגרירה בדרום אפריקה ואחראית על הקשרים עם הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
