צמרת הפנטגון נושמת לרווחה: מבצע החילוץ הנועז של נווט ה-F-15E שהופל ביום שישי האחרון בשמי דרום-מערב איראן - מבצע שתואר כאחד המורכבים בהיסטוריה - הסתיים הלילה (א') בהצלחה. הנווט חולץ בשלום לאחר יומיים של הסתתרות בשטח עוין.
מקום חילוץ הטייס
(ללא קרדיט מתוך X)
מעבר לדרמה האנושית, מדובר בתצוגת תכלית נדירה של דוקטרינה מבצעית של הצבא האמריקאי בשם CSAR (ראשי תיבות של Combat Search and Rescue – "חיפוש והצלה קרבי") אשר נועדה בדיוק למצבים כאלה. היא כוללת יחידת חילוץ מיוחדת בשם Pararescue, שלוחמיה ידועים כ-(Pararescue Jumpers) PJs, ואף מסוקי חילוץ מדגמים ייחודיים המותאמים במיוחד למשימה.
אז איך זה התאפשר?
בבסיס המערכת עומד מכשיר מבוסס תקשורת לוויינית במשקל כ-800 גרם, הצמוד לגופו של הטייס/נווט ומכונה CSEL (ראשי תיבות Combat Survivor Evader Locator, "איתור ניצולי קרב נסתרים").
המכשיר, מתוצרת בואינג, נראה כמו שילוב בין מכשיר קשר צבאי "קשוח" לבין מחשב כף יד מיושן ומסיבי. הוא ממוקם בתוך אפוד הישרדות ייעודי שלובש הטייס מעל סרבל הטיסה בצאתו למשימה, ונשאר על גופו גם כאשר הוא ניתק מהמטוס.
ה-CSEL ממוקם בדרך כלל בכיס קדמי, באזור החזה או המותן העליונה, כדי לאפשר גישה מהירה ביד אחת, למקרה שהיד השנייה פצועה. הוא מתוכנן כך שלא ייפגע בתהליך הפליטה המהיר מהמטוס הפגוע, ומשדר כל הזמן נתוני מיקום, הודעות טקסט מוצפנות, והכל ב"דילוגי תדר" כדי למנוע איתור על-ידי האויב.
אנטנה גמישה וקצרה משמשת ב- CSEL לתקשורת קו-ראייה (LOS) - כלומר תקשורת העוברת בין שני מכשירים על הקרקע. עבור תקשורת לוויינית, שעוברת דרך החלל, יש לו אנטנה פנימית מתוחכמת. אם הטייס מסתתר תחת כיסוי צמחייה כבד, הוא יכול לחבר למכשיר גם אנטנת פריסה חיצונית קטנה.
עמידות טכנית קיצונית
מדובר במכשיר קשוח ועמיד במיוחד, עם עמידות טכנית קיצונית: הוא מסוגל לתפקד גם לאחר טבילה במים, בעומק של 10 מטרים, הסוללה שלו יכולה להחזיק מעמד עד 21 יום במצב המתנה וממשק המשתמש כולל תפריטים פשוטים שניתן לתפעל גם תחת לחץ קיצוני, בחושך מוחלט ועם כפפות טיסה.
כשנווט ה-F-15E הצליח לשלוף את ה-CSEL שלו באיראן, הוא ראה מולו מסך LCD קטן יחסית במרכז המכשיר ומתחתיו לוח מקשים קטן עם כפתורי גומי בולטים. הכפתורים תוכננו כך שניתן יהיה להרגיש את הלחיצה גם דרך כפפות טיסה עבות.
לצד המכשיר - לרוב מוגן על ידי מכסה פיזי כדי למנוע לחיצה בטעות - נמצא כפתור חירום, שמשדר מיד אות מצוקה רציף בתדרים בינלאומיים, לא מוצפנים, מה שמשמש כאופציה אחרונה בלבד בגלל סכנת החשיפה שלו.
במטוסי קרב מודרניים, ה-CSEL מחובר לפני ההמראה בכבל קטן ישירות למערכת הניווט של המטוס, כך שכל הקואורדינטות ונקודות ציון מודיעיניות אחרות נטענות אליו מראש באופן אוטומטי, והטייס לא צריך להזין אותן ידנית תחת אש.
המכשיר פועל בתדרי UHF ו-VHF. הוא מסוגל לתקשר ישירות הן עם מטוסים בשטח והן עם לוויינים. כל שידור כמובן מוצפן ברמה גבוהה ביותר. המערכת משתמשת באותות רדיו קצרים מאוד, מוצפנים ומפוזרים על פני תדרים משתנים, מה שהופך את איתור המקור על ידי כוחות לוחמה אלקטרונית של האויב לכמעט בלתי אפשרי. ה-GPS המובנה מעדכן את המיקום בזמן אמת בדיוק של מטרים ספורים.
אחד היתרונות הגדולים של ה-CSEL הוא תקשורת הנתונים: הטייס השורד יכול לשלוח הודעות מוגדרות מראש כמו: "אני פצוע", "אויב בקרבת מקום", או "מוכן לחילוץ בנקודה X", מה שחוסך זמן יקר ומונע חשיפה קולית; אבל הוא יכול גם לקלוט הודעות מוצפנות מחמ"ל החילוץ (למשל, "נוע 200 מטר צפונה לעבר נקודת החילוץ").
מערכת ה-CSEL נשענת, כמובן, על ממסר לווייני: היא נתמכת על-ידי לווייני תקשורת צבאיים כדי להעביר את ההודעות מהשטח העוין ישירות למרכזי הפיקוד בארה"ב או בבסיסים מרוחקים.
לצבא ארה"ב יש ארבע תחנות בסיס גלובליות בעולם (JSRC), שקולטות מידע כזה ומנתחות אותו. במקרה חירום, המרכז הרלוונטי מזהה מיד את המספר הסידורי של המכשיר, משייך אותו לשם הטייס/נווט, ושולף מייד את "תיק המידע" שלו (סוג דם, קודים לאימות זהות וכו').
אגב, גם במקרה קיצוני שבו התקשורת חסומה לחלוטין, ה-CSEL יכול לסייע לטייס להישרד בשטח: ניתן לטעון בו לפני ההמראה מפות טופוגרפיות מפורטות של אזור המשימה, וגם "נקודות מסתור בטוחות", שיידע להנחות אליהן כמו כל מכשיר GPS אזרחי.
"שידורי פריצה"
אז איך התגברו האמריקאים על מערכות הלוחמה האלקטרונית המתקדמות של האיראנים, מתוצרת סין ורוסיה? השיטות מגוונות, אבל על רגל אחת - מדובר במה שמכונה "שידורי פריצה": במקום שידור רציף, המכשיר דוחס את כל המידע לחבילת נתונים אחת, שנשלחת בשבריר שנייה. עבור האויב המאזין זה נשמע כמו "רעש" רקע אקראי.
אופציה אחרת היא "דילוגי תדר": המערכת מחליפה תדרים מאות פעמים בשנייה לפי אלגוריתם הצפנה שנקבע מראש.
לפי הדיווחים העדכניים מה"גרדיאן" וב-Air & Space Forces Magazine - אתמול, לאחר שהנווט הבין שהוא נמצא באזור עם נוכחות אויב מאסיבית, הוא עשה שימוש בנקודות המסתור שנקבעו מראש במכשיר.
במקום לדבר בקשר, הוא שלח הודעות טקסט מוצפנות אחת לכמה שעות עם מיקומו המדויק, מה שמנע מהמודיעין האיראני לבצע איכון רדיו על מיקומו. רק כאשר מסוקי החילוץ התקרבו, המכשיר הועבר למצב רגיל, שאפשר לטייסי המסוקים לקבל כיוון מדויק ישירות למסך הקוקפיט שלהם. על המפה הדיגיטלית שלהם הם ראו אייקון של הנווט, שהתעדכן אוטומטית עם כל תנועה שלו.
ומה קורה בישראל?
על-פי פרסומים גלויים, חיל האוויר הישראלי, לעומת זאת, עושה שימוש לצורך חילוץ טייסים ולוחמים במערכות טכנולוגיות כחול-לבן, שחלקן מקבילות וחלקן אף מתקדמות יותר מה-CSEL האמריקאית.
אף שהנטישה האחרונה בשטח אויב התרחשה לפני שנים רבות, במהלך השנים נבנתה תורת לחימה למקרה שמתעורר צורך לאתר ולחלץ אנשי צוות שנטשו, שבמרכזה עומדת יחידה 669, המקבילה של ה-PJs האמריקאית.
בבית הספר של היחידה אף הוקמה סדנת נמו"ח ("נטישה מילוט וחילוץ") וכל טייס נדרש לעבור את הסדנה אחת לכמה שנים. במהלך הסדנה לומדים הטייסים על הציוד שנמצא איתם בעת הנטישה, ומה עליהם לעשות במקרה חירום. ערכת חיט"ן ("חילוץ טייס נוטש") משולבת של מטוסי קרב ותובלה, מסוקים וכטב"מים מופעלת בעת הצורך על מנת לחלץ את הנוטש ולהחזירו הביתה.
לפי פרסומים בחו"ל, גם המערכת הישראלית מתבססת על מכשיר חירום אישי קומפקטי (מתוצרת אלביט), שמשלב יכולות איכון לווייני ותקשורת "קו-ראייה" רגילה. בדומה ל-CSEL הוא מאפשר תקשורת קולית מוצפנת או הודעות טקסט קצרות.
אבל בעוד ה-CSEL האמריקאית היא מערכת גלובלית כבדה המסתמכת על לוויינים צבאיים ייעודיים של ארה"ב (UFO), הישראלית נחשבת לקומפקטית יותר ומותאמת לזירת הפעולה של חיל האוויר הישראלי, הכוללת טווחים קצרים עד בינוניים.
בלי קשר למכשיר החסוי שבו עושה שימוש חיל האוויר - חברת אלביט הישראלית מציעה למכירה בעולם מכשירים המשמשים לחילוץ והצלת צוותי אוויר, שהמתקדם ביניהם עמיד במים של עד 200 מטר עומק, מתחיל לשדר אותות מצוקה מיד עם המגע במים, ופורס אוטומטית את האנטנה שלו באמצעות בלון המתנפח אוטומטית, כך שתישאר במצב זקוף.
כולם כוללים צג LCD, חיישני מיקום, אפשרות לשיגור וקבלה של הודעות, ותואמים את כל מערכות האיתור המוטסות הקיימות. השידורים מתחילים אוטומטית גם אם הטייס הנוטש מחוסר הכרה או פצוע. ויש אפילו "מצב מחיקה" ייחודי, למצב שבו אין ברירה ויש לנטוש את המכשיר בידי האוייב
