יותר מחודש עבר מאז שנכנסה לתוקף רשמי "הפסקת האש" בלבנון, אבל הלחימה מול חיזבאללה לא פוסקת. רק אתמול הרחיב ארגון הטרור את טווח הירי ואזעקות נשמעו בצפת, נהריה וכרמיאל, אחרי פגיעה ישירה במרכז מסחרי בקריית שמונה - והבוקר (ראשון) הותר לפרסום כי לוחם סיירת גבעתי מיכאל טיוקין נפל בלבנון. 12 חללים ואזרח נפלו ב"הפסקת האש", גם בשטח ישראל. אלו סיפוריהם:
סמ"ר מיכאל טיוקין
כחצי שעה אחרי שהודיע שכבש את הבופור, צה"ל הודיע הבוקר על נפילתו של לוחם סיירת גבעתי, סמ"ר מיכאל טיוקין, בן 21 מאשקלון - שנהרג מפגיעת רחפן נפץ אתמול בדרום לבנון. באירוע שבו נפל מיכאל נפצעו ארבעה לוחמים נוספים באורח קל. מיכאל הוא ההרוג ה-13 מאז כניסה לתוקף של "הפסקת האש". מיכאל היה בן יחיד לאמו, והשניים עלו לישראל מאוקראינה בשנת 2020.
הרחפן שוגר על ידי חיזבאללה אתמול סמוך לשעה 22:30, ופגע בנקודה באזור הכפר זוטר א-שרקייה, שם פעלו הכוחות כחלק מהמבצע להשתלטות על השטחים השולטים מצפון לליטאני. בפוסט קורע לב, על הודעת נפילתו, הגיבה הילית ינאי - שבתה רותם נהרגה בשבוע שעבר: "גיבור ישראל. ביתי, רותם ינאי, בטוח תקבל אותו בזרועות פתוחות ואהבה שם למעלה. יהי זכרם ברוך".
סמל רותם ינאי
סמל רותם ינאי, מש"קית ת"ש בגדוד רותם של חטיבת גבעתי (435), נהרגה ביום רביעי מפגיעת רחפן נפץ בגבול הצפון, בתוך שטח ישראל. רותם, שהתגוררה בגבעת עדה, היא החלל ה-12 מאז מה שמכונה "הפסקת האש" בדרום לבנון, והנופלת ה-24 מאז נפתח מבצע "שאגת הארי".
היא למדה תיאטרון בתיכון כרמים, והייתה פעילה בשבט גפן של תנועת הצופים. משפחת ינאי הייתה בטוחה שהרע מכל כבר קרה להם, כשהאח דור נפצע ב-7 באוקטובר כשלחם לצד חבריו בהגנה על מוצב יפתח הסמוך לזיקים. "חשבנו שזה 'ניסיון' שהעמידו אותנו", שיתפה בכאב הדודה רעות שוורצמן. הבשורה המרה על מותה של רותם החזיר את המשפחה לאותם רגעים קשים, שבהם נודע להם על פציעתו של דור. הדודה מיטל אנסבכר, סיפרה: "חשבנו שהרע מכל כבר קרה, ואתמול הנורא מכל קרה".
חברותיה של רותם, שמבקרות מאז יום רביעי האחרון בבית המשפחה בבנימינה גבעת עדה, אמרו היום: "הרחפנים הארורים הללו, זה לא מסתיים לצערנו. רותם ז"ל תמיד חייכה לכולם. היא אהבה את החיילים בגבעתי, נשארה בבסיס ולא הלכה. חברה מצטיינת. הרחפן תפס גם אותה. איזה סיכוי היה לה? הפסקת אש בצפון? מי מדבר ככה בכלל? זה סיוט יומיומי, שמלווה אותנו במוצבים שלנו".
סמל נהוראי לייזר
סמל נהוראי לייזר, בן 19 מאילת, לוחם בהנדסה קרבית, נהרג לפני שבוע מפגיעת רחפן נפץ ששוגר לעבר הכוחות הפועלים בדרום לבנון, שלהתמודדות איתם טרם נמצא פתרון בצה"ל. מחבלי חיזבאללה שיגרו את הרחפן סמוך לשעה 16:00, לעבר האזור בכפר דבל שבו שהו לוחמי חטיבה 401 בדרום לבנון. הרחפן פגע בנמר"ה שבו היה הכוח. .
מאי, אחותו של נהוראי, סיפרה כי הוא בחר להיכנס לזירת הלחימה אף על פי שהיה פצוע בברך. "הוא יכול היה להישאר בבסיס ולנוח ולא להיות בפנים, אבל אמר שאין כזה דבר שחברים שלו יהיו בפנים והוא בחוץ". אימו רותם, אמרה בהלווייתו שהרגישה שמשהו עומד לקרות: "אני אשמה בהכול, אני חינכתי אותך לטוב ביותר. זה נגד חוקי הטבע - ילד בן 19 שאימא צריכה לקבור. שלחתי אותך בריא ושלם ומלא, והחזירו אותך בארון. ידעתי שעומד לקרות לך משהו. ידעתי. גם אתה ידעת. למה נכנסת?".
סמ"ר נועם המבורגר
רק יומיים לפני כן, סמ"ר נועם המבורגר, בן 23 מעתלית, לוחם טכנולוגיה ואחזקה בגדוד 9, נהרג מפגיעת רחפן נפץ במוצב בירנית של צה"ל סמוך לגבול עם לבנון - כחודש בלבד לפני השחרור מצה"ל. ביום שישי, סמוך לשעה 14:20, הרחפן התפוצץ במוצב שנמצא ליד מושב נטועה הסמוך לגבול. כ-25 דקות לאחר מכן, סמוך לשעה 14:45, התפוצץ רחפן נפץ נוסף באזור.
"היו לנועם חלומות גדולים והוא היה יזם בנשמה. האבסורד הוא שהוא רצה ללכת לתחום הרחפנים. לא להאמין שהרחפן תפס אותו קודם", סיפרה אימו ליאת המבורגר. הוא תמך באחותו כשחלתה בסרטן: "הבת השנייה שלנו התמודדה שלוש שנים עם סרטן, ניצחה - ואז שוב חלתה. בפעם השנייה זה היה יותר קשה, כולל השתלת מח עצם ונסיעה לארה"ב. נועם תמיד היה שם ותמך וליווה אותה".
בני משפחתו של נועם יעלו היום לקברו, עם סיומה של השבעה. "מאז שנועם שלנו נהרג נהרגו עוד שלושה חיילים. זה לא נתפס, כאב גדול מאוד. לא מצליחים לטפל בבעיה", אמרו בני המשפחה. "יש בעיה לצבא, הגבלה לפעול בגזרות שונות בלבנון ועוד חיליים וחיילות נהרגים. זה כאב שלא פוסק, כואבים את הכאב של משפחתו של מיכאל ז״ל".
רס"ן איתמר ספיר
רב-סרן במילואים איתמר ספיר (27) מהיישוב אריאל נפל בהיתקלות עם מחבל חיזבאללה בדרום לבנון. איתמר הותיר אחריו את מעיין יפתח, בנו בן השנה וחצי, את אשתו רואי, הורים ואחים. התקרית אירעה כשכוח פעל בכפר קוזה, מצפון לעייתא א-שעב, בתוך מרחב הקו הצהוב. הכוחות פעלו מחוץ לכנסייה, ואז פתח לעברם באש המחבל - מתוך הכנסייה.
רואי נפרדה בהספד קורע לב: "איש שלי, אהוב שלי, מה אומרים בכלל? הייתי מתייעצת איתך על הכול, ועכשיו אני צריכה להתייעץ איתך - תחזור הביתה. התקשרתי אליך אחרי שאמרו לי שאתה מת, ולא האמנתי. משהו בי מת איתך. איתך הכול היה אפשרי. ביחד אפשר להיות זוג, הורים וסטודנטים, לפגוש את המשפחות, להחליף תואר כי זה החלום. גרמת לי להרגיש שכל חלום אפשר להגשים". היא סיפרה גם על בנם, שנקרא על שם חברו של איתמר ליחידת מגלן, סרן יפתח יעבץ ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר: "מעייני צריך אותך עכשיו, מחר, עוד עשור, עוד 20 שנה".
רס"ב ברק כלפון
החלל הראשון בהפסקת האש הרשמית היה רס"ב במיל' ברק כלפון (48), תושב היישוב עדי בעמק יזרעאל, שנפל יממה בלבד לאחר כניסתה לתוקף. הוא נפל בתקרית שבה עלו לוחמי צנחנים במילואים על מטען. כלפון ז״ל הותיר אחריו אישה - שמרית, ושתי בנות - נוגה בת 19 בשנת שירות ומיה בת 17 תלמידת כיתה י״א.
אימו שרי סיפרה ל-ynet כי "ברק ז״ל נהרג ביום הראשון של הפסקת האש - לא נתפס שהוא איננו. הוא תמיד היה זה שדואג לכולם, איש גדול חייכן אחד שתמיד כולם סמכו עליו, בעבודה בתחום המיוחד שעבד ברפאל. בצה״ל אהבו אותו מאוד - כמה סיפורים שמענו עליו מאז שהוא נהרג. עדיין לא מעכלים, לא תופסים בכלל את האסון הכבד שפקד אותנו. אנו בעלי, שני אחיו ובוודאי אשתו שמרית והבנות שלו שהיו קשורות אליו מאוד. זו אבידה גדולה שלא מעכלים את האסון הנורא שפקד אותנו. האם זו הפסקת אש? אנחנו בצפון כל הזמן תחת אש. תראה את תושבי הצפון בקו העימות - כל העת תחת אזעקות ואש. זה הגיוני למישהו בכלל?".
רס"ל לידור פורת
כבר למחרת נפל רס"ל (במיל') לידור פורת מפיצוץ מטען שפצע עוד תשעה נוספים. פורת (31), לוחם בגדוד 7106 בחטיבה המרחבית 769, הותיר אחריו אב, אברהם, את אחיו הבכור נאור ואת אחותו התאומה ענבל.
פורת נולד וגדל ברובע ד' באשדוד ולמד בישיבת בני עקיבא נווה הרצוג. הוא היה תלמיד מצטיין והרחיב 10 יחידות בפיזיקה אחרי התיכון המשיך פורת לישיבה גבוהה בבית אל ולאחר מכן התגייס לצנחנים. אחרי השירות הוא התחיל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון. אמא שלו הייתה חולה מאוד וכדי לטפל בה הוא עצר את לימודי התואר עד שנפטרה, ולאחר מכן שב ללימודים.
חברו הטוב, יגל מימון, סיפר: "אחרי שאימא שלו נפטרה זה טלטל אותו והוא היה צריך הרבה זמן לחשוב. יצאנו יחד לטיול וייטנאם. 7 באוקטובר תפס אותנו בכפר פסטורלי. פתאום אני רואה שלידור אדום ורועד. הוא אמר שאחותו בשדרות והוא לא יודע מה קורה. אחרי כמה זמן הוא הצליח ליצור קשר והבין שהמשפחה שלו בטוחה. הוא אמר לי ׳יאללה חוזרים לארץ׳. אמרתי לו ׳תירגע, הכל טוב, המשפחה שלך בטוחה׳. הוא היה מאוד נחוש למצוא טיסה חזרה ותוך שלושה ימים עלינו על טיסה. יום אחרי הוא כבר התייצב למילואים. הוא אפילו הלך בלי תיק וביקש שאארגן לו בוקסרים ובגדים. הוא היה חבר מדהים. הוא אהב את עם ישראל ולא נשכח אותו״.
סמל עידן פוקס
סמל עידן פוקס (19) נהרג מפגיעת רחפן נפץ באזור הכפר טייבה בדרום לבנון. מיטל פוקס, אימו של ברק אמרה בכאב: "צריך להסתכל על תמונות של עידן ולראות לפי העיניים והאור שלו מי הוא היה. כמה טוב לב ורצון לעשות טוב. ידענו איזה ילד יש לנו, אבל לא ידענו עד כמה - ושמענו סיפורים מדהימים עליו בשבעה. באו לפה אנשים שעברו חרם בילדות ועידן עזר להם. למשל בשיעורי הספורט הוא היה לוקח אליו את זה שתמיד לא רצו כשעשו כוחות״.
מיטל פוקס שיתפה על ההתמודדות עם האובדן, "זה לא קל. עידן היה הלב שלי ושל כולנו, אין דרך להתמודד עם זה. אנחנו מוקפים בהרבה מלאכים שהוא שלח לנו. עם ישראל המופלא שמרים אותנו, אני כל בוקר רואה את התמונה האחרונה שלו ואומרת לעצמי 'איך אני יכולה ליפול'. כן אני בוכה אבל מספרת עליו ומקווה שכל אדם יעשה מעשה אחד טוב לזכרו. זה נותן לנו את הכוח להרגיש שהוא פה".
עאמר חוג'יראת
עאמר חוג'יראת, תושב שפרעם שעבד בחברה קבלנית שמבצעת עבודות הנדסיות מטעם משרד הביטחון, נהרג מפגיעת רחפן נפץ. בנו, בן 19, חזה במותו של אביו ונפצע קל מרסיסים.
"קשה מאוד לראות את אבא נהרג מול העיניים. זה זעזע אותי", אמר הבן. "הגענו לגבול ונכנסנו לשם כדי לעבוד. מסרנו את הטלפונים שלנו לצה"ל והיינו אמורים לקבל מכשירי קשר כדי שנוכל להיות בקשר רציף עם הצבא, אבל אמרו לנו שאין צורך, שטנק ילווה אותנו צמוד וישמור עלינו".
"הטנק באמת ליווה אותנו, אבל אחרי חמש דקות הוא הסתובב והתרחק. המשכנו לעבוד ושעה וחצי אחר כך הוא כבר לא היה סביבנו. ראינו אותו רחוק, מאחורי בית. היינו לבד. עליתי על הכלי ההנדסי ופתאום ראיתי רחפן קטן ומהיר מאחורי הבאגר. הוא טס נמוך ומיקד עלינו את המצלמה שלו. נבהלתי וקפצתי מיד מהכלי, הוא בא לתקוף אותי. ברחתי ואבא רץ, אבל הרחפן רדף אחריו והמטען פגע בו והתפוצץ. כשנכנסנו הבטיחו לנו שהטנק יישאר לאבטח אותנו, לא שהוא יעזוב ויסתתר".
סמל ליאם בן חמו
סמל ליאם בן חמו (19) מהרצליה, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, נהרג מפגיעת רחפן נפץ באזור הכפר קנטרה בדרום לבנון. אימו של ליאם, גלית, סיפרה: "הוא היה ילד מיוחד. תלמיד טוב. פחדתי עליו, אין לי כבר הורים ואחים. ניסיתי להוריד לו פרופיל, אבל הוא ביקש להיות בגולני, בגדוד 13 של גולני, וזה מה שהוא קיבל".
דודו שלומי הוסיף, "קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. ליאם היה תלמיד מצטיין, ובחור עם ערכים וחוש הומור ליאם התנדב לשרת בגולני, הוא הלך בעקבות הבן שלי שגם שירת בגולני. זה אסון נוראי".
סמ"ר נגב דגן
סמ"ר נגב דגן (20) מהמושב דקל בצפון מערב הנגב, לוחם בגדוד 12 של חטיבת גולני, נהרג מפגיעת פצצת מרגמה שנורתה לעבר הכוחות במרחב הליטני.
חברו של נגב, מתן פרץ, סיפר: "הכרתי את נגב מגיל 0, הייתי איתו בכל מקום אפשרי - גם בסופ"ש האחרון היינו איתו, לפני שזה קרה. נגב היה חבר טוב, ילד טוב שאי-אפשר לתאר באמת במילים. הוא רצה להגשים כל כך הרבה חלומות וברגע אחד זה נגמר. נגב היה במקומות, ופתאום זה קרה. קיבלנו שוק. הוא היה בא לפה ואומר שזה לא מפחיד ו'אנחנו נכנסים עד הסוף' - ודווקא בסופ"ש האחרון הוא אמר שזו הולכת להיות כניסה מפחידה".
רס"ב אלכסנדר גלובניוב
רב סמל בכיר במילואים אלכסנדר גלובניוב (47) נהרג מפגיעת רחפן נפץ סמוך לגבול. אלמנתו, מרינה, שיתפה על ההתמודדות עם האובדן ואמרה זמן קצר לאחר מותו: "עבר שבוע מאז שאני חיה לבד וזה קשה. למזלי יש פה הרבה חברים ושכנים שעוזרים לי".
לדבריה, "את כל הדברים הטכניים אני עושה בסדר - אבל נעלם לי הכיף מהחיים וזה קשה מאוד כשמגדלים ילדה קטנה. אני חושבת שאין הפסקת אש, בשבילי פה במרכז לא רואים מה קורה בגבול לבנון וקשה לנו להבין מה קורה שם".
אימו של גלובניוב, אמרה בכאב: "אלכסנדר היה בן אדם מאוד טוב. הוא היה הבן היחיד שלי, אין לי אף אחד עכשיו. היו לו ידיים טובות. הוא היה ספורטאי, הגענו לישראל ב-1996. סיפרו לנו שזה קרה בגבול, הוא היה בבסיס. דיברנו שלשום בפעם האחרונה. פחדתי, הייתי בקשר איתו והוא אמר שהכול בסדר".
סרן מעוז רקנטי
סרן מעוז ישראל רקנטי, מ"מ בגדוד 12 של חטיבת גולני, נפל בקרב בדרום לבנון והוא בן 24 במותו. רקנטי נהרג כתוצאה מפגיעת רחפן נפץ ששוגר לעבר הכוחות ביום שישי האחרון. רקנטי, הוא בוגר שיעור ו' של הישיבה הגבוהה איתמר והוא הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואת ארוסתו רני, איתה היה אמור להינשא בחודש יוני.
רוני נפרדה ממנו בהלוויה ואמרה, "בפעם הראשונה שנפגשנו, הדבר הראשון ששמתי לב היו העיניים הטובות והיפות שלך, צללת לתוכך כל פעם מחדש. כולם אמרו שיש לך עיניים טובות. פעם שאלת 'אם אני כועסת' ואמרתי שאני לא מצליחה לכעוס עליך. מעוז, כל מי שפגש אותך פעם ראשונה, התפעם מהשקט שלך שאמר כל כך הרבה עליך. רציתי שתבוא לכיסא הכלה שלי ותחייך אליי. רציתי שתהיה אבא, יכולת להיות אבא מושלם".
